ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- לך לך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
בספר "הלקח והלבוב" הביא מה ששמע מה"בית ישראל" מגור זתע"א, שאמר בשם ספרים הקדושים לפרש דברי המלאך, כי המלאך בא להזכיר להגר, שהייתה בורחת מבלי ליישב דעתה, שתחשוב מה היא עושה, שתפסיק לרגע מהבהלה שיש לה, ותראה מאין היא בורחת, מאיזה מקום חשוב היא נפרדת, ולאיזה מקום היא הולכת, מה יכול להגיע אליה מהליכתה, ולכן אמר לה המלאך "הגר שפחת שרי" - להזכיר לה מאין היא בורחת, והחשיבות שיש לה בזה שהיא שפחת שרי.
הגר ענתה ואמרה "מפני שרי גבירתי" - פירוש, הגר הבינה מה שאמר לה המלאך, וקיבלה על עצמה להכניע עצמה אל שרה , והוסיף ה"בית ישראל", שלכן בא אליה מלאך אחר, כי המלאך הוא לפי מדריגת האדם שנתגלה אליו , וכיון שעשתה התשובה נתעלתה במדריגתה, בבחינת "במקום שבעלי תשובה עומדים" וכו', והוצרך שיהיה לה מלאך אחר, לפי בחינתה ומדריגתה.
באמת אנו רואים במקום אחר אותם הדברים, אצל יוסף הצדיק כתוב: "וימצאהו איש והנה תועה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש", וחז"ל אמרו שהאיש הוא גבריאל המלאך, ועמדו המפרשים מה הכוונה " לאמר ", ופירש הרה"ק מקאצק זתע"א כי האיש לימד ליוסף הצדיק "לאמר" תמיד: "מה תבקש", שיתבונן מה הוא הדבר שבאמת מבקש, כאשר אדם תועה בשדה, ואינו יודע דרכו, לימד המלאך גבריאל, כי צריכין לבוא לידי יישוב הדעת ולחזור על המבוקש, ואז רואים האמת, לאיזה דרך ללכת.
והנראה, כי למדין מזה כי מלאך אינו יכול לבוא ליטול הבחירה מהאדם, רק הוא בבחינת "מסייעין אותו", להעמיד האדם באמצע הבהלה, כשמאבד את שיווי המשקל, ובא לידי רוח שטות כמו שהגדירו חז"ל את מצב האדם בבואו לחטוא, והמלאך בא ליישב דעתו, שתהיה לו הברירה לבוא לידי יישוב הדעת ולבחור בדרך הטוב.
מצינו דבר נפלא, כי בשתי המקומות, הן אצל הגר והן אצל יוסף הצדיק, כתוב לשון מציאה. ויש בזה לימוד, כי באמת לכל אדם יש מלאך המזכירו כשעומד "על דרך לא טוב", שתכליתו ליישב דעתו, שיעמוד לרגע ויחשוב, ממי אתה בורח, הלא אתה עוזב את הבורא עולם, ובשביל מה, בשביל איזה דבר אתה מוכן לעזוב את הבורא עולם, ראה בשביל איזה דבר קטן אתה מוכר את היהדות שלך. ואלו המניעות הבאים לאדם הם המלאך שבא לומא לו "אי מזה באת ואנה תלכי" , ולכן נכתב בלשון מציאה, שאינו בא בתורת מלאך, רק שהאדם מוצא זאת כשהולך לדרכו. וכל אדם יכול להבין בעצמו, איך בעת שהולך "על דרך לא טוב" ה' יצילנו, יש לו עיכובים שונים, שהם באים להצילו והם בחינת זה המלאך.
ב"פרי צדיק" מביא בשם הרה"ק רבי זושא זתע"א, שהיה פעם בדרך עם תלמידיו, וראה עגלה עם שחת שנפל ממנו ערימות של שחת, וביקש הערל מהתלמידים שיעזרו לו להגביה את ה"הא" (שחת), ואמרו שאינם יכולים, ואמר הערל יכולים אתם אלא שאינכם רוצים , ואמר על זה רבי זושא כי הגוי רמז להם, כי עבודת האדם היא להגביה את ההא התחתונה של השם הקדוש [ענין המובא בספה"ק, שצריכים להגביה את ההא האחרונה מהשם הקדוש (יהו"ה)], ויכולים הם לעשות את התפקיד הזה אלא שאינם רוצים. והיינו כי בכל דיבור ומעשה שבא לאדם לימוד והדרכה בעבודת ה' יתברך, וכל שכן מאלו הדברים הבאים לאדם כשהולך ב"דרך לא טוב", הרי הם המלאכים המזכירים לו ליישב דעתו, ולא לילך הלאה בבהלה מבלי לחשוב מה הוא עושה, והוא בא לאדם דרך מציאה באמצע עבודתו, כשהולך לדרכו.
"עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון ", ידוע דיוקו של ה"נועם אלימלך" זתע"א, כי במשנה יש כפילות לשון, שלאחר שאמר מאין באת מתחיל עוד פעם מאין באת מטיפה סרוחה, והיה יכול לכלול הכל בבת אחת, רק שיש כאן שתי חשבונות שיכול האדם לעשות (עיי"ש בדבה"ק איך הוא מפרש המשנה). וכתב "הלקח והלבוב" שנראה לפרש המשנה על דרך הנ"ל. כי יש לדייק בלשון "הסתכל" והמפרשים אמרו שעל כרחך הכוונה על הסתכלות בעיני השכל, בחינת "חכם עיניו בראשו", כי אינו רואה שום דבר, אבל לענייננו יש לפרש "הסתכל", שהכוונה למניעות הללו שבאים להודיע לאדם מאין באת ולאן אתה הולך, ובזה מובן הלשון "דע", שיש דבר המודיע לאדם שיחשוב מאין באת, דהיינו אי מזה באת, מה אתה מוכר בשביל הדבר שאתה הולך לעשות, ולאן אתה הולך, מה תהיה התוצאה מהליכה זו.
והוסיף כי זה הוא הפירוש בהמשך המשנה: "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", שעמדו המפרשים (הגה"ק רבי אליהו מוילנא זתע"א ועוד) על כפל הלשון "דין וחשבון", ויש לומר, כי דין הוא על עצם העבירה, וחשבון הוא, כי יש חשבון לפי המניעות שנשלחו לו מן השמיים, ולא הסתכל על המניעות ולא השגיח בהם, והלך הלאה לעשות מה שליבו חפץ, וזה הוא החשבון בחומר הדבר שעשה, לפי המניעות שנשלחו לו. והעיקר שיזכור האדם בכל פעם "אי מזה באת ואנה תלכי".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
