ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- שיחות לחג החנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה
בספר "אתוון דאורייתא" (כלל י') הביא את ספיקם של האחרונים שנסתפקו לומר שאיסור חפצא (שהחפץ הוא האסור) קיים רק באיסורי תורה - אבל איסורי דרבנן הם רק איסורי גברא(שאסור לאדם לעשות את המעשה) . שכן אין בכוח החכמים להטיל איסור על החפץ המותר בעצם, רק יש להם כוח לומר אל האדם שישמע דבריהם, ואם אינו שומע לדברי חכמים הרי זה עבריין ורשע, אבל להשִׂים איסור על עצמות החפץ דבר זה מסור רק אל השם יתברך לבד - לרחק ולקרב חפצים בעצמותם כי "להשם הארץ ומלואה" (תהלים כ"ד, א') וכל החפצים שלו.
אלא שאם כן - אומר האתוון דאורייתא - יהיה הדין שחפץ המוקצה למצוה אסור בהנאה, נוהג רק במצוה דאורייתא אבל לא במצוה דרבנן, שהרי מוקצה מחמת מצוה הוא רק מפני שמכוח היות החפץ מיוחד למצוה חלה עליו קדושה ועל כן הנאתו אסורה כי ביזיון הוא לקדושת החפץ שיהנה ממנו והרי זה כעין הנאת הקדש שהיא אסורה.
והנה זה יתכן רק במצוה דאורייתא אבל במצוה דרבנן אם נאמר שאיסורים דרבנן הם לא איסורי חפצא, מפני שהחכמים אין בכוחם לחדש דבר בעצמות החפץ, אם כן הוא הדין להיפוך במצוה דרבנן יכולים החכמים רק לומר אל האדם שיעשה כך וכך והעובר הרי זה עבריין ורשע, אבל שיחול על החפץ בעצמותו שם חפץ של מצוה - זה לא יתכן במצוה דרבנן, כיון שדבריהם אין להם מבוא בעצמות החפץ. ואם כן ימצא שדין מוקצה מחמת מצוה לא שייך כי אם במצוה דאורייתא.
אולם מסיק ה"אתוון דאורייתא" שבאמת נראה שגם באיסורי דרבנן יש כוח לחכמים להחיל איסור חפצא על החפץ. כי אף אם נאמר שאין להם כוח זה מצד עצמם, עם כל זה כיון שהקב"ה מסכים על דברי החכמים, אם כן שוב רצונו יתברך שלא יאכל הדבר ההוא ואם כן כיון שהדבר ההוא חפץ של איסור בעצמותו וחל עליו תיעוב מפאת ריחוקו מקדושת רצון המקום יתברך.
והוא הדין להיפוך במצוה דרבנן אחרי שציוונו חכמים לעשות, הנה הקב"ה מסכים על דבריהם וכיון שכן שוב המעשה הזאת נרצית מרצונו יתברך ועל-ידי זה חל ממילא על החפץ - קדושה, שכיון שהוקצה ונתייחד לעשות בו רצון המקום יתעלה, נתקרב הדבר בזה אל קדושת רצונו.
ואומר ה"אתוון דאורייתא" שהם הם דברי המדרש תנחומא (הנ"ל) הפותח בענין מותר השמן שבנר חנוכה - שמזה שהוא נאסר למרות שמדובר במצוה דרבנן, יש ללמוד על כוחם של חכמים לאסור איסור חפצא גם באיסור דרבנן. ממשיך התנחומא ואומר ואם תשאל איך יכולים חכמים להחיל איסור על החפץ? הרי זה לא שייך במילי דרבנן שהרי רק אל האדם המה נאמרים אבל אין להם מבוא בעצמות החפץ, לזה אומר התנחומא שאל תאמר כן, כי הקב"ה מסכים על דברי חכמים ואת אשר ירחקו הנה הוא מרוחק באמת ממנו יתברך ואת אשר יקרבו הוא הקרוב והקדוש בעצמותו ממנו יתברך וכך הם דברי התנחומא, שמאחר שהקב"ה מסכים על דבריהם - על כן שפיר אסור בהנאה. עכ"ד, עיי"ש.
