ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- זהירות בדרכים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
הרך הנולד בן שירה יעל
מהתורה רק מי שאוכל סעודה ושבע חייב לברך ברכת המזון, וחכמים תיקנו לברך ברכה אחרונה גם על שיעור קטן, ובתנאי שאכילתו או שתייתו תשאיר איזה רושם של נחת. ומה השיעור המזערי לכך? באוכל – כזית, שקבעו הפוסקים שהוא כשיעור נפח מחצית ביצה.
זאת בתנאי שאכל כשיעור זה לכל היותר בתוך זמן של אכילת פרס, היינו זמן שהיו רגילים לאכול את הלחם של סעודה אחת. בממוצע מדובר על משך של כשש דקות. כך הדין לגבי אכילה.
בנוגע לשתייה, קבעו חכמים ששיעור ברכה אחרונה הוא רביעית - 75 מ"ל (נפח ביצה ומחצה, מעט פחות מחצי כוס רגילה). לדעת רוב הפוסקים, כשם שבאכילה משך הזמן הוא אכילת פרס – כשש דקות, כך הדין לשתייה, שאם שתה את השיעור בפחות משש דקות מברך (ראב"ד, ופוסקים רבים בדעת הרמב"ם). מנגד, יש אומרים שבשתייה השיעור שונה, ומברכים רק אם שותים את המשקה במשך זמן שרגילים לשתות רביעית במתינות. כלומר כפי השותים האיטיים ביותר, שגם כשהם שותים רביעית – 75 מ"ל – מפסיקים כמה פעמים (עי' ביצה כה, ב).
מחמת הספק – כך ההלכה, שרק אם שותים את הרביעית במשך זמן של שתייה מתונה של רביעית מברכים. עדיין לא ברור מספיק מהי שתייה מתונה, אך שמחתי לראות את דברי הרב יוסף קאפח זצ"ל שהגדיר זאת בפירושו לרמב"ם בכארבעים שניות: "ואם יורשה לי לשער כפי שראינו נכבדי תימן... ארבעים שניות" (הלכות שביתת העשור ב, ד, הערה ח).
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
555 - דילמת היתר המכירה – גילויים חדשים
556 - איסור נהיגה לא זהירה
557 - החובה להתחסן
טען עוד
שאלה: האם מי ששותה קפה חם או משקה בקשית מברך אחר שתייתו "בורא נפשות"?
תשובה: מי ששותה קפה חם שאין אפשרות לשתות אותו בגמיעות גדולות - לא מברך. ומי ששותה בקשית משקה פושר או קר בשיעור רביעית, 75 מ"ל – מברך, ובתנאי ששתה ברציפות. וגם אם הפסיק הפסקות קצרות לנשימה נחשבת שתייתו רצופה, שכן כפי שלמדנו, שתייה של רביעית באופן זה אינה אורכת יותר מארבעים שניות.
ואין לחשוש לדעות מחמירות יותר, שכן כבר בכך שאין מברכים ברכה אחרונה על שתייה חמה, שזמן שתייתה ארוך יותר, מתחשבים בדעת מיעוט הפוסקים, למרות שהחשש שלא לברך הוא רק מחמת ספק ספק ספיקא, אבל מעבר לכך כבר אין להסתפק ולחשוש (ראו פנה"ל ברכות י, 12).
ברכה אחרונה למי שאוכל גבינה או גלידה
שאלה: שמעתי שיש סוברים שמי שאוכל גבינה, וכן מי שאוכל גלידה או שלגון, אינם מברכים ברכה אחרונה. הסיבה היא שהם באים ממשקים ועל כן דינם כמשקים, שרק אם שותים אותם במשך זמן שאורכת שתיית רביעית מברכים ברכה אחרונה, וכיוון שאכילתם אורכת יותר זמן, אין מברכים.
תשובה: דנים כל מאכל לפי מצבו לפנינו, ולכן דין גבינה, לבן, גלידה וכל דבר שאוכלים או לועטים כדייסה – דינם כדין מאכל ולא כדין משקה. לכן מי שאכל ממנו כשיעור נפח חצי ביצה (זית), בפחות משש דקות (שיעור אכילת פרס), מברך ברכה אחרונה. רק מה ששותים בלא לעיטה בלשון דינו כמשקה, שמברכים עליו ברכה אחרונה רק כאשר שותים ממנו שיעור רביעית במשך זמן של שתייה מתונה - כארבעים שניות (פנה"ל ברכות י, יא).
