ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודית בת איטה
מרן הרב קוק לא ראה בכך אפיזודה חולפת, אלא מהלך היסטורי, הרבה מעבר למפלגה או הסתדרות מסוימת. הוא לא רק תמך אלא אף ראה א-לוהיות (!) בעצם התופעה, למרות היותה לרוב אפילו אנטי-דתית, "אין אנו מצטערים אם תוכל איזו תכונה של צדק חברותי להיבנות בלא שום ניצוץ של הזכרה א-להית, מפני שאנחנו יודעים שעצם שאיפת הצדק, באיזו צורה שתהיה, היא בעצמה ההשפעה הא-להית היותר מאירה". 1 הרב רואה בתיקונים חברתיים-כלכליים חלק בלתי נפרד מהתשובה העולמית (אורות התשובה ד, ג), ואף רואה אידיאל בעצם המחאה החברתית, אפילו אם היא לא תניב פרי מעשי (עין איה, שבת ה, כה).
חזון הנביאים מהווה חלק עקרוני ב"ציונות" של הרב קוק, "לנהל מדינה וכלכלה על יסודות הטוב, החכמה, היושר וההארה הא-להית הברורה" (אורות, עמ' יד). צמצום המוסר ל"קן הקטן" הוא חלק מקללת הגלות, אך מוסר של יחידים "באין לה מעמד מרומם רשמי בחיי עם וממשלה... במה נחשבת היא?! (שם, עמ' קח-קט).
מרן הרב חידד את ההבדל העקרוני בין התורה לבין הנצרות מחד, ומהסוציאליזם מאידך: "כל מחשבה שהיא מפקרת את תיקון העולם וסדרי המדינות ופורחת באוויר רוחני לבדה (=הנצרות)... הרי היא מיוסדת בשקר שאין לו רגלים, וכל מחשבה שדבר אין לה עם רוממות הנצחיות, ומתעסקת רק עם סדרי החיים החמריים ותיקוניהם, אפילו אם יהיו בה תוכנים מוסריים (=הסוציאליזם)... סופה להתעכר, מפני קטנותה, ומפני הזוהמא והסרחון שהחיים החמריים לקויים בהם בטבעם, כשהם מנותקים מיסוד חיים נצחיים ותשוקתם" (מוסר הקודש, עמ' קפ). יש כאן הערה נוספת למנהלי המאבק הנוכחי, שהחומר המנותק מהרוח סופו להסריח כי הוא קטן וחלקי. הרב קוק מדמה את הניגשים לתיקונים כלכליים בלבד ל"בנין ילדים, שהוא בונה את קליפת החיים בשעה שאינו יודע לבנות את החיים בעצמם" (איגרות הראיה א, עמ' מו).
לעומת המחאה החברתית של היום המתמקדת בטובת הפרט, מעדיף הרב קוק צדק חברתי המתבסס על אחווה לאומית ובינלאומית, מתוך הבנה "שכולנו אחים אנחנו מיוחסים לאבינו שבשמים... האחדות, שבאה... למטרת אהבת כל יחיד לעצמו, היא אחדות מקרית... ואין סופה להתקיים, כי אין לה מרכז אמיתי, וגם כשהאחדות לכאורה מתגדלת סופה לשלהבת שנאה ומלחמת אחים, בהיות כל יחיד מושך להנאת עצמו. אבל האחדות, שבאה מצד ההכרה בערך התכלית העליון... יסודתה באהבת הכלל באמת וסופה להתקיים...". כך הסביר הרב את בעיית "כל הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה" (ברכות יד ע"א, עולת ראיה א, עמ' רנז), בחזותו את קריסת הקומוניזם כבר בראשית עלייתו.
מרן הרב קוק מרחיב את תפישתו בנושא סביב מצות השמיטה, שראה בהלכותיה יישום בזעיר-אנפין של ההדרכה הכלכלית התורנית, וכמשווה גדול בין השכבות השונות של העם במתכונת ישראלית טהורה (הקדמה לשבת הארץ, עמ' יז-יח). העולם המתוקן דורש ביטול הרכושנות הקפיטליסטית, "אין רכוש פרטי מסוים ולא זכות קפדנית, ושלום א-להי שורר על כל אשר נשמה באפו. 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך, ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל' (ויקרא כה, ז)". העשירים ילוו בשמחה לנצרכים לא רק ללא ריבית, אלא שאף יוותרו על ההחזר, ואפילו יעדיפו להציע השקעה ושותפות אמיתית עם העניים. הפרדסים יהיו תמיד פתוחים לכל, אפילו לבהמות. גם הלוקחים לא יצברו הון וייקחו רק לג' סעודות בלבד, "וחמדת העושר המתגרה על ידי המסחר משתכחת... 'לאכלה ולא לסחורה' (ע"ז, סב ע"א, שם)".
הרב קוק אינו מפרט מה לעשות בין השמיטות, אך לדבריו, השנה השביעית מתווה כיוון.
אף חלוקת הארץ בין השבטים והמשפחות הייתה שוויונית, ומצוות היובל מחזיר שוויוניות חברתית זאת בכל דור מחדש. הרב מתאר שההרמוניה של אחווה הנלמדת ומתבטאת במשפחה, אמורה להיראות גם ביחסים "בין שכיר לשוכרו, בין עובד לנותן-עבודה, בין חכמי חידות לעמלי כפים" (אורות, עמ' מג).