מבואר בדבריו שהחידוש שנאמר בתקנת חכמים במצות נר חנוכה הוא חידוש בכוחם של חכמים, שגזירתם אינו חיוב על הגברא גרידא, אלא בכוחם להחיל חלות על החפצא, והבריאה כולה משועבדת לגזירתם, וכוח זה נתחדש בתקנת נר חנוכה שמותר השמן הוקצה למצוה ועליו לשורפו וזאת משום שהקב"ה מסכים על-ידם.
לפי זה יש לבאר מה ששנינו בגמרא (שבת כג.): "אמר רב יהודה: יום ראשון (של חנוכה) ... מברך ... (הגמרא מעיינת בנוסח הברכה שמברכים על ההדלקה:) מאי מברך (על הדלקת נר חנוכה)? מברך: '(ברוך אתה השם א-לוהינו מלך העולם) אשר קידשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של חנוכה'. (שואלת הגמרא שאלה עקרונית על מטבע-ברכה זו:) והיכן ציונו (השם בתורה על מצות הדלקת נר חנוכה)? (הרי אינה אלא מצוה דרבנן! אומנם, מצוה של תורה היא שנקיים את המצוות דרבנן, כגון הדלקת נר חנוכה, אלא ששתי דעות לאמוראים היכן מצוה זו כתובה:) רב אויא אמר: מ[מה שנאמר (דברים י"ז, י"א):] 'לא תסור (מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל)'. (כאן נצטוינו בתורה לקיים מה שתיקנו חכמים). רב נחמיה אמר: [ממה שנאמר (דברים ל"ב, ז'):] 'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך'". ע"כ. וכבר תמהו מדוע דווקא בחנוכה תמהה הגמרא: "והיכן ציונו" ולא בשאר מצוות דרבנן?
אולם להמבואר יובן שבהלכות נר חנוכה מצאנו את החידוש בכוחם של חז"ל - שבידם להחיל קדושה על החפצא, גם במצוה דרבנן כמו התקנה של מצות הדלקת נר חנוכה - שעל כן יש לשרוף את מותר השמן של נר חנוכה, לכן הקשו בגמרא: "והיכן ציונו" - שעד כדי כך הוא כוחם והבן.
ונמצא שמימי החנוכה יוצא יסוד גדול, מדין "מותר השמן" - אנו שואבים חיזוק בהכרה בגודל כוחם של חכמים לפעול חלות של קדושה בבריאה.
ומה מאירים בזה דברי הרמב"ן על הפסוק (בראשית מ"ט, י'): "לא יסור שבט מיהודה" שמה שנכרתו בית חשמונאי (כמבואר בגמרא ב"ב ג: - ד.) הוא משום שעברו על "צוואת זקן" - לא יסור שבט מיהודה. עיי"ש. ודיקדוק הדין הנורא בזה הוא - כיון שבית חשמונאי הם שהעמידו במעשיהם את כוחם של חכמים - שבכוחם להחיל קדושה על חפצא וזאת משום שאף אני מסכים עם "מצות זקנים" (לשון התנחומא הנ"ל) לכן דווקא מהם התביעה היא נוראה על שעברו על "צוואת זקן" והבן.
נס פך השמן - מידה כנגד מידה
ביתר התבוננות והעמקה בתוכנם של גזירות היוונים, ובמהות תוכנו הפנימי של נס פך השמן נראה שנקודה זו של כוחם של חכמי התורה הוא הציר המרכזי עליו סובבות גזירות היוונים.
בספר "חזון למועד" (מאמר כ"ב, עיי"ש) נתבאר, שהטעם שביקשו היוונים לבטל את עבודת המנורה הוא משום ששני עניינים גנוזים במנורה.
א] שפע התורה וכוח הפילפול נובע ממנה וכדברי הגמרא (ב"ב כה:): "הרוצה שיחכים ידרים ... וסימנך: ... ומנורה בדרום".
ב] בכוח התורה השופע מן המנורה ניתן לחכמי ישראל שליטה על הבריאה, וכדברי ה"אור חיים" הקדוש (שמות י"ד, כ"ז) ששאל: איך אפשר שנהר גינאי נקרע בפני התנא רבי פנחס בן יאיר כמו בקריעת ים סוף? וביאר ה"אור החיים" שהואיל ומעשה זה היה אחרי מתן תורה - שאז כבר הבריאה משועבדת לתורה, לכן אין בכך חידוש, מה שאין כן בקריעת ים-סוף.