הערות על כותרת הטור הקודם
המאמר בשבוע שעבר, שעסק בתפילת הדרך, הוקדש לעילוי נשמת בני משפחת עטר שנהרגו בתאונת הדרכים המחרידה. הכותרת שנתן עורך הטור למאמר הייתה: "התשובה לתאונה המחרידה – תפילת הדרך בכוונה". קיבלתי על הכותרת הערות רבות, וחלקן אביא לפניכם.
"אני קורא קבוע את 'רביבים'. הרוח שקיבלתי מהקריאה במהלך השנים, שכשיש בעיה יש לפתור אותה בעצמה, ולא לברוח לפתרונות חיצוניים וסגוליים. אם יש בעיה בשלום בית – על זה צריך לעבוד, על אהבה והערכה, אמון והכלה, ולא לחפש את פרק התהילים שמיוחסת אליו הסגולה לבעיה זו. הכותרת של הטור האחרון הייתה: 'התשובה לתאונה המחרידה – תפילת הדרך בכוונה'. וכי מה שימנע את תאונות הדרכים זה תפילת הדרך? וכי לא מתו רבים וצדיקים בתאונות, למרות שבירכוה? ממה שלמדנו מהרב שיערתי שתצא קריאה לשמירה מדוקדקת של כל כללי התחבורה ולנהוג בזהירות ובאחריות. אשמח מאוד לדעת מה התיקון העיקרי לדעת הרב".
מכתב נוסף: "האומנם התשובה לתאונות היא תפילת הדרך? הצטערתי שלא ניצלת את ההזדמנות הנוראה בעקבות תאונה מזעזעת שקורעת כל לב להגיד אמירה הלכתית ברורה וחד משמעית: אסור להסתכל בטלפון בזמן נהיגה. אסור לו לנהג לעסוק בשום דבר שאינו קשור במישרין לאחיזה בהגה ומבט בכביש. זו האמירה שהציבור צריך לשמוע ממך. 'אם ה' לא ישמור בית שווא שקד שומר', אבל צריך גם שומר. מקווה שתמצא את ההזדמנות לומר אמירה הלכתית גורפת ונוקבת: מי שעוסק בטלפון בזמן הנהיגה, אם קורא הודעות או כותב או כל דבר אחר, עובר על איסור תורה! את זה צריך לחזור ולהגיד עד שנפנים, כמו שלא יעלה על דעתנו להגניב לפה רק חתיכה קטנה של בשר טרף. כך גם מבט מהיר לנייד בזמן נהיגה!".
תשובה
על הקוראים לדעת, שכך הכלל בכל העיתונים, שהכותרת ניתנת על ידי העורך, ומגמתו לעורר התעניינות במאמר. בדרך כלל גם כותרות המשנה ניתנות על ידי העורך, אולם במאמרים שלי אני כותב את כותרות המשנה. אומנם המאמר היה קשור לתאונה, כפי שכתבתי בסוף הפסקה הראשונה: "מתוך הזעזוע הנורא נעסוק בהלכות תפילת הדרך ונתעורר לאומרה בכוונה". אבל בשום אופן לא היה צריך להבין שזו "התשובה" לתאונה.
לא כתבתי בעקבות התאונה על חובת הזהירות בדרכים, הואיל וזה עלול היה לפגוע בזכרו של נהג הרכב של משפחת עטר, שמסתבר שנזהר בכל כללי הבטיחות, והנהג השני פגע בו. ואכן ייתכן שאדם ישמור בקפדנות על כל חוקי התנועה, ומחמת רשלנות של נהג אחר יידרס. לכן יש מקום לעסוק בתפילת הדרך בעקבות שמועה מחרידה כל כך, אך בשום פנים התפילה אינה יכולה להחליף את הזהירות בדרכים. להפך, אפשר לומר שמי שאומר את תפילת הדרך ומזלזל בחוקי התנועה, אין הוא מתפלל אלא מנאץ, כשם שמי שמברך על מאכל גזול אינו מברך אלא מנאץ (על פי סנהדרין ו, ב).
