ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
גדוד יקר מגיני השפה!
עוסקים אתם במסירות לב נאמנה בחלק רשום של החזרת עטרת ישראל ליושנה. שפת קדשנו שנשתכחה מפיות רבבותינו, הנכם הולכים ועמלים להשיבה בפי גדולינו וקטנינו. יישר כחכם ותחזקנה ידיכם, בעבודת הקודש הזאת של השבת שפת קדשנו בדיבור החי, השקולה כישיבת ארץ ישראל הקבועה לחיי עולם. בטוח אני בכם שלא תשכחו את הכלל הגדול מכללי התורה כי 'כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'. יסודות רבים וערכים גדולים, שהם הם עיקרי מהותנו ונושאי תחייתנו ותקוותנו בעבר ובעתיד, נשתכחו לצערנו הגדול מחיי חלקים ידועים בדור בנינו.
ואתם גדוד חלוץ חמוש ברוח נכון, לכו בכוחכם זה והתאמצו גם אתם לעבוד יחד עם הגנת השפה, בהחזרת כל עטרותינו ליושנם. היו בעצמכם למופת, למען דעת כי השאיפה לתחיית השפה אינה שאיפה בודדת שלקחה לה רק ענף אחד מעץ חיינו, כי אם היה תהיה לשאיפה כוללת רבת אונים ורבת תוצאות... להשיב לנו על ידי תחיית שפת קדשנו ובכוחה את כל חיינו העצמיים, את כל משמרת התורה והמצוה, אשר בהם קנתה שפתנו הקדושה את כל כוחה ואת כל ערכה הנצחי בישראל ובעולם.
חזקו ואמצו, אחים חביבים, והמשיכו מפעלים חיים, טבעות רבות ערך להשלשלת הגדולה והקדושה אשר חזו נביאינו (צפניה ג, א) בתעודת בנין ארצנו ושיבת שבותנו: "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ד' ". (חזון הגאולה עמ' רעב-רעג).
איגרת זו מבטאת בתמצית את יחסו המורכב של מרן הראי"ה זצ"ל למהלך התחדשותה-החייאתה של השפה העברית על ידי "מחיה השפה" אליעזר בן יהודה ועמיתיו. מחד גיסא, הרב תמך ועודד, גיבה וחיזק את המהלך, את העושים ואת המעשים, שכן הוא רואה בתחייה זו לבנה בבנין הבית הלאומי המתהווה בשעה טובה בארץ ישראל. מאידך גיסא, ראה הרב בחומרה רבה את הנסיון הנואל לראות בתחיית השפה את חזות כלל מהלך התחייה. לדידו זהו חלק - גם אם בהחלט חשוב ונכבד, ובכל זאת רק חלק - ממהלך תחייה כולל ורחב ומקיף הרבה: תחיית התורה, תחיית המצוות, תחיית האומה, תחיית הארץ וכו' ובמסגרת זו בהחלט גם תחיית השפה.
ביטוי נאה להיבט החיובי נתן הרב בהדגישו את הזיקה המהותית שבין אומה לשפתה: "השפה, מתוך שהיא נובעת מרוח האומה, פועלת היא להטביע יפה את חותם האומה על-ידי התגברותה ושלטונה בחיים ובספרות. שכך היא המידה שהענפים מגבירים הם בהתגדלם את כח שרשם וגזעם, בהזקיקם אותו לפעול ולהשפיע בהם חיים ולח" (אורות ישראל עמ' קסד). בדברים אלו לא רק מובעת עובדה - מובעת גם משימה: כשם שבמשל, עיסוק מתמיד ומדויק בטיפוח הענפים עתיד בע"ה לשבח ולטייב את השורש והגזע, כך גם בנמשל, ביחס לשפה, בידינו הדבר.
הרב היה - כמובן - לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים. הוא העיד על עצמו כי בתלמודי התורה שתחת פיקוחו הוא "משתדל שהכל יהי' נלמד ונדבר בשפתנו במכוננו, ולא לבד משום שלא נהי' לצחוק... אלא משום שאותה הנשמה הלאומית בעצמה, המכה גלים בלב כל טובי עמנו, היא מפעמת - ועוד ביתר שאת - בלבות בני-תורה טהורי-לב, שעל דגלם הננו שואפים להמנות, והיא מכרחת אותנו להחיות את שפתנו יחד עם תחית עמנו וארצנו" (אגרות הראיה, א, עמ' שסג-שסד).
