ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- עשרת ימי תשובה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
ראו מה יפה המראה של עם ישראל, בהתקבץ העם הגדול הזה על כל עדותיו, אנשים ונשים לתפילה, בבחינת "ויחן שם ישראל תחת ההר" - כאיש אחד בלב אחד. כשליבותנו נפתחים על ידי קולות התפילה ששימרו אבותינו כל עדה לפי מסורתה, שומעים אנו בימים אלו הרבה קולות והרבה נעימות, שנותנות לכל אדם ואדם באשר הוא, יכולת להתעורר ולפתוח את לבבו לאבינו שבשמים.
הביחד הזה, מחייב אותנו לחשוב על מציאות חיינו הלא פשוטה. אנא נסתכל כל אחד רק על עצמו, ובמה הוא כשל. זה דבר חשוב מאוד. ובמקביל עלינו גם להסתכל במבט כולל על מה שעובר עלינו.
"לעיננו עשקו עמלנו"- אלו בנינו ובנותינו
בווידוי שאנו מתוודים בימי הסליחות, יש קטעים שאין אנו אומרים אותם ביום הכיפורים. הקטעים האלה רבי משמעות. הנה למשל אנו אומרים בווידוי "לעיננו עשקו עמלנו". מי הם עמלנו? חז"ל אמרו לנו שאין עמלנו אלא הבנים. מי לא מוטרד? מי לא כואב? מי לא דואג? מי לא דומע? בשעה שהוא רואה בנים ובנות יקרים שלנו, צעירים או צעירות אשר מקבלים את המיטב ואת המירב גם ברוחניות, אבל בגלל השיטפון האדיר אשר שוטף את דורנו, שיטפון של זוהמה, שיטפון של דברים רעילים מאוד לנפש האדם, אנו רואים זרע קודש, ממש זרע קודש, איך הם נופלים בפח בנושא של זוגיות וקדושה, בן עם בן, בת עם בת, עם נשים לא יהודיות, או יהודיה עם גוי. וצריך לדעת - זה בבית שלנו, זה שלנו.
כל זה כי השיטפון התקשורתי עושה את שלו. הוא מכשיר את כולם, הוא מטמא את כולם, על זה נאמן "לעיננו עשקו עמלנו". זה עושק! זו גנבת הבנים! זו גנבת הבנות! עשקו ע"י שבירת הזהות היהודית, בפגיעה שיטתית בקדושת התא המשפחתי, בפגיעה בקדושת השבת. חס וחלילה בהתמכרויות לסמים, לכל מיני דברים כאלה. ועל זה ראוי להתוודות "לעיננו עשקו עמלנו, ממושך ומורט ממנו".
"נתנו עולם עלינו, פורק אין מידם". נתנו עולם עלינו בשם החופש. בשם הדמוקרטיה הם מטילים עלינו עול. ממש עול. קשה להשתחרר מהעול הזה, אנו נלכדים בו, חושבים שזה דבר טוב. אבל זה סם, זה רעל. ועל ידי פיתיונות תעתועים אנו נופלים בפח.
"סבלנו על שכמנו, עבדים משלו בנו, פורק אין מידם"
מי מנהל היום את המערכות במדינת ישראל? מי מנהל את סדר היום הציבורי?
הם יכולים להיות אינטילגנטים מאוד אבל הם עבדים ליצריהם. בשם החופש, בשם הדמוקרטיה - ם עבדים ליצריהם. כביכול טוענים שזה תענוגות וזה חופש, אבל זה עבדים.
ראו כיצד כל ניסיון לדבר את דבר ה' הם קוראים לזה "הדתה", ומיד מפעילים מערכות בבג"צ. בעוד שהם עושים יום יום הסתה והדחה. יום יום כשהם מפיצים רעלים, בין אם זה כפירה, בין אם זה פריצות וכיוצ"ב. הלב דואב, הלב כואב, שעבדים משלו בנו. פורק אין מידם.
לא מזמן פנו אלי אבא ואמא שאסייע להם עם בתם. תלמידת אולפנה מוכשרת ונעימה, שנפלה בפח עם בן זוג אשר דעותיו איומות, הרסניות, קרובות לנצרות. וההורים שלה באו אלי דומעים. הם מנסים לשכנע אותה והיא לא מוכנה לשמוע אף אחד.
