ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אבן העזר
- קידושין
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
עשיתי מעשה שטות ואמרתי לאחת מבנות השבט שלי בסניף: הרי את מקודשת לי וכו'. ברצוני לדעת, אם ראו אותנו רק שני עדים. האם אנו נשואים או שלא? ואם כן, מה אוכל לעשות מבלי לגלות להורי?
תשובה:
היות ואנו נשאלים לעתים קרובות שאלות מעין אלה חשוב להבהיר את חומרת המעשה. קידושין כמשחק וללא כוונה מכונים בהלכה "קידושי שחוק", ונפסקה ההלכה בשו"ע אבן העזר סימן מ"ב שחוששים לקידושין האלה ואין אומדנות בקידושין ואי אפשר לומר שלא התכוונו ברצינות למעשה.
ישנן לכך השלכות רבות, הבחורה עשויה להיחשב אשת איש ואם לא יסודר העניין כהלכה ותתחתן בעתיד יהיו בניה חס ושלום ממזרים, ואף אם הולכים לבית דין מיד ובית הדין מחליטים לתת לה גט הרי שנאסרת מעתה ואילך להינשא לכהן, ועד מתן הגט אסור הבעל לישא אשה אחרת משום חרם דרבינו גרשום.
לכן, צריך להימנע ממעשים בלתי אחראיים כאלה, שטות של רגע יכולה לגרום נזק בלתי הפיך והרבה כאב וסבל.
למעשה עליך לפנות בדחיפות לבית הדין האזורי והם יחקרו את פרטי המקרה, את מעשה הקידושין, ואת העדים, ויורו לך כיצד לנהוג.
מקורות וביאורים:
יסוד הדברים הוא המקרה שעסק בו המהר"ם מרוטנבורג, ונדפס בשו"ת שלו (סי' תתקצ"ג, וכן בתשובות מיימוניות ספר נשים סימן א', הובא בב"י סי' מ"ב):
"ראובן שקידש לאה וזרק לה קידושיה לתוך חיקה ונענעה בגדיה להשליך הקידושין ממנה תוך כדי דיבור...אבל בנדון זה כיון דשמעו העדים דאיהי אמרה לו מעיקרא פלוני בוא וקדשני וגם שוב בשעת הקידושין כשאמר בפני כולם פלונית ביקשה ממני לקדשה וכן אעשה ושתקה אף על גב דבתר דנפול לתוך חיקה שדיתינהו איכא למימר דמעיקרא קיבלה לשם קידושין וכי שדיתינהו בתר הכי מיהדר קא הדרה בה... ואף על גב דאמרה בלבי לא היה אלא לשחוק ולהתלוצץ עמו ומעולם לא נתרצתי להתקדש לו אלא לחוכא ואטלולא בעלמא, דבריה שבלב נינהו, ודברים שבלב אינם דברים. ואף על גב דאיכא למימר דאנן סהדי דלא נתכונה אלא להתלוצץ וכהאי גונא אזלינן שפיר בתר מחשבתה, כגון גבי מברחת וכר"ש בן מנסיא (ב"ב קמ"ו ע"ב) שכתב כל נכסיו לאחר ולא ידע שהיה לו בן, וכההוא דמרובה (פ' ע"א) דאמרו חכמים לא נתכונה זו אלא להגון לה, וכיו"ב הרבה בתלמוד אזלינן בתר אומדן דעתיה, גבי קידושין משום חומרא דאשת איש לא נסמוך על אומדן דעתה לומר היה בלבה כך בודאי, וליכא אומדן דעתה דמוכח כיון דאיכא למימר נמי אתתא בכל דהו ניחא לה".
התשובה נפסקה להלכה על ידי הרמ"א (אבן העזר סימן מ"ב סעיף א'):
"אמרה תחלה: קדשיני, וזרק קדושין לתוך חיקה ואמר לה: הרי את מקודשת לי, וניערה בגדיה תוך כדי דיבור להשליך ממנה הקדושין, ואומרת שלא כיוונה מתחלה רק לשחוק בעלמא, אפילו הכי הוי מקודשת (תשובת מוהר"ם סוף ספר נשים). ואין הולכים בענין קידושין אחר אומדנות והוכחות המוכיחות שלא כיוונה לשם קדושין".
באוצר הפוסקים (ס"ק י"א אות א') מובאות דעות שונות בהבנת דינו של המהר"ם, וניתן לסכם שישנן ג' גישות בפוסקים:
גישה א': היכא שיש אומדנא דמוכח הולכים אחריה ומאמינים לאשה שהתכוונה לשחוק, והמהר"ם אמר שהוי דברים שבלב רק היכא שאין אומדנא דמוכח. (פחד יצחק, חזו"א נ"ב, ג', שו"ת רב"ך ס"ז, שב יעקב). המהר"ם כתב שהסיבה שאין אומדנא דמוכח היא משום דאתתא בכל דהו ניחא להו, אך היכא שהטעם אינו קיים אין לחוש, וכגון שהיא כבר משודכת לאחר. כמו כן המהר"ם מיירי במקרה והמקדש מכחיש אותה שאומרת שכיוונה לשחוק, אך אם גם הבעל מודה לדבריה שכיוונו שניהם לשחוק בעלמא היא נאמנת, משום שלגבי המקדש אין סיבה שלא להאמינו שהרי לא שייך בו הטעם דאתתא בכל דהו ניחא להו. סיבה נוספת להאמינו היא משום שבידו לגרשה אם ירצה ויש לו מיגו. טעם נוסף להאמינו הוא לפי שאין אדם חוטא ולא לו, ולא ישקר לומר שלא התכוון לקדשה להכשיל אחר באיסור אשת איש ועל ידו ירבו ממזרים בישראל 1 .
