ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- עשרת ימי תשובה
- ספריה
- הלכות חגים
- יום הכיפורים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
א. כל הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מיועדים לתשובה. וכל אדם מחוייב בימים אלו לשוב בתשובה שלמה לפני בא היום הגדול והנורא, שנאמר בו: "לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל). ועוד אמרו נביאי ישראל: "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נה ו), והסבירו חכמינו את דברי הנביאים וגילו לנו שהימים שבהם נמצא ה' קרוב אלינו, וקרוב לקבל את תשובתינו הם עשרת הימים שבין ראש שנה ליום הכיפורים לכן צריך האדם בימים אלו לפשפש במעשיו ולשוב ממעשיו הרעים (שו"ע תרב).
ב. צריך כל אדם לשוב בתשובה על ספק עבירה יותר ממה ששב על עבירה ודאית, כיוון שבעבירה ודאית החרטה שלמה יותר ואז תשובתו יותר מקובלת. ולכן קרבן אשם תלוי צריך להיות יקר יותר מקרבן חטאת שבא על עבירה ודאית (רמ"א תרג ונו"כ שם).
ג. כתב הרמב"ם בהל' שגגות פ"ג ה"י: "אין יום הכפורים ולא החטאת ולא האשם מכפרין אלא על השבים המאמינים בכפרתן, אבל המבעט בהן אינן מכפרין בו. כיצד? היה מבעט והביא חטאתו או אשמו והוא אומר או מחשב בלבו שאין אלו מכפרין, אף על פי שקרבו כמצותן - לא נתכפר לו". וכן המבעט ביום הכיפורים אף על פי שצם והתענה, אין יום הכיפורים מכפר לו (עיין רמ"א תרז סע' ו).
הנהגות וסדר היום
ד. ירבה כל אדם בתורה, במצוות ובצדקה בימים אלו וימעט בעסקיו. וכתב הרמ"ק ז"ל שיהיו ימים אלו כמו חול המועד, שלא יעשה בהם אלא מלאכה הכרחית. וביותר צריך האדם לתקן דברים שבינו לבין חבירו אשר עליהם אין כפרה עד שיחזיר את הגזל ואת העושק, ויפייסו שימחול לו.
ה. ראוי לאדם שיזהר במעשיו ויהדרם בימים אלו יותר טוב ממה שרגיל בכל השנה כולה, וינהג במידות טובות ובחומרות שאינו נוהג בהם כל השנה. גם אנו מבקשים מה' שיתנהג עמנו טוב יותר ממה שהתנהגנו עמו בכל השנה כולה (עיין שו"ע תרג).
לימוד מוסר
ו. ישתדל כל אדם לקבוע לימוד בספרי מוסר בימים אלו יותר ממה שלומד כל השנה, ואז יראה כמה דברים שצריך לתקן בעצמו, וכיצד יתקן וכו' (כה"ח תרג ס"ק י בשם הברכ"י).
ז. כתב רבי חיים ויטאל בשערי קדושה (ב, שער ד, ה) ששרשי העבירות הם "גאוה" ו"תאוה" "שיחה אסורה" ו"עצבות", ואלו אבות הטומאות, ומאבות אלו יצאו תולדות רבים (כה"ח תרג ס"ק ז).
חשבון נפש
ח. האיש הירא מפחד ה' ומהדר גאונו ילבש חרדה ויתבודד בימים אלו לפחות שעה אחת כל יום כדי לבחון את דרכיו שמא יש בהם עבירות חמורות שנחשבות לו כהיתר בגלל שעשה אותם פעמים רבות, וכדברי חז"ל שהמשילו את החטא בתחילה לחוט דק שאפשר לנתקו בקלות, אך מי ששונה בחטאו מוסיף חוט על חוט עד שקשה לו להינתק מהחטא כמו שקשה לנתק עבותות של עֲגָלָה וכדברי הפסוק "וכעבות העגלה חטאה" (ישעיה ה יח). ורמז רמזו לנו במילה "עגלה" על החטאים שנראים כהיתר והם: ע ריות, ג זל ול שון ה רע. (כה"ח שם).
