ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מפקד אוכלוסין
- המפקד בהלכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד
"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַ-ה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַ-ה'" (שמות ל' יב-יג).
רש"י במקום מעיר, "כשתחפוץ לקבל סכום מניינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם". מדייק ה"שפתי חכמים" בשם הרא"מ "והא דנקט רש"י לשון שלילה - אל תמנם לגלגולת ולא נקט לשון חיוב... לומר - לא שהוא מצוה למנותם כדי שיעשו האדנים, אלא תחבולה שלא ישלוט בהם עין הרע והוא הדין על ידי דבר אחר חוץ מחצאי שקלים יכול היה למנותם...". כוונתו נראית ברורה, שעיקר הקפדת התורה על אינה אלא על מניין לגולגלותם, ועל כן כל שמונה על ידי דבר אחר הרי זה מותר. זו גם דעת רב אחאי גאון (כנראה) בשאילתות על פרשת כי תשא (סד) וז"ל: "דמחייבין דבית ישראל למעבד מצוות שקלים שנאמר "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם...ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם". הנצי"ב בפירושו "העמק שאלה" מקשה, והלא היה צריך "בעל השאילתות" לצטט את הפסוק הבא "זה יתנו, כל העובר..." שממנו למדו הפוסקים את החיוב למצוות "מחצית השקל" לדורות ומדייק הנצי"ב מכאן שלדעת "בעל השאילתות" פירוש הפסוק הוא כך "בשעה שיתנו צריכים להיזהר שלא יהיה נגף... וטוב שיתנו בשעת המנין להינצל מן הנגף...". מכאן מפורש שלדעתו אין איסור במפקד אלא במנין לגולגלותם ולא על מנין באופן אחר (עמוד הימיני שם סע' ב).
אלא שעל פירוש זה קשה מאוד מהסוגיא שהבאנו ממסכת יומא (דף כב ע"ב). שם הסוגיא מביאה כמקור שאסור למנות את ישראל את מעשהו של שאול המלך שמנה את ישראל באמצעות טלאים לפני מלחמתו בעמלק. לכאורה הסוגיא מתעלמת מפסוקים מפורשים בפרשת "כי תשא" ומעדיפה על פניהם "דברי קבלה" ?! ועוד קשה שעיון בדברי הרא"ם עצמם (ולא כפי שהם מובאים ב"שפתי חכמים") מגלים שדעת רש"י שונה. וז"ל הרא"ם:
"ומה שהאריך (רש"י) לומר אל תמנם לגלגלת בשלילה... הוא כדי להודיע שכוונת הכתוב בקבלת מנינם על פי מניין חצאי השקלים, אינו אלא שלא... תשלוט בהם עין הרעה... והוא הדין על ידי דבר אחר חוץ מחצאי שקלים, אלא מפני שעל ידי חצאי שקלים יעשו מהם אדנים, ואגב חדא תרתי".
המפקד בהלכה (13)
הרב יוסף כרמל
1 - המקור ההלכתי (חלק א')
2 - צדדים בדעתו של רש"י (חלק ב')
3 - מפקדי דוד (חלק ג')
טען עוד
המהרש"א (בחידושיו על מסכת יומא כב ע"ב) מתרץ "...דאיכא לפרושי דלקח מהם חצאי שקלים לכפרה על שחטאו בעגל, כמו שכתוב שם "לכפר על נפשותיכם" ולהגן בכך עליהם שלא יהיה בהם נגף...". מדייק מכאן מו"ר כי אכן יש הבדל בין הציווי לשעה והציווי לדורות. בתחילת פרשת כי תשא התורה מתייחסת לציווי שהיה באותו הדור שבו הותר המניין רק באמצעות מחצית השקל כיון שנזקקו לכפרה על חטא העגל (כהסבר המהרש"א), אבל לדורות הותר המניין באמצעות כל דבר. את זה באו הפסוקים בספר שמואל וספר הושע לגלות, כי ללא פסוקים אלה, היינו מעלים בדעתנו כי האיסור לספור ולמנות היה רק לשעה ולדורות מותר בכל צורה. לפי פירוש זה מדויקים דברי רש"י על הפסוק "לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם" (שמות ל' טו) "שלא תנגפו על ידי המנין", באותה שעה דווקא. אם כן, מסקנתנו מדברי הרא"ם בדעת רש"י היא, שבפרשת כי תשא נצטוו בני ישראל לערוך את המניין דווקא באמצעות מחצית השקל, אבל לדורות הותר המניין תוך כדי שימוש בכל אמצעי.
נזכיר כאן כי לפני כמאתיים שנה עם הגיעם של תלמידי הגר"א ארצה בראשות רבי ישראל משקלוב, בעל "פאת השולחן" התקיים דיון הלכתי בעקבות עריכת מפקד אוכלוסין זוטא. ר' צבי הרש לערען המנכ"ל הנמרץ של הפאקו"מ (פקידים ואמרכלים) באמסטרדם, ערך רשימה של מקבלי ההקצבות, והשאלה הגיעה לשולחנו של ה"חתם סופר" שנתבקש להכריע אם הדבר מותר, ומסקנתו הייתה להיתר. עיין שו"ת "חתם סופר" (קובץ תשובות תשו' ח).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
