ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- הקשר הזוגי
בשבוע שעבר התפרסמה ביקורת מכובדת ונוקבת של הרב יהושע ון-דייק על הצעתי ביחס להעלאת מעמד הנישואין המקודשים בישראל יחד עם הסדרת מעמדם האישי-כלכלי של מי שאינם נשואים כהלכה. כמדומה שביקורתו מבוססת על אי הכרת המציאות המשפטית במדינה - כמו למשל העובדה שכל שני גברים שערכו טקס 'נישואין' באחת המדינות המכירות בכך, נחשבים ונרשמים אחר כך כנשואים במדינת ישראל. וזאת בנוסף לאי הבנה של הצעתי.
בעזרת ה' אקדיש לכך עוד טור או שניים. בינתיים אציין שלא באתי לכתיבת ההצעה מתוך עמדה של התגוננות והכרה בצורך להתפשר עם השיח הליברלי. אני בתחושה אופטימית שככלל, הציבור היהודי על כל מרכיביו מתקדם מבחינה רוחנית וחותר להדגיש יותר את זהותו היהודית, ותוך שנים לא רבות התקדמות זו תבוא לידי ביטוי בכל המערכות הציבוריות והחוקתיות שלנו. גם אם לפעמים נראה שהצד החילוני גובר, לא ירחק היום שרוב הציבור ישמור מצוות.
וכאן עולה כנגדנו טענה מוצדקת: מה התוכנית שלכם לפתרון בעיות החינוך, החברה, הכלכלה, המשפט, הביטחון, יחסי החוץ וכו'. אתם הרבנים רגילים בעיקר לבקר, האם יש לכם תוכנית מעשית?
ההתעניינות הגוברת בערכי התורה נובעת בעיקר מהריקנות שבאלטרנטיבה החילונית, וכל זמן שאין לנו תוכנית רצינית - ההתקדמות מתעכבת, מפני שאנשים רבים סבורים שאמנם ערכי היהדות יפים ונאים, אבל אי אפשר לנהל על פיהם מדינה. בעזרת ה' בקרוב רוב הציבור ישמור מצוות, ועדיין אין לנו משנה סדורה ותוכנית לארגון חיינו הציבוריים ברוח התורה. מציאות זו עלולה להסיג אותנו אחורה.
לפיכך הרגשתי חובה לנסות לשרטט קווים לתוכנית וחזון למדינתנו, מדינת ישראל. התחלתי בתחום החינוך בגלל ערכו המרכזי של לימוד התורה בחיי האומה. ומכיוון שנושא המשפחה עלה על סדר היום הציבורי, הקדמתי את העיסוק בו, כאשר העיקרון המנחה הוא שבחיי הכלל יש להבליט יותר את אופייה היהודי של המדינה, ובחיי הפרט יש לאפשר את מרב החירות. שני ערכים אלו הם יסודות תורניים, ובעזרת ה' ארחיב עליהם בהמשך.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
398 - בין מסירות נפש לקבלת הדין
399 - הקפדה על צניעות בלימודי פיזיותרפיה
400 - היוזמה הגברית והשלמות הנשית
טען עוד
האיש והאישה
לכאורה היה ראוי שאמשיך בכך עכשיו. אולם מכיוון שבמסגרת לימודי ההלכה וכתיבת 'פניני הלכה' אני עוסק עתה בהלכות אישות, חשבתי לשתף את הקוראים ברעיונות כלליים אודות האיש והאישה בהלכה ובמחשבה. אני עוד מתלבט אם לכלול אותם בספרי הבא, כי אולי אין ראוי להרחיב בספר הלכה ברעיונות מחשבתיים. ואולי תוכלו גם אתם הקוראים לסייע לי בעצה.
השאלה שרבים שואלים היא מדוע התורה מעניקה מעמד מועדף לאיש, מדוע האיש הוא זה שמקדש את אשתו והוא זה שמגרש אותה ומדוע נפסק להלכה שמצוות עונה ופרו ורבו מוטלות כחובה על האיש ולא על האישה.
יסוד הזוגיות בתורה
יסוד הזוגיות שבין האיש והאישה נקבע בעת הבריאה, שנאמר: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א, כז). הרי שהאדם השלם שנברא בצלם אלוקים הוא הזכר והנקבה יחד.
