ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- עשרת ימי תשובה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
ראו מה יפה המראה של עם ישראל, בהתקבץ העם הגדול הזה על כל עדותיו, אנשים ונשים לתפילה, בבחינת "ויחן שם ישראל תחת ההר" - כאיש אחד בלב אחד. כשליבותנו נפתחים על ידי קולות התפילה ששימרו אבותינו כל עדה לפי מסורתה, שומעים אנו בימים אלו הרבה קולות והרבה נעימות, שנותנות לכל אדם ואדם באשר הוא, יכולת להתעורר ולפתוח את לבבו לאבינו שבשמים.
הביחד הזה, מחייב אותנו לחשוב על מציאות חיינו הלא פשוטה. אנא נסתכל כל אחד רק על עצמו, ובמה הוא כשל. זה דבר חשוב מאוד. ובמקביל עלינו גם להסתכל במבט כולל על מה שעובר עלינו.
"לעיננו עשקו עמלנו"- אלו בנינו ובנותינו
בווידוי שאנו מתוודים בימי הסליחות, יש קטעים שאין אנו אומרים אותם ביום הכיפורים. הקטעים האלה רבי משמעות. הנה למשל אנו אומרים בווידוי "לעיננו עשקו עמלנו". מי הם עמלנו? חז"ל אמרו לנו שאין עמלנו אלא הבנים. מי לא מוטרד? מי לא כואב? מי לא דואג? מי לא דומע? בשעה שהוא רואה בנים ובנות יקרים שלנו, צעירים או צעירות אשר מקבלים את המיטב ואת המירב גם ברוחניות, אבל בגלל השיטפון האדיר אשר שוטף את דורנו, שיטפון של זוהמה, שיטפון של דברים רעילים מאוד לנפש האדם, אנו רואים זרע קודש, ממש זרע קודש, איך הם נופלים בפח בנושא של זוגיות וקדושה, בן עם בן, בת עם בת, עם נשים לא יהודיות, או יהודיה עם גוי. וצריך לדעת - זה בבית שלנו, זה שלנו.
כל זה כי השיטפון התקשורתי עושה את שלו. הוא מכשיר את כולם, הוא מטמא את כולם, על זה נאמן "לעיננו עשקו עמלנו". זה עושק! זו גנבת הבנים! זו גנבת הבנות! עשקו ע"י שבירת הזהות היהודית, בפגיעה שיטתית בקדושת התא המשפחתי, בפגיעה בקדושת השבת. חס וחלילה בהתמכרויות לסמים, לכל מיני דברים כאלה. ועל זה ראוי להתוודות "לעיננו עשקו עמלנו, ממושך ומורט ממנו".
"נתנו עולם עלינו, פורק אין מידם". נתנו עולם עלינו בשם החופש. בשם הדמוקרטיה הם מטילים עלינו עול. ממש עול. קשה להשתחרר מהעול הזה, אנו נלכדים בו, חושבים שזה דבר טוב. אבל זה סם, זה רעל. ועל ידי פיתיונות תעתועים אנו נופלים בפח.
"סבלנו על שכמנו, עבדים משלו בנו, פורק אין מידם"
מי מנהל היום את המערכות במדינת ישראל? מי מנהל את סדר היום הציבורי?
הם יכולים להיות אינטילגנטים מאוד אבל הם עבדים ליצריהם. בשם החופש, בשם הדמוקרטיה - ם עבדים ליצריהם. כביכול טוענים שזה תענוגות וזה חופש, אבל זה עבדים.
ראו כיצד כל ניסיון לדבר את דבר ה' הם קוראים לזה "הדתה", ומיד מפעילים מערכות בבג"צ. בעוד שהם עושים יום יום הסתה והדחה. יום יום כשהם מפיצים רעלים, בין אם זה כפירה, בין אם זה פריצות וכיוצ"ב. הלב דואב, הלב כואב, שעבדים משלו בנו. פורק אין מידם.
לא מזמן פנו אלי אבא ואמא שאסייע להם עם בתם. תלמידת אולפנה מוכשרת ונעימה, שנפלה בפח עם בן זוג אשר דעותיו איומות, הרסניות, קרובות לנצרות. וההורים שלה באו אלי דומעים. הם מנסים לשכנע אותה והיא לא מוכנה לשמוע אף אחד.
