ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- זהירות בדרכים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שולמית בת צביה
השואל טוען, שהרי כשמצרפים את מכלול תאונות הדרכים הקטלניות והנוראות הפוקדות אותנו יום יום. לכאורה מדובר כאן ב'מכה שמיימית'?
אין אנו יודעים מה קרה. המשטרה תחקור. מה שאני אומר כעת אינני מתכוון על מה שקרה אלא בכללי, מנהמת ליבי. התשובה לשאלות השואל היא לא ב-א' רבתי.
אוי לנו אם אנחנו נתנער מאחריות מהדבר האיום והנורא הזה שנקרא תאונות דרכים קטלניות, על ידי זה שאנחנו נאמר זו 'מכה משמימית' או על פי מה שהמונים אומרים 'אין מזל'. זוהי שטות גמורה, ואפילו עבירה.
בורא עולם מתייחס לזה כעבירה. למה לתלות את הרשלנות האנושית בו? למה לתלות את זה בדברים עמומים 'יש מזל או אין מזל'? למה לא לתלות את הדברים בנו עצמנו קודם כל?
ה' הוא אב רחמן המשגיח עלינו בעין חמלתו. כשאנו רואים שאפילו יהודים שעוסקים בתורה עוסקים במצוות ובגמילות חסדים, שגם הם לא ניצולים, אכן ראוי וצריך לראות את זה כהסתר פנים של הקדוש ברוך הוא. זה צריך לעורר אותנו לתשובה, מדוע יש הסתר פנים?
זה שה' לא מנע את התאונה למרות שמדובר באנשים וילדים ישרים ותמימים. זה אכן ביטוי להסתר פנים שצריך לעורר אותנו לתשובה. אבל לחשוב או להתבטא בביטויים כאלה, שמציאותן של התאונות, הקטלניות שיש בהם, כאילו זה מכת שמים שהקדוש ברוך הוא מכה אותנו בדרך הזו, או כאילו 'אין לנו מזל' כפי הבנת ההמונים. אסור לחשוב כן, אסור לייחס לקדוש ברוך הוא רעות, "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" במקום זה צריכים אנו לומר "נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד ה'".
המתנות האלוהיות שהקב"ה נתן לנו - השכל והתורה
התשובה ראשית לכל היא, שאין אנו מספיק משתמשים במתנה האלוהית שהקב"ה נתן לנו. הקדוש ברוך הוא ברא כל אדם ואדם בצלמו. והרי ברור שלבורא אין גוף ואין דמות הגוף, כי השם הוא חוכמה. השם הוא רחמים. ואם ה' ברא אותנו בצלמו, כלומר הוא ברא את האדם בשכל, נתן לאדם שכל. באמצעות השכל האדם מתבונן, נזהר כי הוא שוקל כל דבר ודבר בתבונה בבחינת 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. השכל - זוהי המתנה האלוהית העצומה.
מתנה נוספת נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, תורה - אורה , שמלמדת את האדם ומחכימת פתי. ככל שהאדם ישתמש בשכל, וכל שכן בתורה, מידת הזהירות שלו גדולה מאוד.
המשנה קובעת כלל (בבא קמא ב ו) "אדם מועד לעולם בן ער בן ישן". שאלו חכמים, איך אפשר להטיל אחריות נזיקית על אדם ישן? מילא על אדם ער שנניח עשה תרגילים בידיו וברגליו, ולא שת ליבו למישהו שמאחוריו וכתוצאה מכך פגע בו. אז אומרים למזיק, "אדם מועד לעולם". כי אם אתה עושה תרגילי התעמלות, אתה צריך לקחת בחשבון אם בסביבתך יש בני אדם שעלולים להיפגע. אם לא עשית כן, אף על פי שלא התכוונת להזיק, אתה מועד, ואתה אחראי באחריות נזיקית. אבל איך נקרא "אדם מועד" כשהוא ישן, הרי כשהוא ישן, ליבו בל עימו?
אומרת הגמרא בתלמוד הירושלמי, שאם אדם יודע שבשעה שהוא ישן הוא פעיל, רגליו וידיו זזות, והוא הלך לישון ליד אדם שכבר קדם לו וישן במיטה סמוכה או אם יש כלים סמוכים ליד מיטתו, אם לא שמר מרחק מתאים, ובלילה על ידי תזוזה בלתי מודעת שבר את הכלים או פצע את האדם שקדם לו וישן לידו, הרי הוא חייב באחריות נזיקית. לא כי בשעת מעשה הוא היה מודע למעשיו, אלא שעוד לפני כן הוא היה צריך לקחת בחשבון שבנסיבות כאלה הוא עלול להזיק ולכן הוא אחראי אחריות נזיקית.
ולכן, אדם אשר שותה יין או משקאות חריפים ויודע שהוא עתיד לנהוג, אם נהג וכתוצאה מכך ארעה תאונה, אף על פי שבזמן התאונה הוא לא היה מספיק צלול, הוא מתחייב באחריות נזיקית על כי הוא שתה לפני הנהיגה. כי טבעו של עולם שמשקאות משכרים פוגעים בצלילות הדעת ובערנות ובזהירות. והתורה מטילה אחריות על האדם בעניין הזה.