עריות - יבדוק ויתבונן במעשיו אם לא חטא בקירבה אסורה עם אשתו נידה או בקירבה עם בחורה רווקה שהיא תמיד נידה, או בקירבה חמורה ביותר והיא קירבה עם אשת איש. ולפעמים מוצא אדם היתר לעצמו להתחבק ולהתנשק עם קרובות משפחה וחושב שזה מותר, כי כך עושים גם אחרים ולא ידע כי זה איסור. וצריך להתרחק מסרסורי עבירה אלו שהם: הנגיעה באשה, החיבוק והנישוק, השיחה הבטלה, הצחוק והיחוד ואפילו התבוננות באשה - אסורה. וכל אלו מותרים רק לאיש עם אשתו הטהורה.
גזל - כל הלוקח מחבירו אפילו שווה פרוטה בלי רשות או שאינו משלם את חובו או שאינו משלם שכר שכיר וכדו', עובר בגזל ועובר על איסורים אחרים, ועלול לחזור בגלגול כדי להחזיר את חובו. ואפילו גוזל פחות שמווה פרוטה. ויש אומרים שהוא חמור יותר כיון שלא עושה עליו תשובה.
לשון הרע - כל המדבר בגנות חבירו עובר על איסור לשון הרע אף על פי שאומר אמת. וחמור עוון זה מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. וכמעט כולם נכשלים בו באומרם "כלום לא עשיתי", אך באמת הוא נזק גדול עד מאוד.
ועוד ישים לב לחפש במצוות שמקיים אם עושה אותם כראוי. אם תפילתו בכוונה ובלי הפסק של שיחה בטלה. ויראה אם אינו מסיח דעתו מהתפילין בשעה שמניחם, ואם נזהר הוא בכל הלכות שבת ושלא לדבר בשבת דיבור של חול. ואם קובע עתים לתורה, ואם כל צדקה שנותן היא לשם שמים וכן על זה הדרך (כה"ח תרג ס"ק יא).
ט. כתב החיד"א (מחזיק ברכה סי' תרג ס"ע ב): ראיתי אנשי מעשה שכאשר הם מתבודדים בעשרת ימי תשובה הם מפשפשים במעשיהם ורואים איפה הם צריכים ויכולים לתקן ומקבלים על עצמם תקנות כדי לא להיכשל ורושמים תקנותיהם על ספר לעצמם, ובשנה הבאה הם מתבוננים בספר זה ורואים אם הם עמדו בתקנות אלו, ואם הועיל להם, מוסיפים עליהם. ורק יזהר אדם שלא לקבל תקנות אלו על עצמו בנדר, ויתנה תנאי שאין בתקנות אלו שום סרך נדר (כה"ח תרג ס"ק יב).
י. לפי הכבוד וההנאה שיש לו לאדם בעולם הזה על מעשיו, מנכים לו מזכויותיו לעולם הבא (ספר חסידים סי' פד). וכל זה במי שמגיע לו כבוד, אבל מי שמבקש כבוד יותר ממה שראוי לו, ענוש יענש (הרב אזולאי בפירוש שם). ואם נוגע בכבוד אחרים ומתכבד בקלון חברו "אין לו חלק לעולם הבא". ולכן יראה האדם לא לאבד עולמו בגלל עניינים אלו וישפיל עצמו אולי ירחמו עליו מן השמים (כה"ח תרג ס"ק ט).
יא. כתב רבינו יונה (שערי תשובה שער א, ב) : כי החוטא שמכיר בחטאו ודוחה את תשובתו - יכבד עליו העונש, כי יודע הוא שיצא עליו הקצף ואינו חוזר (כה"ח שם ס"ק טו).
יב. תלמידי חכמים צריכים להזהר על עצמם בכל הנ"ל יותר מכל אחד כי הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה (כה"ח שם ס"ק ח).
בקשת סליחה מנפטר
כה.
