ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אבן העזר
- גירושין
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רועי בן נעמה
אני גרושה מזה חמש שנים ולאחרונה נודע לי שיש איסור על הגרוש לגור באותה שכונה בה אני גרה. מאז שהתגרשנו אנו גרים באותה שכונה ופעמים רבות הגרוש שלי היה מגיע לבקר את הילדות אצלי בבית כנוהל קבוע. לאחרונה נודע לי כי יש את העניין של גט לחומרא שאני לא יודעת מתי מחייבים אותו, האם אני צריכה לבדוק שאולי אני חייבת לקבל גט לחומרא או שאין עניין הביקורים שלו בביתי מצריך בדיקה שכזו?
תשובה:
אם הגרוש שלך רק ביקר את הילדים ולא התייחד אתך, אין צורך בגט לחומרא. אולם אם נוצר מצב של ייחוד ביניכם והיו שני עדים לכך, עליכם לפנות בהקדם לבית הדין האזורי. את הבעיה של הביקורים ניתן לפתור בכמה דרכים, כגון: שתיעדרי מן הבית בשעה שהוא מגיע או שהילדים יחכו לו במקום אחר או שיהיו אחרים נוכחים יחד איתכם כשהוא מגיע, העיקר הוא שלא יווצר מצב של חשש ייחוד ביניכם.
מקורות וביאורים:
א. בעניין איסור היחוד של גרוש עם גרושתו עיין שו"ע אבן העזר סימן קמ"ט סעיף ב' ומקורות בתשובה קי"ח.
ב. בעניין המגורים יחד באותה שכונה:
1. הסוגיה
אשת כהן שנשבתה נאסרת לבעלה הכהן משום החשש שמא נאנסה, ואשת כהן נאסרת לבעלה אפילו באונס. היה מעשה שנכנס לגיון צבא של גויים לירושלים ובעקבות כך אסרו חכמים את כל נשות הכהנים לבעליהם.
במשנה במסכת כתובות (כ"ז ע"ב) מובא דו שיח שהתנהל בין אחד הכהנים בירושלים ושמו ר' זכריה בין הקצב, שאמר שיודע בוודאות שאף אחד לא התקרב לאשתו שהייתה צמודה אליו, ולכן לא נאסרה עליו, לבין חכמים שאסרו לו אותה:
"אמר ר' זכריה בן הקצב: המעון הזה! לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים לירושלים ועד שיצאו, אמרו לו: אין אדם מעיד על עצמו".
והגמרא שם מביאה ברייתא: "תנא: ואף על פי כן ייחד לה בית בחצרו, וכשהיא יוצאה - יוצאה בראש בניה, וכשהיא נכנסת - נכנסת בסוף בניה. בעי אביי: מהו לעשות בגרושה כן? התם הוא דבשבויה הקילו, אבל הכא לא, או דלמא לא שנא? ת"ש, דתניא: המגרש את אשתו - לא תנשא בשכונתו".
כלומר, ר' זכריה בן הקצב שהיה כהן ונאסר באשתו המשיך לדור עם אשתו באותה חצר תוך כדי שנזהר שלא להתייחד עמה. הגמרא שואלת האם גם בגרוש וגרושה הדין כן שיהיה להם מותר לדור באותה חצר אם יזהרו לא להתייחד, ומשיבה שאסור להם, שכן כתוב בברייתא שאם נישאת לבעל אחר לא תגור עם הגרוש באותה שכונה.
רש"י מבאר את החשש של הברייתא וכותב "לא תנשא בשכונתו - לפי שמכירה ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה".
2.האם מותר לבעל לדור בסמוך לגרושתו הפנויה (שלא נישאה עדיין)
נשאלת השאלה האם האיסור לדור באותה חצר או שכונה הנזכר בברייתא הוא דווקא לגרושה שנישאת לאחר או אף לגרושה שעדיין פנויה? בשאלה זו נחלקו הראשונים.
הריטב"א על אתר כתב כך:
"ובהא הוא דאיבעיא לן, אבל בישראל שגרש את אשתו כל זמן שלא נשאת לאחר הרי לא נאסרה עליו ואין כאן אלא משום יחוד של פנויה בעלמא ופשיטא דשרי. וכדקתני בסמוך 'לא תנשא בשכונתו' דאילו מקמי נשואין יכולה לדור עמו בחצר כפנויה דעלמא, וכולה סוגיין דלקמן אינה אלא או בכהן שגרש את אשתו אף על פי שלא נשאת או בישראל שגרש את אשתו ונשאת. הא לאו הכי אין לה להיות נדחית מפניו ואין לה לעשות שליח לדון עמו, וכן פרש"י ז"ל לקמן דבכהן שגרש את אשתו מיירי, ופשוט הוא זה אלא שראיתי מי שטועה בדבר".