במקביל, קיימים גם ביטויים מובהקים להיבט השלילי. הרב סבר כי מהלך שיראה חלילה בתחיית השפה את חזות-הכל, מסוכן והרסני ביותר. בענין זה הוא מתבטא בסגנון שכמעט אין קשה ממנו. באיגרת ל"ועד התחכמוני" (אגרות הראיה, שם, עמ' רסח-רסט), נתן הרב דעתו לשפת ההוראה והלמידה: "מובן הדבר שנכון לעמוד לימין הלוחמים עבורה בגבורה, אבל עם זה חלילה להסיח דעת מהארס המסתתר המהרס את יסוד קודש ד' באמונה, ברגש ובמעשה... בשלהבת קודש הננו חייבים להלחם, בנועם ושלו' ובהרגשת כבוד מלא, נגד הרשלנות מעבר מזה, נגד החנופה של ההתבוללות מעבר מזה, ונגד ההפקרות והכפירה מעבר מזה, אפילו כשתהיה עדויה בפאר הלאומיות והשפה וכל מיני תבלין שבעולם".
בבידולה של השפה ובהצגתה כעיקר התחייה, ראה הרב לא רק זיוף חמור אלא גם מעשה שעלול להוביל "לשנאת ישראל וארץ ישראל"! באחת מאיגרותיו (אגרות הראיה, שם, עמ' קפב-קפג) הוא כותב למר יהושע שאכנאוויץ:
והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת בגרגרים של היסתוריה ושל חבת השפה, המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי, העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולסוף ג"כ לשנאת ישראל וארץ ישראל, כאשר כבר נוכחנו ע"פ הנסיון - היד הטמאה הזאת תתגבר, אז אין די באר גודל האסון.
עם זאת, הרב - כדרכו - אינו מתייאש אלא מביע בטחון בד' "שלא יתן למוט רגלנו, וכל חרד לדבר ד', וכל חפץ בישועת עמו וארץ קדשו, יעמד על דגלנו, ונתחיל ליסד בציון פינת יקרת, ולהחיות את הישוב החדש, על בסיס טהרת האמונה...".
בשל כך, גם אם הרב ראה עקרונית ברכה רבה בהנחלת השפה העברית המתחדשת לצעירי ישראל, הרי למעשה, במקרה בו עלולה הייתה להיווצר התנגשות בין הוראת ש"ס ופוסקים בעברית מזה ובין איכות הלמידה מזה, נכון היה הרב לוותר על העברית. לצדד בלמידה ביידיש, ובלבד שאיכות הלמידה תהא רמה וראויה, זאת למיצער לטובת העילויים המובהקים. בהתייחס לדמותו של המורה - דמות, תרתי משמע - העדיף אפוא הרב מורה "תורני" על מורה "עברי". כך מספר רבנו הרצי"ה זצ"ל (לשלשה באלול, עמ' לח):
כשבאו עסקנים וחפצו ליסד חדר מתוקן ללמוד עברית, עם מורים יתרי שפה וחסרי תורה, עיכב את זה באומרו: מוטב שהמורה לא יהיה מדקדק במבטאו בקראו עם התלמיד את הפסוק שבתורה "ולא תשחית את פאת זקנך" אבל התלמיד יראה שהמורה מקיים במעשה את הפסוק הזה, מאשר המורה יהא מדקדק במבטאו באותו פסוק והתלמיד יראה שאין המורה מקיים אותו במעשה.
אמור מעתה: שלא כדימוי הרווח אודות מרן הרב זצ"ל ולפיו הרב תמך, חד-מימדית, בתחיית השפה העברית, הרי האמור מעלה מלמד על תפישה מורכבת ועדינה הרבה יותר תפיסה שהיא בהחלט דו-מימדית: תמיכה - כן, בערבון מוגבל - גם כן. דומה שמקרה זה, של קעקוע סטריאוטיפ אודות הרב, בהחלט "לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא".
לעיון נוסף: נריה גוטל, 'בין תחייה לחידוש - בין הראי"ה קוק לבן-יהודה', ספר מרחבים ו (תשנ"ז), עמ' 323-391; הנ"ל, נריה גוטל, 'יחסו של הרב קוק לתחיית הלשון העברית', שמעתין, גיליון 177 (כסלו תשע"א), עמ' 11-25
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