לאחר התיאור הראשון של בריאת האדם באופן כללי, חזרה התורה וביארה שבתחילה נברא האדם יחיד, כאשר שני פרצופים כלולים בו, פרצוף זכר ופרצוף נקבה. ובזה היה האדם שונה מכל בעלי החיים, שכולם נבראו מתחילה זכר ונקבה, ורק הוא נברא בתחילה כיחיד.
אדם זה ששני הפרצופים כלולים בו נקרא אדם הראשון, והוא שנצטווה לתקן את העולם ולשומרו - "לעבדה ולשמרה", והוא שקרא שמות לכל הבריות.
והמתין ה' עד שירגיש האדם את צער בדידותו ושלא טוב לו להיות לבדו, וכמענה לכך הפיל עליו תרדמה, "ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה. ויבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה, ויביאה אל האדם" (בראשית ב, כא-כב).
צלע הוא צד
צלע משמעותו צד, כמו "צלע המשכן", שפירושו אחד מצדדי המשכן. אם כן כשלקח ה' אחת מצלעותיו של האדם, הכוונה שלקח אחד משני צדדיו. שבתחילה היו הזכר והנקבה בצורתם המלאה כמעט, אלא שהיו מחוברים גב אל גב, כשפרצוף הזכר בולט יותר (עי' עירובין יח, א).
בסדר הגילוי הזכר קודם למצווה המשותפת
אף שכל המעלות והמצוות שבנישואין משותפות לאיש ולאישה כאחד, על האיש הוטלה החובה ליזום את הקשר ביניהם. היסוד לכך ממה שלמדנו לגבי אדם הראשון, שכאשר היו כלולים בו שני פרצופים, פרצוף הזכר היה גלוי יותר ופרצוף הנקבה נסתר. ולכן כאשר הופרדו, התודעה העצמית הגלויה של האדם הראשון נשארה אצל הזכר, ועל כן הוא זה שזכר את מצוקת היותו בודד, והוא זה שהבין שנקבה זו הופרדה ממנו, והוא זה שאמר: "זאת הפעם עצם מעצמַי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אישה, כי מאיש לוקחה זאת" (בראשית ב, כג).
השלב הראשון בזוגיות
כעין סיפורו של אדם הראשון קורה בכל הזוגות. בשורשם העליון נשמותיהם של בני הזוג מחוברות, ובתהליך ירידתם לעולם הופרדה נשמת הנקבה מהזכר, כאשר התודעה הראשונית נשארה יותר אצל הזכר. ועל כן בדרך כלל הוא זה שחש רצון יותר חזק ומוחצן להתחבר עם בת זוגו שנפרדה ממנו, כדרך ש"אדם מחזר אחר אבידתו" (קידושין ב, ב).
ולכן הטילה התורה על האיש את החובה והאחריות לחזר אחר בת זוגו לשם נישואין, והוא שצריך לקדש אותה לאישה ולהכניסה לחופה וליזום את החיבור עמה לשם מצוות פרו ורבו.
מכיוון שעל האיש מוטלת האחריות ליזום את הקשר, המעלות שבנישואין נזכרות בדרך כלל בלשון זכר, כדי לבאר לו את ערך הנישואין ולעודד אותו ליטול עליו את תפקידו, לחזר אחר אשתו ולקדשה לאישה. וזהו שאמרו חכמים "כל אדם שאין לו אישה אינו אדם" (יבמות סג, א). ועוד אמרו: כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום (יבמות סב, ב).
תכונת האיש
תכונתו של האיש שהוא יכול להפריד בין התחומים, להתעלם מכל מה שמסביב ולרכז את כל כוחותיו במטרה אחת. זאת התכונה שגורמת לבחור לחזר במרץ אחר בת זוגו, להתגבר על הקשיים, ולהתמיד בכך עד שתסכים להתחבר אליו. זו גם התכונה המתאימה ללוחם בצבא, או למי שצריך להקדיש את עצמו לעבודה. לכן האיש הוא שמקדש את אשתו.