מרן הרב לא היה נאיבי, והכיר היטב את המתח המתמיד הקיים "בינתיים" בין עולם הקניין והרכוש שהתירה התורה והנהוג מעולם, לבין האידיאלים של רחמים, צדק ושוויון, ואף מזהיר מפתרונות מלאכותיים כדוגמת הסוציאליזם, המנסים לקצר את התהליכים. טוב יעשו כלכלננו אם יקשיבו לאזהרת הרב ובמקום להתמקד רק בשינוי מבני כלכלי, אינפרא-סטרוקטורלי כלשונו של קרל מארקס, יתרכזו בחינוך הפנימי והערכי, ושינוי סדרי העדיפות (עין איה, שבת א, לב).
על כן, עד שנגיע ל"עולם שכולו שמיטה", מחנכת התורה לפחות ל"הפסקת הסדר החברתי בצדדים ידועים, מתקופה לתקופה", כפי ש"אותה הפעולה, שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת היא השמיטה על האומה". הדבר מאפשר לחברה הישראלית להתעלות מעל זיהוינו על פי מקצוע ומעמד כלכלי, להזדהות על פי העיסוק התורני והמוסרי (שבת הארץ, שם).הרב מסביר שרוח חכמים נוחה מלווה המחזיר חוב בשביעית משום שהשמיטה מחנכת ש"יש תכלית נשגבה וקניינים יותר נשגבים ויקרים לאדם מקנייני הרכוש" (עין איה, שביעית יד).
על בעלי ההון לנצל את משאביהם להיטיב לאחיהם שיש להם פחות. הרכוש הוא זכות והזדמנות לעשות למען הכלל, וכך מסביר הרב את הברכה למארח, "ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר" (עולת ראיה א, עמ' שע). הוא מצא בברון בנימין רוטשילד דוגמה למופת ולחיקוי (מאמרי הראיה, עמ' 262).
הכסף אמור להיות מבורך גם בתחום הלאומי, "בנין האומה בשלמותה יהי' ע"י התאחדות שלשה כוחות ראשיים בהנהגה. כוח הממשלה, שהוא כוח סידור הפעולות, כוח הרוחני, מתורה חכמה ועבודת ד', וכוח הכסף, העושר הנצרך לתכלית הכלל והפרטים" (עין איה, ביכורים לב).
במישור המעשי יש לנו עדות מעניינת של רש"ז שרגאי מראשי הפועל-המזרחי (ניסוחו אושר על ידי הרב), "מבלי לקבוע מהו המשטר החברתי של תורה, יש להניח בוודאות, כי בקיום עקבי של כל חוקי התורה בשטח החברתי והכלכלי, ללא ויתורים ופשרות, לא יוכל המשטר של רכוש להתקיים. כי מצוות התורה ונוסף לזה ה"ועשית הישר והטוב" (דברים ו, יח), שבישראל זהו דין ולא לפנים משורת הדין - מצמצם כל כך את הבעלות והזכויות של הרכוש עד שקיומו נעשה לבלתי אפשרי וללא כדאי" (צ' ירון, משנתו של הרב קוק, עמ' 163).
מצאנו גם שהרב קוק הזדעזע מניצול הפועלים במכרה-פחמים על ידי "עשיר שלבו אטום (ה)לועג לכל צדק ומוסר, ויותר נוח לו שבמנהרה יחסר אור ואויר אע"פ שעי"ז יתקצרו חייהם של... אלפים אנשים... ואם לפעמים תפול מכרה, ויקברו חיים עובדיה, לא ישים על לב, כי ימצא עבדים אחרים נשכרים" (אגרות הראיה א, עמ' צה).
בשיחה עם מלח סוציאליסט, הדגיש בנו הרצב"י קוק, שיש להם הרבה במשותף, "התורה בעד פועלים ונגד מנצלים ומדכאים". הוא אף העיר לתלמידיו שהזדהו כ"ימניים", שמבחינה כלכלית-חברתית, השמאל צודק, ומסיבה זאת (יחד עם סיבת בנין הארץ בפועל), אף העדיף הרצב"י את תנועת הפועל-המזרחי על פני המזרחי. 2
מבחינה ציבורית, ראה הרב קוק שלוש מחנות אידיאולוגיות בכל חברה: הלאומיים, הדתיים, וההומניסטים (אנשי הצדק והמוסר). לאחר שכבר הצליחה הציונות הדתית להוריד את המחיצה המדומה שהייתה בין הדת לבין הלאומיות, יתכן שהרב קוק היה מאיץ בנו היום שנתמקד בהורדת המחיצה המדומה האחרונה בין הדתי-לאומי לבין המוסרי-הומניסטי. 3
^ 1. איגרות הראיה א, עמ' מה; ראו גם הרב ישראל הס, "דור הכפירה וצדק סוציאלי באספקלריה של הרב קוק", "זרעים", אב, תשכ"א; ר"ש אבינר, טל אורות, פ' משפטים "צדק כלכלי לפי מרן הרב קוק".
^ 2. להלכות ציבור, כרוז ב, מכ"ו בתמוז תשי"א; ר"ש אבינר, צבי קודש, עמ' 311-312; "אני שמאלני", באהבה ואמונה, עם ישראל ג, וכן שמעתי מתלמידי הרצב"י.
^ 3. אורות, עמ' ע, ראו א' שבט, "אתגר 'הדור': עדכון שם התנועה ל'דתי-לאומי-מוסרי', צוהר יט (קיץ, תשס"ד), עמ' 137-146.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
