ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
- משפחה חברה ומדינה
- מצוות התלויות בארץ
- ביכורים ומצוות נוספות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
ועוד נאמר (דברים כו, ה) : "וענית ואמרת" ופרש"י, עניה היא בכל רם. כלומר מקרא ביכורים מצותו להאמר בקול, ומשמעות הדברים, שגם אחרים העומדים במקום הנפת הביכורים ישמעו. ואילו בתפילה מצינו (שמואל א, א, יג) "וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע" ולמדו ממנה בגמ' (ברכות לא, א) שתפילה לפני הקדוש ברוך הוא, צריכה להיות בלחש, שאחרים העומדים ליד המתפלל לא ישמעו את תפלתו. ואדרבה המשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, שנראה כחושב, שאין הקדוש ברוך הוא שומע אלא אם כן יגביה קולו. ומדוע מקרא ביכורים שאף הוא אמירה לפני הקדוש ברוך הוא, צריכה להיות דוקא בקול רם, שאחרים ישמעו?
אלא הבאת ביכורים בכלי אינה באה כדי להביאם למקדש בכלי, שזה פשוט כפי שנתבאר, כי אם להיות כלי קיבול לקבל ולקחת את השפע היורד ממרומים, בעטים של הביכורים, להביא ברכה עד בלי די לביתו של המביא. שהנה שנינו במסכת ביכורים (פרק ג, משנה ח):
"עשירים היו מביאים ביכוריהם בקלתות של כסף וזהב היו נותנים את הביכורים, ואת הכלי היו לוקחים חזרה. ואילו עניים שהיו מביאים ביכוריהם בקלתות של נצרים היו נותנים את הביכורים, ולא קיבלו את הכלי חזרה".
ואמרו (ב"ק צב, א) "דעניות אזלא בתר העני". ומדוע מפסידים את העני ולא את העשיר?
אלא, עשיר , פירושו, שהוא עשיר בדעת ונותן את הביכורים בנפש חפצה, דוקא ראשית פרי האדמה אשר עמל בו והוא מצפה לו יותר. מפני שהוא מבין שאת הברכה בשדהו ובפירותיו לא השיג ביגיעו, כי אם ברכת ה' שנתן לנו את הארץ הזאת ולא רק לנו אלא לאבותינו, ולפיכך במקרא ביכורים אין הודאה על פרי האדמה בלבד, אלא שהקורא מתחיל מארמי אובד אבי וממשיך בגלות מצרים ובגאולה ממנה עד שהוא מגיע להנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי, כי הנתינה שהקדוש ברוך הוא נתן, אינה ליחיד אלא לעם כולו ולא רק לאותו דור אלא לדורות ישראל כולם. וכאשר היחיד מתאחד עם הכלל הן בדורו והן בדורות שקדמו לו, הוא נקשר לצינור השפע שהקדוש ברוך הוא נותן לעם ישראל.
לפיכך ציותה תורה לומר זאת בקול רם לשתף עצמו עם אחרים. לא כתפילה שהיא בקשת צרכיו הפרטיים, ולכן היא נעשית בלחש, כי הבורא שומע גם לחשו של הפונה אליו בלב שלם, ונענה לו.
משאין כן העני בדעת שאמנם הוא מביא ביכורים אך עושה זאת כמי שכפאו שד, כי הוא רואה, שאת פרי עמלו יאכל איש זר לו, הכהן, ולא דיו לכהן זה לקבל פירות שניים ושלישיים שהינם טובים מאד, אלא דוקא הראשית, כאילו שהוא בעל הבית ובעל השדה הינו שכירו. לפיכך אין לו כלי קיבול להביא ברכה לביתו.
ובזה נבין דברי יונתן בן עוזיאל שפירש את הנאמר בהמשך הפרשה (כח, ה), ברוך טנאך ומשארתך "ברוך סלי ביכוריכם וחלת העיסה שלכם". וכן פירש בקללות (שם, יז) "ארור טנאך ומשארתך ארורין סלי בכוריכם וחלת עיסתכם". (ולא פירש דמיירי בפרי אדמתך הניתנים בסלים להביאם הביתה, כי בהמשך (בפסוקים ח, יח), מוזכרים אסמי התבואה והפירות, ומדוע הקדים לברך הטנא והעיסה, אלא שהכוונה לטנא שנאמר בהבאת בכורים ושמת בטנא ומשארתך היא העיסה ממנה מפרישים חלק לחלה ).
אכן צריך להבין, כיון שמדובר שאדם מביא ביכורים ומפריש חלה, שהוא מקיים מצות הבורא שניתנה לנו בתורה, מה הכוונה שהמצוה כביכול ארור. ברם לאמור, הרי ניתן לקיים המצוה כעשיר בדעת, תוצאה מכך תשרה ברכת ה' במעשה האיש. וכן הפרשת חלה מעיסה ונתינתה לכהן, מביאה ברכה במעשי האשה בבית, (שהאשה היא זו שמפרישה החלה כמבואר במסכת שבת (פרק ב, משנה ו,)). נמצאו כל ענייני הבית מתוקנים, האיש מצליח בפרנסתו בחוץ והאשה בעבודתה בתיקון ביתה. אך כאשר אדם מקיים מצות אלו כעני בדעת, שלבו דואב עליו שהוא חייב לתת משלו לכהן שלא עמל בו, הטנא שהוא כלי קיבול הברכה להביאו לביתו, נעשה ארור, ולא דיו שלא הביא ברכה אלא הוא מהוה כלי קיבול לקללה, שחלילה מביאה לביתו. איש כזה אינו מצליח בפרנסתו ובמעשיו בחוץ, ואף האשה נכשלת בהעמדת ביתה באופן טוב.
_________________________________
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758.
או באימייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