מבואר שכוח שליטתם של חכמי התורה בבריאה הוא מכוח תורתם המושפעת מהמנורה. ומכיון שכפירת יון היא שהטבע אינו משועבד לבורא וידעו את ריבונם ונתכוונו למרוד בו [כמבואר בדברי הגר"א (ועיין בספר "חזון למועד" מאמר י"ח)], לכן נתכוונו לטמא דווקא את המנורה הסותרת את כפירתם [וזהו גם הטעם לגזירת תרגום התורה, גזירת ביטול ראש-חודש, והכתיבה על קרן השור (כמו שנתבאר בספר "חזון למועד" מאמר כ', עיי"ש)].
ולפי זה נראה לבאר שמה שזכו ישראל לתשועת חנוכה היה על-ידי שמסרו נפשם על המנורה, אשר העומק בזה הוא מסירות נפש על ההכרה בכוחם של חכמי התורה - שהבריאה כולה משועבדת לרצונם ומשתנה על-פי גזירתם ואשר כוח זה ניתן לחכמים מהמנורה. ועל כן, מכוח מסירות נפש זו זכו להתגבר על היוונים הכופרים בכוחם של החכמים ושלטונם על טבע הבריאה.
ונראה לפי זה שבנס פך השמן גמל להם הקב"ה מידה כנגד מידה ומתוך כך ראו שנתרצה הקב"ה לתשובתם וכמו שנבאר.
הנה ה"פרי חדש" [סי' תר"ע (לג"ר חזקיהו די-סילווה זצוקללה"ה (שהשבת - כ"ח כסלו, ויש אומרים: ביום ראשון הקרוב - כ"ט בכסלו ימלאו 310 שנה להסתלקותו)] כתב שמדין טומאת מת לא הוצרכו לנס פך השמן - משום שטומאה הותרה בציבור ומה שהוצרכו לנס זה היה - כדי לקיים גזירת חכמים שגזרו על עכו"ם שמטמאים כזבים, וכיון שטומאת זב לא הותרה בציבור לכן הוצרכו לנס ושינוי הטבע בפך השמן כדי לשמור על גזירת חכמים. עכת"ד.
על-פי זה יש לבאר שנס פך השמן הוא גמול מידה כנגד מידה. הם מסרו נפשם על ההכרה שהטבע משועבד לחכמי התורה והקב"ה שינה את הטבע כדי שיוכלו לקיים את גזירת חכמי התורה - שטומאת עובדי כוכבים ומזלות כזב לא הותרה בציבור. ובזה הראה להם הקב"ה שנתרצה בתשובתם, נמצא שתוכנו הפנימי של נס פך השמן אינו על שהתאפשר להם לקיים את המנוחה דאורייתא של הדלקת המנורה - אלא על הגילוי של מידה כנגד מידה שנתרצה למסירות נפשם על ההכרה שהטבע משועבד לחכמי התורה.
והדברים מתבארים ועולים יפה בקנה אחד עם המבואר לעיל בקדושת מותר השמן, והיינו שגם בתוך הלכה זו של קדושת מותר השמן של נר חנוכה טמון יסוד זה. שכן בתקנת נר חנוכה נתחדשה הלכה בכוחם של חכמים - שתקנתם אינה חיוב על הגברא גרידא אלא בכוחם להחיל חלות על החפץ, יסוד המבטא את השתעבדות הבריאה לגזירת חכמים. ואף שנס פך השמן מבטא את השתעבדות החלק הגשמי של הבריאה ואילו מצות נר חנוכה מבטאת את השתעבדות החלק הרוחני של הבריאה, אולם שורש הדברים הוא אחד, אם כן לדברי הרמב"ם שמצות נר חנוכה היא הודיה, הרי שזה נעשה באותו מטבע של התשועה, והבן .
בזה יבואר מדוע אמרו חז"ל (שבת כג:): שהזהיר בנר חנוכה - זוכה לבנים תלמיד חכמים. במה נתייחדה מצוה זו משאר גזירות חכמים? ואולם למבואר, יש כאן מידה כנגד מידה. בזכות הזהירות באותה מצוה המגלה את כוחם של חכמים זוכה לבנים "תלמידי חכמים".
(נלקט ונערך מתוך הספר "חזון למועד" מאמר כ"ט)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
