ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- צניעות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אברהם בן רוחמה
"אני בת 14 ולומדת בכיתה באולפנה ב... לגבי נושא לבישת גרביים, אני מבקשת מכבוד הרב גם את ההלכה למעשה, לפי הפרטים במקרה שלי, וגם מבקשת לדעת האם רצוי להחמיר יותר מההלכה - כדי להתחזק ביראת שמיים.
א. אמי ומשפחתה לובשות גרביים (משפחה 'ייקית').
ב. באולפנה בכלל, ובשכבה שלי בפרט, רק בודדות לובשות גרביים. עד היום אני לובשת גרביים ולא היה לי קשה, כי החברות הטובות שלי גם לבשו גרביים.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
331 - לעודד את הכוונות הטובות
332 - ערכה של צניעות
333 - סדום – ממלכת החומרנות
טען עוד
ג. הרבה מורות באולפנה לא לובשות גרביים אבל הולכות עם חצאיות ארוכות ואומרות שזה על פי ההלכה.
ד. לאחרונה מורה אחת אמרה בשיעור שלפי ההלכה למעשה מותר ללכת עם חצאית ארוכה ובלי גרביים. מאז כל חברותיי הטובות הפסיקו ללבוש גרביים, וקשה לי מאוד להיות יחידה, בודדה ושונה מכולן שממשיכה ללבוש גרביים.
לאחרונה אני מרגישה לא 'מתחברת' לכל הנושא של לבישת הגרביים, ובנוסף לכך אני גם סובלת יותר מהמקובל מהחום באביב ובקיץ. האם אני יכולה ללכת עם סנדלים בלי גרביים, אבל ללבוש חצאית ארוכה?
ה. ואם כן, האם החצאית צריכה להגיע רק עד סוף הרגל (ולא לכסות את כף הרגל), או שהיא צריכה לכסות גם את כף הרגל ולהגיע עד לרצפה (אני מוכנה גם לכך)?
ו. אם אכן לפי ההלכה מותר למעשה ללכת בחצאית ארוכה בלי גרביים, האם במקרה שלי, מצד כיבוד הורים ו"אל תטוש תורת אמך", יש לי חובה ללכת עם גרביים?
ז. אם למעשה לפי ההלכה מותר ללכת בחצאית ארוכה ובלי גרביים, האם יש עניין נוסף שרצוי יותר ללבוש גרביים, משום שמבחינה רוחנית הדבר יוסיף לי יראת שמיים, או יחנך אותי לצניעות טובה יותר או למידות טובות אחרות?
אודה מאוד לכבוד הרב אם אוכל לקבל את תשובתו בכתב וגם את המקורות שלה, כדי שאוכל להראות את התשובה לחברותיי ולעזור גם להן בעניין זה.
ההלכה בנוגע לגרביים
אמרו חכמים (ברכות כד, א): "שוֹק באישה ערווה". כלומר, השוק הוא מן המקומות האינטימיים, שחשיפתו לעיני אנשים זרים נחשבת לפריצות, וממילא אסור לומר מול שוק מגולה דברים שבקדושה.
לדעת רוב הפוסקים, שוק הוא החלק שבין הברך לקרסול (ב"ח, שועה"ר עה, א; ערוה"ש עה, ג; חזו"א טז, ח; מנח"י ו, י). אלא שיש הבדל בחומרה בין שוק לירך, שאת הירך צריך לכסות באופן שצורתו לא תהיה ניכרת, על ידי חצאית או שמלה, ואילו את השוק אפשר לכסות על ידי גרביים או גרביון. וכיסוי כף הרגל תלוי במנהג המקום, במקום שנוהגים לכסותו - צריך לכסות, ובמקום שאין נוהגים - אין צריך לכסות.
לעומת זאת, דעת בעל ה'פרי מגדים' וה'משנה ברורה' (עה, ב), שאמנם בדרך כלל קוראים 'שוק' לחלק שמתחת לברך, אבל יש מקרים ובכללם דין זה שה'שוק' הוא הירך, שרק אותו חובה לכסות לגמרי. אבל לגבי החלק שלמטה מהברך הדין תלוי במנהג המקום: אם רגילים לכסותו - צריך לכסות, וכשאין רגילים לכסותו - אין צריך לכסות. למעשה, כיוון שרוב הפוסקים מחמירים, כך עדיף לנהוג. והרוצה להקל רשאית, שיש לה על מי לסמוך.