באו אלי וביקשו ממני שאקבל אותם לשיחה כי היא אמרה שהיא מוכנה לשמוע אותי. לא תאמינו מורי ורבותי, הקדשתי לה שלושה ימים עם מה שחנן אותי ה' לפרק כל קושיה ולהראות לה את המאור, ולא עזר. היא כבר היתה שבויה, היא היתה שיכורה, היא כבר לא שלטה בעצמה, זה לא עזר. על כך נאמר "פורק אין מידם". לא מקרה אחד בא אלינו בנסיבות האלה, עוד ועוד מקרים.
דורנו לא מבחינים בין טוב לבין רע. הוי האומרים לטוב רע ולרע טוב שמים אור לחושך, חושך לאור, מר למתוק, מתוק למר. מבול. בלבול.
עושים נישואים בעבירה, נישואים אזרחיים. ואומרת האמא או הסבתא הזקנה שכל כולה קדושה, כל כולה אמונה, בתמימות ליבה, היא אומרת לבני המשפחה נלך לשמח את אחיכם, הוא הולך להנשא בנישואים אזרחיים ובתמימות ליבה מחייבת את כולם ללכת לשם. הרי זה דבר שנותן ח"ו לגיטימיות למעשים האלה. זה טשטוש, זה בלבול.
"צרות רבות סבבונו, קראנוך ה' אלוהינו"
רבותי, באמת הדברים לא פשוטים. אנחנו צריכים לדעת שיש צרות רבות. עם כל הכבוד שמבחינת הכלכלה אנו משתכללים, מבחינת הטכנולוגיה אנחנו משתכללים, מבחינת העוצמה הצבאית אנחנו משתכללים, אבל צרות רבות סבבונו. מדינת ישראל נמצאת תחת איום מתמיד. איום גרעיני על ידי אירן, ה' יפר עצתם. הן איום של טילים על כל מדינת ישראל על ידי החיזבאללה מצפון ועל ידי החמאס מדרום. מכל כיוון. פעם החזית היתה בחזית, בעורף. אם חדר מטוס אויב, אז יש אזעקה וירדנו למקלטים. היום העורף הוא החזית! לא מעניין את האויב החזית, אלא העורף. האויב רוצה לפגוע באנשים נשים וטף ולערער את המורל ואת הבטחון. על זה נאמר "צרות רבות סבבונו, קראנוך ה' אלוהינו, רחקת ממנו בעוונננו".
יש כאלה גם טועים וחושבים, נו, אז איפה ה'? הנה עשינו, התכנסנו ועשינו עצרת התעוררות, אז איפה ה'? על זה נתוודה - "רחקת ממנו בעווננו".
עוונותינו גורמים לכך שיש מסכים בינינו ובין בורא עולם. אנו שמחים בכל מעמד של תפילה. אך הביטו מה מסביבנו? כמה אנו במעמד הזה וכמה אחים טועים, רחוקים מן המעמד הקדוש הזה? לכן אנו זקוקים להרבה הרבה רחמי שמיים שאכן באמת נבוא ונאמר לבורא עולם "שבנו מאחריך, טעינו כצאן ואבדנו, ועדיין לא שבנו מתעייתנו, והיאך נעיז פנינו ונקשה עורפנו, לומר לפניך ה' אלוהינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו. אבל חטאנו אנחנו ואבותינו!". רק כשנודה על חטאנו, רק אז נוכל לבוא לבורא עולם ולומר "לה' אלוהינו הרחמים והסליחות כי חטאנו לו. לה' אלוהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו". נצטרך לקבל עול מלכות שמים כדי שאכן באמת נוריד את המסכים.
"אשמנו מכל עם, בושנו מכל דור"
כל פעם שאנו מתקבצים לסליחות איננו מתוודים רק על עוונותינו האישיים, אנו מתוודים על האומה כולה ובשם האומה כולה. "אשמנו מכל עם, בושנו מכל דור". תארו לעצמכם, מי היינו צריכים להיות? עם ה'. עם קדוש. עם נבחר. ממלכת כהנים וגוי קדוש. עם מיוחד בצניעות שלו, מיוחד ביושרה שלו, מיוחד בחסדים שלו, מיוחד באמונה שלו, מיוחד בחוכמת התורה שלו. כל אחד מאיתנו כשהוא עולה לתורה מברך "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". האם נוכל היום לומר שאת זה מדינת ישראל מייצגת? הרי מדינת ישראל מייצגת את הארוויזיון. מדינת ישראל מייצגת מונדיאל. מדינת ישראל מייצגת תרבויות של שוטים, שוטים.