כלומר לדעת הריטב"א הדבר פשוט שאין איסור לגרושה שטרם נישאה לאחר לגור בסמוך לבעלה הקודם אפילו באותה החצר, משום שיחוד עם הפנויה אינו אסור מן התורה ואין לחשוש לאיסור קל כזה. ישנם ראשונים נוספים המתירים להם לדור באותה בחצר ולא חששו לאיסור נדה משום שסוברים שכיון שיש לו אפשרות לישאנה ולבוא עליה בהיתר בוודאי יעשה כן ואין לחוש שיעשה מעשה איסור.
אולם אין כן דעת הגאונים המובאת בשטמ"ק:
"אבל בליקוטי הגאונים ז"ל כתוב והני מילי בשבויה. פירוש שייחד לה בית ולא מיחו בידו אבל בגרושה לא, פירוש לא ייחד לה בית בחצרו לא קודם שיתן לה את הגט ולא לאחר שיתן לה את הגט קודם נתינתו חיישינן משום גט ישן ולאחר נתינתו חיישינן שמא יבא עליה לשם קידושין . דתניא המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו פירוש מפני שלבו גס בה ויודעת בקריצותיו וברמיזותיו כדמפרש בגמרא ולבו גס בה וחיישינן שמא יתייחד...והא דקתני לא תינשא בשכונתו ולא קתני לא תדור משום דעד שלא נשאת רשאה ודאי לדור בשכונתו כדי שתהא קרובה אליו אולי יחזור ויקדש אותה ויתפייסו".
כלומר, לפי הגאונים אף לגרושה שעדיין לא נישאת אסור לדור באותה חצר עם בעלה הקודם משום החשש שמא יתייחדו ומשום ההרגל יבעל אותה לשם קידושין ותצטרך גט חדש.
הרמב"ם (איסורי ביאה כ"א,כ"ז) פסק אף הוא כגאונים שאסורים לגור באותה חצר אך מטעם אחר, וזו לשונו: "וכן מי שגירש את אשתו מן הנשואין לא תדור עמו בחצר שמא יבואו לידי זנות ". הרמב"ם כאן לשיטתו שביאה על הפנויה הוא איסור לאו, ולכן צריך הרחקה.
הב"ח כתב שלדעת הרא"ש הסובר שבפנויה המיוחדת לו אין איסור לאו ולמרות זאת חיישינן שיעבור על איסור נדה משום שבושה לטבול , גם כאן סובר שאסורים לדור באותה חצר מטעם איסור נידה.
כלומר, לשיטת הגאונים, הרמב"ם, הב"ח בדעת הרא"ש ועוד ראשונים, יש לחוש שלמרות שיכולים להינשא שנית ולחיות בהיתר יבוא הגרוש על גרושתו הפנויה באופן האסור. לכן אסרו לגרוש לדור עמה באותה החצר, וכן פסק השו"ע באבן העזר (קי"ט, ז').
3. קשר קבוע או עראי בין הבעל לגרושה
החשש ליחוד הוא אף באופן שאינם גרים בסמיכות, ולכן כל קשר עיסקי-ממוני בין הגרוש והגרושה צריך להיות באמצעות גורם שלישי. וכך פסק השו"ע בסעיף ח': "היה לה מלוה אצלו, עושה שליח לתובעו". 1
אך מה הדין כשאינו נושא ונותן עמה אלא נפגש עם גרושתו באופן אקראי ולא על בסיס קבוע? דעת תרומת הדשן (סימן רמ"ג) להתיר קשר כזה, וזו לשונו:
"דלא אשכחן שאסרו חכמים אלא בדירה של קביעות או שהן מתעסקים ביחד האיש וגרושתו שדנין זה עם זה או באיזה עסק, אבל בכהאי גונא בנידון דידן לא". ומביא ראיה לדבריו מן הגמרא (פסחים ק"י ע"ב) המספרת על "ההוא גברא דגירש לדביתהו, ואזלא ואינסיבא לחנוני. כל יומא הוה אזיל התם ושתי חמרא וכו' עד ואפקתיה בזוגות ואיתזק". ומן הסיפור הזה לומד תרומת הדשן כך: "הא קמן דשרי לכנוס בביתה ולשהות שם, כההיא דשתי כמה כוסות לשם דמסתמא לאו בעבריינא עסקינן, דאם כן מאי מייתי תלמודא דאיתזק משום זוגות, דילמא ההיא עבירה גרמה ליה כדקאמר תלמודא לעיל מיניה, דרבא לא חש למילתיה דאיתזק רבה בר ליואי בזוגות אמר משום דאותבה בפירקא הוה".