באו אלי וביקשו ממני שאקבל אותם לשיחה כי היא אמרה שהיא מוכנה לשמוע אותי. לא תאמינו מורי ורבותי, הקדשתי לה שלושה ימים עם מה שחנן אותי ה' לפרק כל קושיה ולהראות לה את המאור, ולא עזר. היא כבר היתה שבויה, היא היתה שיכורה, היא כבר לא שלטה בעצמה, זה לא עזר. על כך נאמר "פורק אין מידם". לא מקרה אחד בא אלינו בנסיבות האלה, עוד ועוד מקרים.
דורנו לא מבחינים בין טוב לבין רע. הוי האומרים לטוב רע ולרע טוב שמים אור לחושך, חושך לאור, מר למתוק, מתוק למר. מבול. בלבול.
עושים נישואים בעבירה, נישואים אזרחיים. ואומרת האמא או הסבתא הזקנה שכל כולה קדושה, כל כולה אמונה, בתמימות ליבה, היא אומרת לבני המשפחה נלך לשמח את אחיכם, הוא הולך להנשא בנישואים אזרחיים ובתמימות ליבה מחייבת את כולם ללכת לשם. הרי זה דבר שנותן ח"ו לגיטימיות למעשים האלה. זה טשטוש, זה בלבול.
"צרות רבות סבבונו, קראנוך ה' אלוהינו"
רבותי, באמת הדברים לא פשוטים. אנחנו צריכים לדעת שיש צרות רבות. עם כל הכבוד שמבחינת הכלכלה אנו משתכללים, מבחינת הטכנולוגיה אנחנו משתכללים, מבחינת העוצמה הצבאית אנחנו משתכללים, אבל צרות רבות סבבונו. מדינת ישראל נמצאת תחת איום מתמיד. איום גרעיני על ידי אירן, ה' יפר עצתם. הן איום של טילים על כל מדינת ישראל על ידי החיזבאללה מצפון ועל ידי החמאס מדרום. מכל כיוון. פעם החזית היתה בחזית, בעורף. אם חדר מטוס אויב, אז יש אזעקה וירדנו למקלטים. היום העורף הוא החזית! לא מעניין את האויב החזית, אלא העורף. האויב רוצה לפגוע באנשים נשים וטף ולערער את המורל ואת הבטחון. על זה נאמר "צרות רבות סבבונו, קראנוך ה' אלוהינו, רחקת ממנו בעוונננו".
יש כאלה גם טועים וחושבים, נו, אז איפה ה'? הנה עשינו, התכנסנו ועשינו עצרת התעוררות, אז איפה ה'? על זה נתוודה - "רחקת ממנו בעווננו".
עוונותינו גורמים לכך שיש מסכים בינינו ובין בורא עולם. אנו שמחים בכל מעמד של תפילה. אך הביטו מה מסביבנו? כמה אנו במעמד הזה וכמה אחים טועים, רחוקים מן המעמד הקדוש הזה? לכן אנו זקוקים להרבה הרבה רחמי שמיים שאכן באמת נבוא ונאמר לבורא עולם "שבנו מאחריך, טעינו כצאן ואבדנו, ועדיין לא שבנו מתעייתנו, והיאך נעיז פנינו ונקשה עורפנו, לומר לפניך ה' אלוהינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו. אבל חטאנו אנחנו ואבותינו!". רק כשנודה על חטאנו, רק אז נוכל לבוא לבורא עולם ולומר "לה' אלוהינו הרחמים והסליחות כי חטאנו לו. לה' אלוהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו". נצטרך לקבל עול מלכות שמים כדי שאכן באמת נוריד את המסכים.
"אשמנו מכל עם, בושנו מכל דור"
כל פעם שאנו מתקבצים לסליחות איננו מתוודים רק על עוונותינו האישיים, אנו מתוודים על האומה כולה ובשם האומה כולה. "אשמנו מכל עם, בושנו מכל דור". תארו לעצמכם, מי היינו צריכים להיות? עם ה'. עם קדוש. עם נבחר. ממלכת כהנים וגוי קדוש. עם מיוחד בצניעות שלו, מיוחד ביושרה שלו, מיוחד בחסדים שלו, מיוחד באמונה שלו, מיוחד בחוכמת התורה שלו. כל אחד מאיתנו כשהוא עולה לתורה מברך "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". האם נוכל היום לומר שאת זה מדינת ישראל מייצגת? הרי מדינת ישראל מייצגת את הארוויזיון. מדינת ישראל מייצגת מונדיאל. מדינת ישראל מייצגת תרבויות של שוטים, שוטים.