ולכן אין צל של ספק כי האדם מועד לעולם בגלל שה' נתן לו שכל. ובשום פנים ואופן אין לבוא ולומר זו מכה שמימית שה' הכה אותנו, או להגיד 'אין לנו מזל'.
מזל - זה השכל!
שואלת הגמרא במסכת בבא קמא, למה כששור נוגח אדם התורה מתבטאת בביטוי "כי יגח" וכששור מזיק שור התורה מתבטאת במובן של "נגיפה" ולא במובן של נגיחה?
משיבה הגמרא בצורה זו בלשון הזו, יש הבדל בין האדם ובין הבהמה. אצל האדם יש לו מזל, ולבהמה אין לה מזל. אדם אית ליה מזלא; בהמה לית לה מזלא.
מסביר רש"י, אדם אית ליה מזלא [האדם שיש לו מזל] שיש לו דעת לשמור את גופו. יוצא מכאן שהמזל זה השכל שה' נתן לאדם. זה המלאך השומר על האדם. לא משהו מיסטי. זו המתנה האלוהית שאין דומה לה שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם.
אנו יודעים כיצד הקדוש ברוך הוא ברא בבעלי חיים אינסטינקטים להגן על עצמם. ז"א מידת הערנות של הבהמה שאין לה שכל, אבל יש לה מערכת מנגנון שהקדוש ברוך הוא הטביע בה, לשרוד, לשמור על עצמה. כלומר, האדם עם השכל שה' ברא אותו, פי כמה צריך לגלות ערנות מפני כל מיני מזיקים ומשום כך הדבר פשוט שאין לומר זו מכת שמים או 'אין לאדם מזל' ושבגלל זה יש תאונות.
צריך ללמוד תשובה זו יום יום. ללמוד אותה, ללמד אותה, לפרסם אותה על מנת שבני אדם ידעו עד כמה אחריותם גדולה, כי ה' נתן להם שכל, ונתן להם תורה, ועוד לא שמים לב.
מי שלא מפעיל את שכלו עתיד ליתן את הדין
האדם נידון על כך הוא לא מספיק חושב שבתנאים מסויימים אסור לנסוע. אני חוזר ואומר, אינני מדבר על מקרה מסויים כי אינני יודע. אסור לי לדבר עליו. אבל אני מדבר על כך שבני אדם נותנים שמקרים כאלה עוברים כ'מכה מן השמיים', 'מה לעשות, הקדוש ברוך הוא גזר', לא נכון! אסור! אנחנו צריכים למצות את אחריותנו.
אני נמצא ברחובות בני ברק, עיר קודש, מלאה מוסדות תורה וגמילות חסדים, המשתמשת מודל לערים אחרות בעניין של תורה וגמילות חסדים. כמה דואב וכואב הלב לראות עוברי אורח שעוברים ברחובות חשוכים עם מעילים שחורים, לא במעבר חציה, בתנועה סואנת או ילדים נוסעים עם אופניים בלי פנס, בלי מחזיר אור,נוסעים מול המכוניות במקום שאסור. כאילו חס ושלום אין שום מודעות לקדושת החיים ולשמירה על כללי זהירות.
זו קריאת קודש לכל מרנן ורבנן שהם גדולים ועצומים ומאורות שלנו ובזכותם אנו מתקיימים. קיראו בקול גדול, אימרו לצאן מרעיתכם שאין זו מכה שמימית, אלא עלינו לנצל את צלם האלוהים שבנו - השכל, לנצל את המתנה השניה שה' נתן לנו - תורה. אנו יודעים מה זה 'סוף מעשה במחשבה תחילה', מהי מידת הזהירות. בואו אנו נהיה דוגמא לאחרים. ספל ומופת לקדושת החיים ועד כמה צריכים לשמור מכל משמר על החיים.
נכון שיש מה שנקרא 'הסתר פנים'. דהיינו, אם אנחנו חס ושלום מתנהלים יום יום, שעה שעה, בצורה כזו כאילו אין אלוהים בתוכנו. הרי אנו שלומי אמוני ישראל, אנחנו מאמינים שאלוהים משגיח עלינו. אם אנו חושבים שאין אלוהים, זה ההסתר הפנים. אז הקדוש ברוך הוא אומר, אם אתם חושבים שאינני פה נסו להתקיים גם בלעדי. "ואני אסתר אסתיר פני מכם והייתם לאכול".
אם חס וחלילה הקדוש ברוך הוא כביכול לא משגיח עלינו, אז אנחנו חשופים להמון המון נזקים, המון פורענויות, כי אז אין לנו מי שיעורר אותנו, אין מי שברגע האחרון יחלץ אותנו מן הצרות. באמת זו המכת שמים, זה ההסתר פנים. אבל קודם כל זו מכת אדם בשר ודם על הרשלנות, על חוסר הזהירות.
לכן אנו מתפללים לאבינו שבשמים שיערה רוחו עלינו, ונשוב להיזהר להשתמש במתנה האלוהית, בשכל שנתן לנו ה' לכל אדם באשר הוא אדם. ואנו, שלומי אמוני ישראל, על אחת כמה וכמה שקיבלנו תורה ואורה, שבוודאי ובוודאי עלינו להתנהג במלוא כל הזהירות לדעת שקדושת החיים זה ערך קדוש שמכתיב לנו המון דפוסי התנהגות זהירים למדי. אז ורק אז בורא עולם ישגיח עלינו בעין חמלתו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
