ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- הקשר הזוגי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וכתב החיד"א (שם) ש"אלו ואלו דברי א-לוהים חיים", ולכן כולם נרמזו בכתוב "[בהקריב"ם] א"ש זר"ה" (לפי תוספת שאר הפירושים וכדלעיל). וכתב ה"כלי יקר" [ויקרא י', א' (עיי"ש באורך)] שדברי כולם נרמזו ב"ויקריבו לפני ה' אש זרה" - שהיין הבוער באדם כאש והוה אש זרה, וזהו גם "ויאכלו וישתו" ששתו היין הבוער כאש, וכן מי שאינו נשוי בוער בקרבו אש תאווה זרה, וכשאמרו "מתי ימותו זקני הללו" הרי דיברו לשון הרע שעליו נאמר (משלי כ"ו, י"ח): "כמתלהלה היורה זיקים חיצים", וכן "חיצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים" (תהלים ק"כ, ד'), וידוע (זבחים פח:; ערכין טז.) שהמעיל מכפר על לשון הרע, והרי לא לבשו מעיל, וגסות הרוח שהביאתם להורות הלכה בפני משה גם-כן היא כאש, כמו שדרשו חז"ל (ויקרא רבה ז', ו'): "היא העולה על מוקדה", כל המתגאה - נידון באש וכו', וחטא העגל גם-כן נעשה על-ידי השלכת הזהב לאש, וכשלא קידשו ידיהם ורגליהם והיו חולין במקום הקודש גם-כן הוה כהקרבת אש זרה, והאש שולטת במקום שאין מים לכבותו. הרי לפנינו שכל חטאיהם שייך לכנותם "בהקריב"ם א"ש זר"ה". עכת"ד. (ועי' בפינת "הבית היהודי", בעמ' 3).
"זכה - 'עזר' - ... 'כנגדו'"
דבר אגדה - מתוק מדבש - מצאנו בסוף ספר "שיבולת הנהר" (קונטרס "שם אליעזר", עמ' קסב) ואלו דבריו: במדרש (ויקרא רבה, כ') נאמר: "מפני מה מתו נדב ואביהו? - מפני שלא נשאו נשים, שנאמר: 'בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו'". יש לפרש על-פי מה שמובא במדרש (שם): "מפני מה מתו? - מפני שנכנסו מחוסרי בגדים, ומה הו חסרים? - מעיל היו חסרים". והקשה בתשובות הרא"ש: הלוא היו כוהנים הדיוטים ואין צריכים רק ד' בגדים? ואמר הגה"ק מבעלז זי"ע, בהקדם לבאר טעם של הפעמונים בשולי המעיל אשר השמיעו קול בבואו את הקודש (עי' שמות כ"ח, ל"ה), כי הנה בודאי הכהן הגדול בעת שנכנס לקודש הקודשים היה מלא רגשי קדושה וכוונות קדושות בדביקות עזה, וכמו שמבואר בשו"ע (חאו"ח סי' צ"ח) גבי תפילה - שחסידים ואנשי מעשה היו מכוונים בתפילתן עד שהגיעו להתפשטות הגשמיות, ואם-כן קל-וחומר בכהן גדול לבוש הבדים, בעת בואו למקום נורא לפני ולפנים היה בודאי בהתגברות השכלי ובהתפשטות הגשמיות, ואם-כן היה מן המורא שמרוב הדביקות והתקרבות לה' יצא נפשם מרוב התשוקה וחיבה ויתבטל גשמיותם לגמרי, על-כן היה מן הצורך שיהיו על המעיל פעמונים ורימונים אשר השמיעו קול בעת בואו אל הקודש והיו מטרידין את מחשבתו וכוונתו קצת כדי שלא יתדבק לגמרי אל הקדושה. וזו כוונת הפסוק: "ונשמע קולו בבואו אל הקודש ... - ולא ימות" (שם), דהיינו כדי שלא ימות מרוב הדביקות, וכהנ"ל.
וזו כוונת המדרש הנ"ל, שנדב ואביהו מתו "בקרבתם לפני ה'", דהיינו מרוב דביקותם והתקרבותם, ועל זה אמר ש"מעיל היו חסרים", רוצה לומר שהיה חסר להם המעיל עם הפעמונים אשר מטרידים אותם ממחשבתם מכדי שיתדבקו לגמרי.
ובזה יובן גם המדרש הנ"ל כי הנה אצל אישה כתוב (בראשית ב', י"ח): "אעשה לו עזר כנגדו", ומקשה הגמרא (יבמות סג.): אם עזר אינו כנגדו, אך להנ"ל רוצה לומר שאצל אדם יושב על התורה ועבודה ובאהבתה ישגה תמיד ומדבק עצמו לגמרי אל רוחניותו ואינו משגיח על גופו לתת לו צרכיו ואינו עוסק בענייני העולם כלל, ובאמת גם חיי עולם נטע בתוכנו, וכפירוש ה"חתם סופר" שהכוונה היא לחיי העולם הזה, על כן עשה ה' יתברך את האישה אשר מטרידה אותו לפעמים מלימודו ודביקותו ונעשית עזר על-ידי שהיא "כנגדו". וזו הכוונה שמתו נדב ואביהו - על "שלא נשאו נשים" ולא היו מי שיטרידום בעבודתם, והתקרבו אל ה' מאוד ועל-ידי זה כלתה רוחם מרוב הדביקות, ונמצאו ב' מדרשים הנ"ל לכוונה אחת יכוונו.