אם מת האיש שחטא כנגדו, טוב שיבקש מחילה לפני הקבורה, ואם לא - יביא עשרה אנשים לבית הקברות שבו קבור אותו האיש, ויחלוץ את נעליו וילך יחף מפתח בית הקברות עד קבר אותו האיש, ועומד עם אותם אנשים ליד הקבר כדי שיתפרסם העניין, ויפרט את החטא \אם אינו בזיון למת\. ויאמר: "שמעו נא רבותי כי חטאתי לאלהי ישראל ול\פלוני\ זה הקבור פה, על כן אני מבקש מחילה וסליחה וכפרה מה' אלהי ישראל ומ\פלוני\ זה הקבור פה על כל מה שחטאתי כנגדו" \שו"ע תרו סע' ב. כה"ח שם ס"ק מ משנ"ב ס"ק יד טו\.
כו.
אם קבר המת הוא רחוק יותר משלוש פרסאות ממקום שדר בו החוטא, אינו צריך לילך בעצמו לשם אלא ישלח שלוחו, והשליח יקח שם עשרה אנשים וילך על קברו ויאמר: "הנני שליח של פלוני מודה ברבים ששלחני פלוני לבקש מחילה על מה שחטא וכו'" \כה"ח תרו ס"ק מ משנ"ב ס"ק יד\.
כז.
אם ביזה אדם לאחר מותו, לא צריך לילך על קברו, אלא יבקש ממנו מחילה במקום שביזה אותו. ואם הוציא עליו שם רע, צריך לקבל על עצמו תשובה על שעבר חרם הקדמונים שלא להוציא שם רע על מתים, ויש אומרים שגם אם ביזה אחרי מיתה ילך על קברו \שו"ע תרו סע' ג עיין כה"ח ס"ק לה משנ"ב ס"ק יד\.
כח.
החזרת גזילה ליורשים - אם אדם גזל ממון ומת הנגזל, צריך להשיב הגזילה ליורשים, וכן הדין בכל חוב. ואם אינו יודע מי היורשים, יניח את הממון בבית דין, אבל אין יכול לבקש מחילה מהיורשים על שבייש אביהם כי אין היורשים רשאים למחול על כבוד הוריהם, אלא צריך לבקש המחילה מהמת עצמו כדלעיל \עיין כה"ח שם ס"ק לו, מא\.
יג. תשתדל האשה לאפות עוגה או לחם (2332 גרם לפחות) ותפריש "חלה" בברכה כדי להרבות זכויותיה (בא"ח ניצבים כה). ובמיוחד בימינו שאין רגילים לאפות בבית, יש להדר אחרי מצווה יקרה זו.
יד. נוהגין אנשי מעשה להקדים לקנות ארבעת המינים בעשרת ימי תשובה, כדי שתצטרף מצווה יקרה זו לזכיותנו.
טו. יש נוהגין שלא לעשות נישואין בימים אלו ויש שאין מחמירים בכך, ונהגו להקל (עיין שדי חמד מערכת חתן וכלה ס"ק כג).
צום גדליה
יז. יום ג' תשרי נקבע לצום על הרג גדליה בן אחיקם שהיה מושל בארץ אחר החורבן ובהריגתו נכרתה שארית הפליטה אחרי חורבן הבית הראשון. וכלשון הרמב"ם "ונכבת גחלת ישראל הנשארת וסיבב להתם גלותם" (הלכות תענית פרק ה הלכה ב).
יח. אם חל ג' תשרי בשבת, נדחה הצום ליום ראשון.
יט. הכל חייבים לצום, חוץ מחולים אף על פי שאין בהם סכנה, וחוץ מנשים מעוברות או מניקות שמרגישות צער. (עיין לעיל הלכות תענית).
כ. מי שרוצה לאכול או לשתות קודם עמוד השחר, עליו להתנות על כך קודם השינה, ולפי הזוהר תנאי זה יכול להועיל לשתיה ולא לאכילה. (עיין לעיל הלכות תענית).