מי שנוהג שלא בזהירות עובר באיסור תורה
למעשה, מי שנוסע במהירות גבוהה שנחשבת למסוכנת ומקובל להעניש עליה, או שאינו מציית לשאר חוקי הבטיחות כגון שמדבר בטלפון הנייד שלא כחוק, עובר על איסור דאורייתא. זאת מפני שהתורה ציוותה אותנו לשמור על נפשותינו מאוד, ואין הכוונה רק שלא להתאבד, אלא הכוונה גם להתרחק מן הסכנה ולהיזהר. כמובן חוקי התנועה לא נקבעו בשרירות לב כדי להרגיז את הנהגים, אלא נקבעו על ידי מומחים שבדקו וחקרו את הנושא, והגיעו למסקנה שבמהירות כזו או בעקיפה במקום זה וכדומה ישנה סכנה. ממילא אדם שעובר על חוקים אלו עובר על איסור התורה. וכך שמעתי ממו"ר הרב אברהם שפירא זצ"ל.
את המצווה הכללית להיזהר מסכנות למדנו מהחובה להתקין מעקה לגג שרגילים לעלות אליו, שמא ייפול אדם שיעלה לשם (דברים כב, ח, וספרי שם). וכשם שמי שלא התקין מעקה – למרות שלא נפל מגגו שום אדם – עבר באיסור תורה, כך מי שעבר על כללי הזהירות ולא נזהר – למרות שלא נפגע אדם – עבר באיסור תורה.
בנוסף לכך, ראוי שכל מי שנוסע שלא בזהירות יידע שגם אם הוא אישית לא ביצע תאונה, הוא אשם בעקיפין בקיומן של תאונות דרכים. זאת מפני שבנסיעתו המהירה מדי או בכך שדיבר בטלפון נייד בחוסר זהירות עזר ליצירת נורמה שלילית, שממנה בוודאי יהיו אנשים שיפגעו.
תפילה לפני נהיגה
כאן המקום להזכיר תפילה שחיבר ידידי הרב דוד משלוב, בהשראת פירוש הראי"ה לתפילת הדרך, ואשרי הנהגים המתפללים בה לפני כל נסיעה, וטוב לאומרה לפחות פעם אחת בעת קריאת מאמר זה:
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּחֲדִיר לְהַכָּרָתִי אֶת גֹּדֶל הָאַחֲרָיוּת הַמֻּטֶּלֶת עָלַי: לִשְׁמוֹר עַל הַחַיִּים וְעַל שְׁלֵמוּת הַגּוּף - שֶׁלִי, שֶׁל הַנוֹסְעִים עִמִּי, וְשֶׁל כָּל אָדָם בַּדֶרֶך. עֲזֹר נָא לִי שֶׁלֹּא אַסִּיחַ דַּעְתִּי מִנְּהִיגָתִי אַף לְרֶגַע. תֵּן בְּלִבִּי לִנְהֹג תָּמִיד כַּחוֹק, מִתּוֹךְ הִתְחַשְּׁבוּת בַּזּוּלָת, בְּסַבְלָנוּת, וּבִשְׁלִיטָה עַצְמִית, וְלֹא מִתּוֹך בֶּהָלָה לְהַגִּיעַ מֻקְדָּם לְיַעֲדִי. שְׁמֹר נָא עָלַי וְעַל כָּל הַנּוֹסְעִים בְּדֶרֶךְ זוֹ, בְּתוֹךְ שְׁאָר הוֹלְכֵי הַדְּרָכִים בְּיִשְׂרָאֵל – אָמֵן".
שאלות בתפילת הדרך
שאלה: אדם ששכח לומר תפילת הדרך בתחילת הדרך יכול עדיין לברך אם נותר לו מהלך פרסה (כארבעה קילומטרים). האם דין זה חל גם אם כבר נכנס לעיר, ועד ההגעה ליעדו נותר לו עוד לנסוע פרסה?
תשובה: מכיוון שכתבתי שהנוסע בעיר טוב שיאמר את תפילת הדרך בלא שם השם בחתימה, גם במצב כזה טוב שיאמר את תפילת הדרך בלא הזכרת שם השם בחתימה.
שאלה: האם גם מי שנוסע ברכבת מנתניה לתל אביב באופן יומיומי חייב בתפילת הדרך בשם?
תשובה: כן, הואיל ויש בנסיעה זו כארבעה קילומטרים מחוץ לשטחים עירוניים.
שאלה: למדנו שאומרים את תפילת הדרך פעם ביום על כל הנסיעות המתוכננות באותו יום, מה נכלל ביום? ומה הדין אם פתאום החלטתי לנסוע נסיעה נוספת?
תשובה: יום נחשב מהקימה בבוקר ועד שנת הלילה. אם נוספה נסיעה לא מתכוננת, אומרים עליה שוב את תפילת הדרך.
לתגובות: [email protected]
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