גישה ב': אפילו היכא שיש אומדנא דמוכח אין להאמינה, והטעם הוא שאנו לא בקיאים האידנא בשיעור האומדנא כמו שהיו בקיאים בהם חכמי התלמוד, ואין לנו להקל בו מחמת אומדנא הנראית לנו, שמי יאמר שלא חשקה נפשה בו ותמתין עד שתמות אשתו, או אף בפנוי ופנויה שטענו ששחקו בקידושין, ואחר כך נתברר שרצו לזנות וחיפשו היתר ועשו קנוניא להתקדש בדרך צחוק בפני עדים שלא ירגישו בדבר. המהר"ם כתב במפורש שאין הולכין בקידושין אחר אומדנות והרמ"א העתיק להלכה רק את המשפט הזה מדבריו. ומה שהוסיף המהר"ם אחר כך שאין אומדנא דמוכח דאתתא בכל דהו ניחא לה, אין לומר שחזר בו אלש פשוט שכתב כן רק לרווחא דמילתא, ואפילו אם סתר את דבריו הראשונים אנו אין לנו אלא דברי הרמ"א שפסק כלישנא קמא ואליו שומעים, ולכן אין להקל אפילו באומדנות מוכיחות. (חכם צבי קל"ה, ר' יוסף ברוך קזיס, לקט הקמח, אריה החי, נוב"י קמא נ"ט).
גישה ג': היכא שיש אומדנא דמוכח אין איסור דאורייתא, אך מכל מקום אסורה מדרבנן משום חומרא דאשת איש (חת"ס א, פ"ה, ברית יעקב, עין יצחק א', מ"ח, י', עולת יצחק, ערוה"ש, עזרת כהן מ"א). היכא שיש הוכחה וראיה ברורה לאותם דברים שבלב, הוי דברים מהתורה, אלא משום חומרת אשת איש לא נכון לדון על דברים שבלב. מכל מקום, מכיון שהאיסור הוא רק מדרבנן, ממילא יש לנו להקל אם יש עוד ספק אחר על הקידושין. כמו כן החומרא היא רק היכן שיש איסור אשת איש משום כרת וממזרות, אך היכן שיש רק איסור לאו של אסורה לבעל אסורה לבועל, יש להקל לילך אחר האומדנא (עזרת כהן שם).
הגראי"ה קוק (שו"ת עזרת כהן סי' מ"א) מבאר את הגדר באומדנות, וזהו סיכום דבריו:
אומדנא אסורה מהתורה רק בנפשות, ובממונות אסורה רק לחומרא מדרבנן. אולם לדיין מותר לפסוק ע"פ אומד דעתו כי לא מתחשב רק בפרט אחד אלא במכלול פרטים. גם בשאר העניינים מהתורה ישנה אומדנא אלא שמחמירים מדרבנן, וכן הדין באומדנא בקידושין משום אשת איש. אך החומרא היא רק משום אשת איש שיש כרת וממזרות, אך אם יש רק לאו של אסורה לבעל אסורה לבועל אין להחמיר, וכן בצירוף ספיקות אחרים ניתן להקל.
הגר"א שפירא (מנחת אברהם ב', ח') העיר בעניין היחס בין ממונות לקידושין, וכתב כך: "הנה יסוד דין המהר"ם הוא דאף על פי שלגבי דיני ממונות אזלינן בתר אומדנא, אבל בקידושין יש להחמיר. והנה אם כי באמת בכל קידושין יש עניין של ממון, היינו כסף הקידושין שנותן המקדש לאשה, ומוכרח למהר"ם דאם כי בכל מקום שיש להסתפק בקידושין מחמת האומדנא ממילא יש כאן גם ספק על הממון של הקידושין אם זה שייך לאשה, ולגבי ממון הרי גם למהר"ם אזלינן בתר אומדנא. אבל זה פירושו דמכיון שהספק בא כאחד, דרק ע"י ביטול הקידושין תתבטל הנתינה דממון אזלינן בתר דין הקידושין החמור".
למעשה, הדעה המקובלת היא כגישה השלישית שלא סמכו להקל בקידושי שחוק אף באומדנות מוכיחות, אבל עשו מזה סמוכות לצרף להקל עם שאר ספיקות.
^ 1.ראה שו"ת שמע שלמה (חלק ה' אבן העזר סימן י"ח) לראשל"צ הגר"ש עמאר שליט"א, שצירף דעות פוסקים לפיהן יש לסמוך על אומדנות מוכיחות לשעת דחק כגון שיש חשש שרוצה לעגנה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