תעניות יחיד
כא. הרבה נוהגין להתענות בעשרת ימי תשובה (שו"ע תקפא ס"ב וברמ"א שם) ואין מתענים בשני ימי ראש השנה, בשבת ובערב יום הכיפורים. ואם המתענה צריך להיות בסעודת מצווה, יכול לאכול באותו יום ולהתענות ביום אחר במקומו. וכן אם יודע שתהיה לו סעודת מצווה, יתענה יום אחר תמורתו (עיין כה"ח תקסח ס"ק מ, מב). וכתב בשעה"כ (דף צ' ע"ג) : "אם יתענה אדם בז' ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים ויעשה בהם תשובה גמורה, כל יום מהם מכפר לו על כל העונות שחטא כל ימיו ביום שכיוצא בו. כיצד הרי שחל יום א' של ז' ימי תשובה הנזכרים ביום א' של השבוע והתענה בו ועשה תשובה בו, הנה הוא מכפר על כל העבירות שעשה האיש ההוא בכל ימיו ביום א' שבכל שבוע מכל ימי חייו. ואם התענה ועשה תשובה בכל ז' הימים ההם מלבד שבת, יתכפרו לו כל עונותיו שעשה כל ימיו".
כב. כל התעניות האלה אינם חובה על האדם, ועל כן מי שעל ידי התענית ימנע מלימוד תורה, עדיף שילמד תורה. וכן מי שגופו חלש ולא יכול לעמוד בתעניות אלו, אין לו להתענות, כדי שיוכל לצוּם בצוֹם גדליה וביום הכיפורים (כה"ח תקפא ס"ק סא).
כג. בעשרת ימי תשובה אין מתענים "תענית הפסקה" דהיינו כל השבוע ללא הפסקה, "דאין נכון להתענות בלילה גם כן, מפני שבימים הללו עיקר התיקון נעשה על ידי אכילה ושתייה. ולולי שאנחנו מוכרחים להתענות ביום בעבור תיקון עוונותינו, לא היינו מתענים גם ביום. ועתה שאנחנו מתענים ביום, אנחנו סומכים להשלים התיקון על ידי אכילה ושתייה שבלילה". ולכן כתוב בספר "תורה לשמה" שצריך לאכול פת בכל לילה בכדי לברך "ברכת המזון" (בא"ח ניצבים כד. שו"ת תורה לשמה סי' קמו).
כד. הרוצה להתענות תענית יחיד צריך שיקבל התענית מבעוד יום בסוף תפילת מנחה לפני "יהיו לרצון" האחרון קודם שעוקר רגליו. ואם שכח יכול לקבל תענית אפילו בין השמשות אם עדיין לא התפלל ערבית. אמנם בצום גדליה שהוא תענית חובה אין צריך לקבל את התענית בפה (לשון חכמים א, סי' יח עיין לעיל הלכות תענית יחיד).
שבת שובה
כה. שבת שבתוך עשרת ימי תשובה נקראת "שבת שובה" כיוון שבשבת זו מפטירין בהושע י"ד וההפטרה פותחת במילים "שובה ישראל". ויש המכנים שבת זו "שבת תשובה" על שהיא זמן של התשובה.
כו. נוהגים שחכם הקהל דורש בשבת "שובה" בהלכות הנחוצות ובדברים המעוררים את העם. ויזהיר אותם על דברים שהם מזלזלים בהם (עיין דרשות שנות אליהו לשבת תשובה). אך יזהר המוכיח את העם שיעשה זאת בנחת, שלא יקטרג על עם ישראל, וכל שכן שלא יזלזל בהם. וישים אל לבו כי גדעון הושיע את ישראל בזכות שאמר עליהם דברי סנגוריא. וכתוב במדרש משלי (י) : "אומר לו הקב"ה. בשעה שחכם יושב ודורש אני מוחל ומכפר עונותיהם של ישראל" (כה"ח תרג ס"ק כג).
כז. בשבת שובה יש לקרות למפטיר אדם חשוב ובכל מקרה נוהגים שלא לקרוא לנער שיקרא הפטרה זו של "שובה ישראל" (כה"ח תרב ס"ק ט. משנ"ב ס"ק יא).
כח. יש מהאשכנזים שלא אומרים בערב שבת זו "לכה דודי".
כט. לפי מנהג הספרדים במוצאי שבת שובה אומרים ויהי נועם ולפי מנהג אשכנז לא אומרים אלא אם כן חל יום הכיפורים בשבת. (עיין שו"ע רצה וכה"ח ומשנ"ב שם).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