אני לא מבין הארוויזיון הזה, לא מבין את האלופה עם כל הכבוד לה. ככל שאתה שוטה אתה ענק? אז אתה בעל מדליה? בזה מתפארת מדינת ישראל?! עולם הפוך.
ראו כמה אלימות יש בתוכנו, כמה שחיתות יש בתוכנו, כמה פריצות יש בתוכנו, בושנו מכל עם. בושנו. עם שהיה צריך להיות עם קדוש, עם נבחר מכל הגויים בית ישראל, בושנו מכל עם. לא מספיק שאדם מתפלל באופן אישי, הוא חייב להסתכל הסתכלות כוללת על הכלל. על החברה שהוא חי בתוכה. על מה שבאמת נוכל לבוא ולשפוך שיח על כלל ישראל.
"גלה ממנו משוש"
אני לא אחת נפגש באחינו הרחוקים מתורה ומצוות אשר אצלם הכרטיס החשוב אם יכירו בך או לא יכירו בך, שואלים אותי אתה ציוני או לא ציוני? אני תמיד אומר להם, בוודאי שאנחנו ציונים, רק ההבדל ביני ובינך הוא כזה שאצלך ציוני מספר אחד, זה נשיא מדינת ישראל. ואצלי הציוני מספר אחד, זהו בורא עולם, בשובך לציון ברחמים. זה הציוני מספר אחד ואחריו אנחנו צועדים, לאור תורתו לאור דבריו. כששכינה שורה בישראל, כשמקדש יש בישראל אנו יום יום מתפללים בפני ה' שנזכה לראות בשוב ה' ציון ברחמים. אז יוקל לנו. אז באמת נחזור להיות עטרת לתפארת. אבל ברגע שח"ו הציונות באה להחליף את התורה באה להמיר אותה, באה לנתק בינינו לבין התורה, אוי ואבוי לציונות כזו, אוי ואבוי, זה חילול ה' ציון.
על מה אנו נאבקים? אנחנו מדברים על ירושלים, הר הבית, מקום השכינה, אם איננו מכירים בה על מה אנו נאבקים? היתכן שמותר לשפוך דם? מותר להתעקש על ירושלים אם לא מכירים בשכינה, אם לא מכירים בקדושה מותר לשפוך דם? הרי זה אבסורד. על כך נאמר "גלה ממנו משוש, דווה ליבנו בחטאנו".
"החבל אווינו ונפרע פארנו, זבול מקדשנו חרב בעווננו"
הלב נקרע איך הר הבית, המקום המקודש והנעלה, הופך להיות מרמס על ידי אוייבנו. משחקים שם כדורגל, יום יום חופרים שם, משמידים כל שריד מקדושתנו שם. ממש טוחנים ומשמידים אותו. שופטים חילונים של בימ"ש העליון הלכו להר הבית וחיברו פס"ד עב כרס שהם מתארים שהם עושים שם כל מה שהם רוצים. אין להם אפילו משהו שבמשהו שהם כפופים לכללים. הכל נרמס. ואנחנו באים ורואים את מה? אנו מגיעים אל הכותל המערבי שריד קודשנו לבכות, לכאוב על כך שעדיין שריד קודשנו נמצא תחת אויבנו, נרמס ונדרס. זה המצב. אין להעלות על הדעת, אין להעלות על הדעת בשום פנים ואופן שנעבור על זה על סדר היום ולא נבכה על זה.
תלמידים יקרים באים ואומרים לי, הרב, היום התפללתי בכותל ואני שמח מאוד, ואני שואל אותם אבל איפה הזעזוע? אתם הרי יודעים שמצד הדין כל מי שרואה את ירושלים בחורבנה צריך לקרוע את הבגד כאבל. זה לא דבר פשוט. לכן אנו צריכים לזכור את הוידוי "טירתנו היתה לשמה. יפי אדמתנו לזרים, כוחנו לנוכרים, ועדיין לא שבנו מתעייתנו. והיאך נכעיס פנינו ונקשה עורפנו לומר לפניך ה' אלוהינו, צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אבל חטאנו אנחנו ואבותינו".
הרב רצון ערוסי
רב העיר קרית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, נחשב לממשיך דרכו של הרב יוסף קאפח, מראשי הרבנים ואנשי האקדמיה העוסקים בחקר המשפט העברי ובהנחלתו, יו"ר "הליכות עם ישראל" - תנועה המקרבת ליהדות.
נושאים שונים מהרי"ק על שיטת הפסיקה והפרשנות של הרמב"ם
השיעור ניתן בכנס השנתי למורשת הרב יוסף קאפח זצ"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