וכך כתב הנצי"ב מוולאזין ("העמק דבר" - "הרחב דבר" שם): "והמדרש (ב"ר י"ז, ג') ידוע בפירוש רש"י: 'זכה - עזר, לא זכה - כנגדו'. אומנם גם לפי הדרש אינו במשמעות שתהא נבראת כדי לצערו, ואיך משמע בלשון ה' 'עזר כנגדו' שיהא או עזר או כנגדו. אלא הכוונה שהניגוד יהא לעזר. שהרי מי שהוא כעסני ורגזני, אם אשתו תהא עוד מסייעתו לכך, אף-על-גב שבשעת הרוגז הוא נהנה מזה והיא לו לעזר, אבל אחר-כך שסר הרוגז יש לו צער הרבה מזה שהוסיפה אשתו אש ועצים והרי היא כנגדו, מה שאין כן אם תהא מנגדתו מתחילה ותשכך חמתו ותפייס אותו האדם שהוא מרגיז עליו, אף-על-גב שנראית באותה שעה שהיא מנגדתו, מכל-מקום היא העזר האמיתי שאין למעלה הימנו. וכן מי שטבעו ששמח ביותר, וכדומה בכל המידות. ואם-כן הפירוש 'עזר - כנגדו', במה שתהיה מנגדתו - תהיה לעזר. וחז"ל הוסיפו שאם זכה נשאר העיקרו 'עזר' - היינו, במה שהיא מנגדתו מתחילה, ואם לא זכה נשאר העיקרי 'כנגדו' - במה שהיא עזר מתחילה והיא מסייעתו לכל רוח רעה שעוברת עליו, ואין לך 'כנגדו' גדול מזה". עכ"ל.
גמילות חסדים בין איש לאשתו
מה בין מידת החסד של אברהם אבינו ע"ה - מורם ורבם של גומלי חסדים לבין מידת החסד של לוט? אברהם - היה עושה קודם כל חסד עם אשתו - ביתו ואחר-כך עם שאר העולם. על כך דרשו חז"ל (בראשית רבה נ"ח, ט') את הפסוק (משלי כ"א, כ"א): "רודף צדקה וחסד ...", בעוד שתואר זה אינו מוזכר כאשר גמל חסד עם אורחים זרים בהכניסו אותם לביתו, ואילו לוט - היה עושה חסד עם כל העולם חוץ מאשתו [כך שמעתי מאת הראשל"צ הרה"ר לישראל (לשעבר), הג"ר מרדכי אליהו שליט"א].
"הבית הוא בית הספר להתלמד במידת החסד; לפי כללי התורה בצדקה וחסד: כל הקרוב - קרוב קודם. 'עניי עירך ועניי עיר אחרת - עניי עירך קודמים' (בבא מציעא עא.); עני קרוב ועני רחוק - עני קרוב קודם; 'מבשרך לא תתעלם' (ישעיה נ"ח, ז'). והרי אין לך קרוב יותר מאשר האישה - 'אשתו כגופו' (חז"ל). לכן חיוב החסד כלפיה הוא הגדול ביותר. לפעמים רואים תופעה מוזרה - אדם שעושה הרבה חסד במסירות עם כל הפונה אליו, ואילו אשתו מלאה טענות עליו - למה היא אינה רואה את בעל החסד גם בבית. אדם זה חושב בטעות שמצות חסד היא יותר חשובה כלפי זרים, ואינו מבין שעיקר מעלת החסד צריכה להתבטא כלפי אשתו" [הגה"צ רבי חיים פרידלנדר זצוקללה"ה ("וידעת כי שלום אהלך" - סיום - אות א', עמ' סב)].
בענין זה, ראוי להזכיר את דבריו הנוראים של הגה"ק המקובל הא-להי רבינו חיים ויטאל זצוקללה"ה שאמר: "כי מידותיו של אדם נמדדות אך ורק כפי יחסו אל אשתו. כלומר: אדם העוסק בגמ"ח עם המון אנשים, מלוה ונותן, מבקר חולים, מנחם, משמח חתן וכלה וכו' - בודאי ישחק ליום אחרון בבוא עת פקודתו, כי זכויות רבות לו בעשותו חסד. אבל ידע נאמנה, כי בשמיים בודקים איך התנהג עם אשתו, עם גם עימה גמל חסד כל ימיו - אשריו וטוב לו. אך אם אותה הקניט והזניח, בביתו כעס והקפיד ללא רחם, ללא חסד ונשיאות בעול - זה מכריע את דינו, ולא יזכרו לו מאומה מכל חסדיו שעשה עם אחרים!
די בדבר נורא זה לעורר כל חד ואחד, לבלב יהיה טוב-לב מחוץ לביתו וקפדן ורע-לב בתוך ביתו, ומבשרו לא יתעלם!" [הגה"צ רבי שלמה וולבה זצוקללה"ה ("מאמרי הדרכה לחתנים", עמ' 12 - 11)].
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.









