ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה
"הבושה שמתביישים בפנימיות הלב מפני החטא, אף על פי שהיא דבר שבטבע, מכל מקום יש בה קצת כפרה. וכשמשימים הלב להרחיב את הבושה, כל מה שהיא מתרחבת הרי היא מרחבת את חוג הסליחה על כל החטאים כולם ... ואם כן, המתבייש מאחד מחטאיו - מכולם הוא מתבייש, והרי התשובה של יראת ה', שהיא הבושה, מתפשטת על כל שיעור קומתו, ומתכפר לו בזה אפילו מחטאים דבעינן בהו תשובה רבתא". (אורות התשובה פרק יד, כד)
חז"ל אומרים כי "כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עוונותיו" (ברכות יב), מדוע? האם "מספיק" שאתבייש בכדי שימחלו לעוונותי? מה עניינה של הבושה בתהליך התשובה?
מהי בושה? רגש שלילי חזק המתעורר אצל אדם החש כי הזולת או הוא עצמו, מבקרים אותו בעקבות מעשה שעשה בניגוד לנורמות המקובלות עליו או על החברה. תחושת בושה נובעת לרוב מתחושת אשמה. הבושה מתעוררת כשיש גילוי של המעשים: או שאחרים מגלים או שהאדם עצמו כביכול "גילה" שהוא עושה מעשים רעים.
בתפילת רב המנונא אותה אנו אומרים ביום כיפור: "אלהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, עכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי. עפר אני בחיי, קל וחומר במיתתי. הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה. יהי רצון מלפניך שלא אחטא, ומה שחטאתי מחוק ברחמיך אבל לא על ידי יסורין" (מסכת יומא, דף פז, עמוד ב).
ביום כיפור אדם חושב על מעשיו ומגלה כי קיים פער בין מה שראוי לעשות ובין מה שהוא היה רוצה לעשות ולכן הוא מתמלא בושה.
מתי אדם איננו מתבייש? בשעה שאין הוא רואה כי עשה מעשים שאינם ראויים. "הרעות כשהן מתעצמות בטבע הנפש להיות עצם מעצמיו, לא יוכל העושה הרע להרגיש כל רגש של בושה, שהרי כל הרעות הן לפי ערך כבודו שהושפל" (עין איה ברכות, פרק ראשון, קסט)
מי שנפשו כל כך הושחתה וכבודו הושפל, אין הוא מכיר במעשיו הרעים וממילא אין הוא מבקר את עצמו על מעשים אלה ואין לו בושה. "אמנם, בהיות האדם מרומם בנפשו למעלה משפלות השחיתות, אז ישוב להתבייש בכל פועל רע, וצער הבושה ירשים יותר את תיעוב הרע וחשק הטוב שנחסר לו... מה שאין כן עז פנים שלא ידע בושת והרעות הם קנייניו העצמים, הוא לא יתמרק כדרך שמתמרקות הנפשות שרק מקרים רעים נטפלו להן ... עז פנים לגהינום ובושת פנים לגן עדן" (שם).
שאלת מעלת האדם ותשובתו אינה תלויה בעיקר במעשיו כי אם ברצון האדם ובטהרת נפשו. עיקרו של האדם הוא רצונו. האדם מורכב משכל, רצון ומעשים. המחשבה היא כח חשוב מאד באדם, אך אדם יכול לחשוב מחשבות ולא להסכים איתן או לא לחיות על פיהן. כך גם מעשיו של האדם יכולים להיות מזוייפים. אדם יכול לעשות מעשים שאין הוא מאמין בהם ואינו רוצה לעשותם. אך רצון האדם הוא הדבר האמיתי ביותר בחייו. רצונו של האדם הוא עצמיותו. אי אפשר לכפות על האדם רצון שאינו שלו. ולכן הרהור תשובה הוא יסודה של התשובה. שכן כך אמרו חז"ל על מי שקידש אשה "על מנת שהוא צדיק גמור" שהיא ספק מקודשת "שמא הרהר תשובה בלבו". (קידושין) יש אדם הרוצה טוב אך מסיבות כאלה ואחרות אינו מצליח להוציא אל הפועל את רצונותיו הטובים, ויש הרוצה ברע ולשם כך משתמש במעשים טובים.
"רחמנא לבא בעי". הקב"ה מתבונן בלבב: האם לבו של האדם טהור? האם רצונותיו חיוביים? מי שנפשו הושחתה אינו מבחין בין טוב לרע , אינו מבקר את עצמו וביקורת של אחרים אינה פועלת בו. אדם כזה אין לו בושה. מי שנפשו טהורה והוא חפץ בקרבת אלקים מתמלא בבושה כל אימת שנזכר במעשיו הרעים. הוא מבין כי קיים פער בין מה שהוא רוצה וצריך להיות לבין מה שהוא עכשיו. בושה זו היא יסוד התשובה ויסוד טהרת הנפש. הבושה מלמדת על רצון האדם.
הרב מוסיף ומלמד אותנו כי בושה של האדם על חטא אחד, על מחשבה רעה אחת, בסופו של דבר מקיפה את כל חייו של אדם. הבושה אפילו מדבר אחד מלמדת כי האדם רוצה להיות טוב ולעשות את הישר בעיני ה' גם אם ברגע זה הוא חושב ומתבייש רק מדבר אחד. נפש האדם אחת היא והרהור הבושה והתשובה פועלים על כל נפשו.
חז"ל אמרו כי לעם ישראל ישנן שלוש תכונות המאפיינות אותו ואחת מהן היא: 'ביישנים'. על יסוד דברים אלו אומר ר"נ מברסלב כי מי שאין לו בושה בידוע שלא עמד על הר סיני. מכיוון שנשמה שנטע בורא העולם בישראל טהורה היא, היא ממהרת להתבייש בשעה שהיא עושה מעשים שאינם טהורים ורחוקים מקרבת אלקים. הבושה מלמדת על תכונת התשובה הקיימת בישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