אני לא מבין הארוויזיון הזה, לא מבין את האלופה עם כל הכבוד לה. ככל שאתה שוטה אתה ענק? אז אתה בעל מדליה? בזה מתפארת מדינת ישראל?! עולם הפוך.
ראו כמה אלימות יש בתוכנו, כמה שחיתות יש בתוכנו, כמה פריצות יש בתוכנו, בושנו מכל עם. בושנו. עם שהיה צריך להיות עם קדוש, עם נבחר מכל הגויים בית ישראל, בושנו מכל עם. לא מספיק שאדם מתפלל באופן אישי, הוא חייב להסתכל הסתכלות כוללת על הכלל. על החברה שהוא חי בתוכה. על מה שבאמת נוכל לבוא ולשפוך שיח על כלל ישראל.
"גלה ממנו משוש"
אני לא אחת נפגש באחינו הרחוקים מתורה ומצוות אשר אצלם הכרטיס החשוב אם יכירו בך או לא יכירו בך, שואלים אותי אתה ציוני או לא ציוני? אני תמיד אומר להם, בוודאי שאנחנו ציונים, רק ההבדל ביני ובינך הוא כזה שאצלך ציוני מספר אחד, זה נשיא מדינת ישראל. ואצלי הציוני מספר אחד, זהו בורא עולם, בשובך לציון ברחמים. זה הציוני מספר אחד ואחריו אנחנו צועדים, לאור תורתו לאור דבריו. כששכינה שורה בישראל, כשמקדש יש בישראל אנו יום יום מתפללים בפני ה' שנזכה לראות בשוב ה' ציון ברחמים. אז יוקל לנו. אז באמת נחזור להיות עטרת לתפארת. אבל ברגע שח"ו הציונות באה להחליף את התורה באה להמיר אותה, באה לנתק בינינו לבין התורה, אוי ואבוי לציונות כזו, אוי ואבוי, זה חילול ה' ציון.
על מה אנו נאבקים? אנחנו מדברים על ירושלים, הר הבית, מקום השכינה, אם איננו מכירים בה על מה אנו נאבקים? היתכן שמותר לשפוך דם? מותר להתעקש על ירושלים אם לא מכירים בשכינה, אם לא מכירים בקדושה מותר לשפוך דם? הרי זה אבסורד. על כך נאמר "גלה ממנו משוש, דווה ליבנו בחטאנו".
"החבל אווינו ונפרע פארנו, זבול מקדשנו חרב בעווננו"
הלב נקרע איך הר הבית, המקום המקודש והנעלה, הופך להיות מרמס על ידי אוייבנו. משחקים שם כדורגל, יום יום חופרים שם, משמידים כל שריד מקדושתנו שם. ממש טוחנים ומשמידים אותו. שופטים חילונים של בימ"ש העליון הלכו להר הבית וחיברו פס"ד עב כרס שהם מתארים שהם עושים שם כל מה שהם רוצים. אין להם אפילו משהו שבמשהו שהם כפופים לכללים. הכל נרמס. ואנחנו באים ורואים את מה? אנו מגיעים אל הכותל המערבי שריד קודשנו לבכות, לכאוב על כך שעדיין שריד קודשנו נמצא תחת אויבנו, נרמס ונדרס. זה המצב. אין להעלות על הדעת, אין להעלות על הדעת בשום פנים ואופן שנעבור על זה על סדר היום ולא נבכה על זה.
תלמידים יקרים באים ואומרים לי, הרב, היום התפללתי בכותל ואני שמח מאוד, ואני שואל אותם אבל איפה הזעזוע? אתם הרי יודעים שמצד הדין כל מי שרואה את ירושלים בחורבנה צריך לקרוע את הבגד כאבל. זה לא דבר פשוט. לכן אנו צריכים לזכור את הוידוי "טירתנו היתה לשמה. יפי אדמתנו לזרים, כוחנו לנוכרים, ועדיין לא שבנו מתעייתנו. והיאך נכעיס פנינו ונקשה עורפנו לומר לפניך ה' אלוהינו, צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אבל חטאנו אנחנו ואבותינו".
הרב רצון ערוסי
רב העיר קרית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, נחשב לממשיך דרכו של הרב יוסף קאפח, מראשי הרבנים ואנשי האקדמיה העוסקים בחקר המשפט העברי ובהנחלתו, יו"ר "הליכות עם ישראל" - תנועה המקרבת ליהדות.
הכנס השנתי למורשת הרב קאפח תשע"א שימור מורשת אבות במשנת מארי זצ"ל
מתוך הכנס השנתי למורשת הרב קאפח - תשע"א
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