וכך היה מדריך מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, שנכון לכסות את השוק, אלא שאין לגעור במי שמקלה בזה, הואיל ויש לה על מי לסמוך. וכמה פעמים הביע צער על כך שבעל ה'משנה ברורה' הקל בזה.
למנהג המחמירים, חצאית ארוכה אינה תחליף לגרביים, מפני שהיא אינה מכסה תמיד את השוק, וגם הנכונות ללכת תמיד עם חצאית ארוכה שמגיעה עד לרצפה אינה עומדת במבחן הזמן. בנוסף לכך, במקומות רבים באשכנז היו רגילים לכסות גם את כף הרגל, והמחמירים המשיכו במנהגם, עד שגם כיום בארץ יש מקומות וקהילות ומשפחות שקרוב לומר שמנהג זה מחייב לגביהם כמנהג המקום.
המורה לא נהגה כראוי
לפיכך, אותה מורה שגרמה לכמה בנות להפסיק ללבוש גרביים נהגה שלא כראוי, מפני שהיתה צריכה לעודד את כל הבנות לנהוג כדעת רוב הפוסקים, ולכל הפחות לשבח ולעודד את אותן הבנות שנוהגות כך. ובמקום זאת היא הדגישה את דעת המיעוט, וגרמה לבנות שהידרו במצווה להרגיש שלא בנוח, עד שהפסיקו להדר במצווה. ומן הסתם גם גרמה צער להוריהן שחינכו אותן לכך, ועתה בעידוד המורה הן משנות את מנהגן. ראוי למורה לחזור בה ולתקן את אשר עיוותה, שלא תהיה שום בת שתפסיק לנהוג כדעת רוב הפוסקים בגלל דבריה. ויתכן מאוד שהמורה לא התכוונה לכך, ובטעות נוצר רושם שאין ערך להידור בזה מפני שאין זו חובה גמורה, והבנות כבר נשענו על דבריה והקלו. ואף על פי כן ראוי למורה לחזור ולהבהיר את דבריה, ולעודד את הבנות להמשיך במנהגן הטוב.
ככלל, חובתה של האולפנה לחזק את מעמדן של הבנות שמהדרות במצוות, ולעודד את שאר הבנות ללכת בעקבותיהן, ובוודאי שלא ליצור מצב שאותן בנות שרגילות להדר במצוות, כדעת רוב הפוסקים וכמנהג משפחתן, תרגשנה שלא בנוח מבחינה חברתית.
הלכה למעשה
למעשה, בת שגרה בבית הוריה, ועמדתם שצריך ללבוש גרביים, צריכה להקפיד בזה. מעבר לכך שזו דעת רוב הפוסקים, יש כאן שתי סיבות נוספות: א) מכלל מצוות כיבוד הורים, לנהוג כלפיהם בכבוד ולשמוע בקולם לכל הפחות בעת שגרים בביתם. ואמנם כאשר ההורים אומרים לאדם לנהוג בניגוד להלכה, אסור לשמוע בקולם (שו"ע יו"ד רמ, טו). אבל כאשר ההורים מבקשים לנהוג כדעת רוב הפוסקים, חובה לשמוע בקולם. ב) כבר הזכרנו שגם לדעת המקילים, במקום שנוהגים לכסות את השוק וכף הרגל - חייבים לכסותם. ואפשר לומר שבת המתגוררת במשפחה שבנותיה מקפידות לכסות את הרגל בגרביים, נחשבת כמי שגרה במקום שרגילים לכסות, ועליה לכסות.
ואף שראוי לבת להמשיך במנהגה גם לאחר נישואיה, מכל מקום, אם תרצה לאחר נישואיה להקל בזה - מותר לה, שיש לה על מי לסמוך.
מנהג הייקים - 'תורה עם דרך ארץ'
עם התפתחות ההשכלה והמודרנה עמדה היהדות המסורתית בניסיון קשה. מרבית אלה שנהו אחר הטוב שבהשכלה נטשו את מסורת ישראל סבא והתבוללו. כדי למנוע זאת, היו שהקימו חומה גבוהה של ניכור כלפי כל הצדדים החיוביים והערכיים שבמדע ובמודרנה. אבל זה עזר באופן חלקי בלבד, מפני שרבים מבני הנוער הרגישו שהמסורת עושקת מהם את הטוב שבהשכלה.
