ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- חולין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(כח: רבע תחתון – כט: שורה 6)
א. האם חצי סימן נחשב רוב
A. זאת מחלוקת רב ורב כהנא -
רב – נחשב רוב (כיון שבחלק השני אין רוב, נחשב שמה ששחט הוא הרוב),
רב כהנא – אינו רוב, אלא צריך רוב ממש.
קושיות על רב:
1. משנתנו. תשובה – זה מדרבנן.
2. כלי חרס טמא שחתכו לשני חצאים – שניהם טהורים, ואילו לרב כהנא לכאורה שניהם צריכים להיות "רוב" וטמאים. תשובה – אי אפשר ששניהם יחשבו רוב כי א"א שני "רוב".
3. חתך חצי קנה, שהה ואז המשיך – כשר. בהו"א – כי החצי לא נחשב כלום (כרב כהנא) ואינו מטריף. תשובה – כשר כי החצי נחשב שחיטה שלמה (בעוף) – כרב.
4. מצא חצי קנה פגום, שוחט עוד קצת וכשר, מכאן שחצי אינו מטריף. נסיון תשובה של רבא – לחלק בין מה מצריך למה נחשב שחיטה, אך דוחה אביי – אם בטריפה צריך רוב ממש, כל שכן שבשחיטה.
לכן שיטת רב נדחתה.
B. מחלוקת רב ורב כהנא בנושא אחר – בחצי עם טמא בפסח ראשון -
רב – יעשו בטומאה (כמו רוב), כי חצי עם לא נדחים לפסח שני כי אינם "איש איש".
רב כהנא – יידחו, כי צריך רוב כדי לעשות בטומאה בפסח ראשון.
ב. ביאור הכפילות במשנה שמספיק רוב – רישא בחולין וסיפא בקודשים.
A. ראיות שדווקא הרישא בחולין והסיפא בקודשים:
1. רב כהנא – מהלשון "שחיטה" ביחס לעוף ברישא (ולא מליקה).
2. רב שימי בר אשי – "אחד בעוף" ברישא, ואילו בעולת העוף מולקים שני סימנים.
3. רב פפא – מר"י (באמצע המשנה) מצריך חיתוך סימנים ורבנן לא, ואילו בקדשים גם רבנן יצריכו.[1]
4. רב אשי – מהמשנה הבאה שאומרת שלכתחילה לא ישחט שניים יחד, וזה דווקא בקודשים (בחולין מותר).
B. ר"ל הראה את ההוה אמינא שבקודשים נצריך לשחוט את כל הסימנים סביב משנה ביומא, שנתנו לכהן אחר לסיים את השחיטה.
שאלה – מה ההוא אמינא שזה מעכב, הרי אם זה מעכב אז הכה"ג חייב לעשות זאת?
תשובה – ההו"א שזה מעכב בקודשים זה רק מדרבנן.
[1] א. יש לשים לב, שגם למסקנה שאין צורך בכל הסימן גם בקודשים, זה לא סותר את דעת רב פפא שצריך וורידים, כי חיתוך הוורידים אינו חלק מתהליך השחיטה. ב. לא ברור האם רב פפא מתייחס דווקא לעוף (כרב חסדא בביאור ר"י בכח:) או גם לבהמה. ג. אחרונים אומרים שיתכן ששאר האמוראים שהביאו ראיות אחרות חולקים על רב פפא וסוברים שגם בקודשים לא צריך חיתוך הוורידים.
רבנים בבית המדרש
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