כלומר, מדובר בגרוש שהוא אדם כשר, ומכך שהלך לשתות באופן קבוע בבית גרושתו הנשואה לאחר, מתבאר שמותר ללכת לבית גרושתו אם אין לו עסק מסחרי איתה.
אמנם הבית יוסף חלק על תרומת הדשן וכתב שאין ראייתו מוכרחת (מה שגם בגמ' מדובר בפונדק שגם בעלה של גרושתו היה נוכח שם).
הרמ"א מביא את שתי הדעות:
"ודוקא בכהאי גונא, אבל מותר ליכנס לביתה אף על פי שנישאת, הואיל ואינו דר שם ואינו נושא ונותן עמה (כך משמע בתרומת הדשן). ויש חולקין (ב"י)."
4. פסק דין רבני בנוגע לקשר בין בעל לגרושתו
הרב עזרא בצרי (פד"ר חלק י' פס"ד בעמוד 209) סיכם את הדברים כך:
"מסקנות:
א. בני זוג שנתגרשו עליהם להתרחק זה מזו, ולא יגבו חובותיהם זה מזו אלא באמצעות אחרים.
ב. רוב הפוסקים סוברים שאם נתגרשו מן הנישואין אף שהאשה לא נישאת לאחר אסור להם לגור בחצר אחת, ואם האשה נישאה לאחר הגירושין לאחר, אסור לה לדור עם המגרש אפילו באותו מבוי, ויש אומרים שאף בחצר אחת לא אסור להם לגור אלא כשהאשה נישאה לאחר. ונקטינן להלכה כדעת רוב הפוסקים.
ג. חלוקים הפוסקים בבא על הפנויה אם זה איסור מדרבנן או שעובר בלאו דאורייתא. בחילוקי דעות אלו תלויה המחלוקת בדברי האוסרים לבני הזוג שנתגרשו לדור בחצר אחת אף כשהאשה לא נישאה לאחר אם מותר להם לדור בחצר שרבים עוברים ושבים בה וכשיזהרו שלא יבואו לידי יחוד. ויש סוברים שמותר אף אם לא נזהרים. ויש לסמוך בשעת הדחק על דעת המתירים כשנזהרים, במקרים מיוחדים.
אולם כל השאלה היא בבתים נפרדים אבל בבית אחד לכל הדיעות אסור אף כשיש שומרים ובשעת הדחק, וכמו כן חנות משותפת אף שרבים נכנסים ויוצאים בה, יש לה דין כמו בית אחד ואסור.
ד. בזמנינו שהדור פרוץ יש לאסור לדור בחצר אחת בכל האופנים, משום שהפנויות אינן טובלות ויש חשש משום נידות, דהוי איסור תורה".
5. סיכום למעשה
העולה מכל האמור הוא כי ישנו איסור לגרוש וגרושה לדור או להתייחד באותו המקום, ולכן בית הדין מורה לערוך את ביקורי הילדים באופן כזה שלא ישהו בני הזוג הגרושים יחד באותו הבית. בזמן הביקור בן הזוג השני לא ינכח בבית, או לחילופין המבקר ימתין לילדים בחוץ ויקח אותם עמו, או שיקבעו מקום שלישי לעניין הביקורים, וכדומה. אם בכל זאת אין ברירה וצריכים לשהות יחד באותו הבית ישנה בעיית הייחוד, ואותה ניתן לפתור על ידי שהיית אדם גדול נוסף בבית או אם הבנים כבר גדולים ומבינים אין צורך באדם זר. בכל אופן פיתרון זה אינו מומלץ אלא בשעת הדחק.
^ 1.ואם באו יחד לבית הדין ותובעים זה את זו ללא שליח מנדים אותם מאחר והדבר מעיד על המשך הקשר ביניהם, כך פסק השו"ע (שם סעיף ט'). והיום המנהג בבתי הדין שאף לאחר מתן הגט באים בני הזוג להתדיין על החזקת הילדים ועל ענייני ממון ללא שליח. הסיבה לכך היא שאי אפשר באופן אחר ולא יתכן שבדיון על החזקת הילדים יעשו שליחים. בנוסף לכך בהרבה מקרים בני הזוג כבר אינם חיים יחד ועדיף לזרז את מתן הגט מחשש לממזרות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