השלב השני של האישה
לאחר כל שלב ושלב שהאיש יוזם, האישה בקבלתה את בעלה עושה את הקשר ביניהם עמוק ושלם, ומעלה אותו למדרגה גבוהה יותר. אם נתבונן נמצא שכוחו של האיש ביוזמה הראשונה, בפריצת הדרך, בחיזור ובקידושין. אולם פעמים רבות לאחר שהגברים משיגים את מטרתם בחתונה, הם מאבדים עניין בקשר הנפשי השלם, מפני שהם היו ממוקדים בהגעה לחתונה, ולא התכוננו כראוי לכל האתגרים הכלולים בחיי הנישואים. ואז מתגלה יותר כוחה של האישה, שמסוגלת להעמיק ולהרחיב את הקשר הנפשי ביניהם. אלא שכדי שהיא תצליח בכך, האיש צריך להיות בבית. ועל כן נצטווה האיש לשמח את אשתו בשנה הראשונה, שנאמר: "נקי יהיה לביתו שנה אחת, ושימח את אשתו אשר לקח" (דברים כד, ה). ובזמן שהוא משמח את אשתו, האישה שהיא עיקר הבית בונה ורוקמת בשלמות את חייהם הזוגיים.
כך גם לגבי מצוות פרו ורבו, האישה היא שמגדלת את התינוק ברחמה, ונטייתה של האישה להשקיע אז יותר בקשר ביניהם ולהעמיק אותו.
הגלוי והנסתר
מהצד הגלוי, האיש הוא ראשון, מנהיג ומוביל, ולכן הוא זה שצריך ליזום את הקשר. מאידך, מכיוון שהאיש נחשב כממשיכו של האדם הראשון והאישה כממשיכה את חוה, הרי שמצד מסוים האישה במדרגה גבוהה יותר. שכן החומר שממנו נברא האדם הוא עפר מהאדמה, שנאמר: "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה" (בראשית ב, ז). ואילו האישה כבר נבראה מהאדם, שנאמר: "ויקח אחת מצלעותיו", הרי שהיא שלב נוסף בהתפתחות. ולא זו בלבד, אלא שעוד הוסיף ה' ובנה את האישה באופן מיוחד כדי לייפותה, שנאמר: "וייבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה", ובכך האישה נעשתה יפה יותר (עירובין יח, א).
כוחו של האיש גלוי וחיצוני יותר, וכוחה של האישה מוסתר ופנימי. סדר העולם הוא שבתחילה הצד החיצוני מתגלה ואחר כך הצד הפנימי. וכך בתחילה מעמדו של האיש גבוה יותר - הוא מחזר, מקדש ומעורר למצוות עונה ופרו ורבו. אולם ברבות השנים, בזכות מעלתה של האישה, שיכולה לקלוט את היוזמה שלו ולהופכה לדבר שלם, מעמדה במשפחה עולה. עד שבמבט מעמיק, פעמים רבות מוצאים שהשפעתה מרובה משל האיש.
שותפות האישה בשלב הראשון
אם נתעמק, נמצא שכמו שהאיש שותף בשלב השני שבו האישה מבססת את המשפחה, כך בסתר האישה מניעה את השלב הראשון. אמנם החיזור הגלוי נעשה על ידי האיש, אולם האישה בעצם קיומה היפה והטוב מושכת אותו לחזר אחריה. אמנם האיש הוא שמקדש את האישה, אולם האישה ברצונה העמוק ליצור זוגיות ומשפחה מביאה אותו לכך. ויש מקרים שבהם האיש רוצה להתחבר לאישה בלא התחייבויות ארוכות טווח, ורק מפני שהאישה אינה מסכימה להתחבר אליו בלא נישואין מחייבים, הוא נושא אותה לאישה.
בעזרת ה' בפעם הבאה נמשיך להתעמק ברעיונות הללו. ונבאר את התהליך הקבוע, שבו בתחילה מעמד האיש גבוה יותר ובמשך הזמן מעמד האישה עולה. כך בתהליך ההיסטורי, מנקודת השפל בעקבות חטא אדם הראשון ועד העולם הבא שבו מעמד האישה מעל מעמד האיש, וכך בזעיר אנפין בחיי כל זוג וזוג.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