שיטת 'תורה עם דרך ארץ' שעיצבו גדולי אשכנז השתדלה לקחת את הטוב בהשכלה בלי להיגרר אחר הצדדים השליליים שבה. הם החמירו בדברים שמחזקים את הזהות היהודית, ודווקא על ידי כך יכלו לעסוק בדברי חול תוך הישמרות מהשפעות זרות. אגב, גם סבי הגדול הרב חיים יהודה וייל הי"ד התחנך וחינך בדרך זו.
ככל שמצליחים יותר לשמור על הסממנים שמבטאים נאמנות מוחלטת להלכה, כך יש מרחב גדול יותר לבחירה חופשית של מקצועות ומקומות תעסוקה שונים ומגוונים. הוויתור על ההקפדה בלבוש עלול לגרום מצד אחד לסכנה של התרחקות מן המסורת, ומצד שני לתגובת נגד של הסתגרות יתר שתמנע מיהודים יראי שמיים לבטא את מלוא כישרונותיהם.
רעיון הצניעות
רבים חושבים בשטחיות שמגמת הלבוש הצנוע למנוע הרהורים אצל הגברים, אולם הנושא יותר מורכב ועמוק. מפני שלמנוע כל הרהור - אין סיכוי, וכבר אמרו חכמים: "אין אפוטרופוס לעריות" (כתובות יג, ב). כלומר, אף אחד לא יכול להיות מובטח שהוא מוגן מכך לגמרי. ואם המטרה היתה למנוע הרהורים היו צריכים לקבוע כללים הרבה יותר מחמירים, לאסור לבישת בגדים בעלי גזרה נאה, וכן לאסור שילובי צבעים מיוחדים, לגזור על נשים שנחשבת יפות במיוחד שלא ייצאו כלל לרחוב, ובעצם לחייב את כל הנשים בלבוש טליבאני. ולא מצינו בהלכה שום דרישה שאישה תכער את עצמה. להיפך, מצינו בתנ"ך ובחז"ל ששבח הוא לאישה שהיא יפה.
אלא עיקר הדרישה ללבוש צנוע נועדה לתת ביטוי לכך שהעיקר הוא הנפש והרוח, ולכן היופי החיצוני צריך להופיע באיפוק ובהסתרה. שאם לא כן, בגלל אופיו של האדם, היופי החיצוני יהפוך לעיקר.
רעיון זה מחייב גם גברים, אלא שהואיל ונשים נחשבות ליפות יותר, כללי הצניעות מחמירים מעט יותר לגביהן. ובתוך כך נוצר המרחק הראוי בין גברים ונשים, והצניעות מרחיקה את האדם מן החטא של גילוי עריות.
אגב, גם אני הולך תמיד עם גרביים ונעליים ומכנסיים ושרוולים ארוכים, וגם כשהייתי בגילך ולמדתי בישיבה לצעירים שליד 'מרכז הרב', היתה הוראה מחייבת לתלמידים לגרוב תמיד גרביים, וכך נהגו כולם, ובכללם גם אלו שסבלו מזה בקיץ.
בחוקותיהם לא תלכו
לסיכום, היסוד החשוב ביותר בלבישת בגדים צנועים הוא באמירה העקרונית שאנחנו נאמנים למסורת היהדות הקובעת ריחוק מכובד בין גברים ונשים שאינם נשואים, ובתוך כך מעמידים את היחס הנכון שבין נשמה וגוף. ואין זה רק טיעון חינוכי, אלא זו המצווה מהתורה, שנאמר: "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג). משמעות המצווה שלא לחקות את הגויים במלבושים שאינם צנועים ובמנהגים שקשורים לאמונות טפלות (מהרי"ק שורש פח).
ויש כאלה שרוצות מצד אחד להקפיד על פרטי ההלכה ומאידך אינן רוצות להיראות 'דוסיות' מדי. אבל הטוב הוא שירצו לבטא את זהותן היהודית בבגדים, ועל ידי זה יתחזקו בתורה ויראת שמיים, ולא יתביישו כלל בפני המלעיגים עליהן. ובזכות זו יזכו לשכר גדול בעולם הזה ובעולם הבא, ועל ידי כך הן משפרות מאוד את סיכוייהן לזכות לזיווג הגון ולהקים משפחה מפוארת.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
