ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- הארץ ופירותיה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל רשלין בת אלגרה
האדמו"ר הקדוש רבי אהרון מבעלז זי"ע, שזכה להימלט בשנות השואה האיומה לארצנו הקדושה, היה משתדל לאכול דווקא מפירות הארץ. (עד היום נוהגים חסידי בעלז לשתות ל'לחיים' ליקר בננות, מפני שבימי ר' אהרון היה זה הליקר היחידי שהופק מפירות הארץ).
אותם שנים היו שנות ה'צנע' שבראשית שנותיה של המדינה. והנה, באחד ה'טישים' (השולחנות) חילק ר' אהרון כ'שיריים' תפוחים מהארץ. בהתאם לאילוצי הימים ההם, לא היו התפוחים מובחרים.
במרחק גדול מהרבי עמדו כמה חסידים עשירים מחוץ לארץ והתלחשו ביניהם. הרבי קלט את ההתלחשות וציווה עליהם לספר לו על מה התלחשו. החסידים התביישו בדבריהם, אך חזקה עליהם מצוותו של הרבי, והם התוודו – "אמרנו, שבפעם הבאה שנבוא אל הרבי, נביא לו מחו"ל תפוחים יפים".
אמר להם הרבי – לכו לשטוף את פיכם במים ואחר תשובו אלי. כששבו החסידים, ביקש מהם הרבי, אמרו אחרי – והורה להם לחזור על משפט זה שלשה פעמים – "התפוחים של ארץ ישראל טובים, יפים וטעימים".
על המר והמתוק
רבי ישראל משקלוב, מגדולי תלמידי הגר"א, עלה לארץ בראש שיירה גדולה של תלמידי הגר"א ובני משפחותיהם. העולים הגיעו באנייה לנמל עכו, ומשם יצאו בשיירת חמורים לכיוון צפת.
בדרכם ראו העולים החדשים, לראשונה בחייהם, עצי זית. רבי ישראל, נרגש ונפעם מהמפגש הראשון עם פרי משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל, עצר את השיירה, וכל אחד מאנשיה קטף חופן זיתים. רבי ישראל בירך ראשון "שהחיינו" עם שם ומלכות, ואחריו ברכו בהתלהבות כל העולים, ובשמחה עצומה נגסו בפירות.
עד מהרה התוודעו העולים לטעמו המר של הזית הטבעי, ורצו לפלוט את אשר בפיהם ולהשליך לארץ את הפירות שנותרו בידיהם. "מרים הזיתים, מרים..." – נשמעו צעקות מכל עבר.
"חס ושלום!" - ענה רבי ישראל. "חלילה לנו מלומר על פירות ארץ ישראל כי מרים הם! פירות ארץ ישראל לעולם מתוקים הם!", והמשיך לאכול את חופן הזיתים עד תומו.
והזית – מאין ימצא?
באחד ממסעותיו של מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל לחו"ל, דיבר הרב על חשיבותה של ארץ – ישראל. במהלך הסעודה הביאו לרב זיתים גדולים ויפים. אחד האנשים אמר לרב: "כבודו יטעם את הזיתים הללו, הם גדלים כאן. גם כאן יש פירות טובים, לא רק בארץ ישראל".
סיפר הרב – אמרתי בליבי: אם משתמשים בזיתים הללו על-מנת להמעיט את כבודה של ארץ ישראל, לא אוכל מהם. כשראיתי שכולם טעמו מהזיתים ושיבחו את טעמם, לקחתי את הקופסא והבחנתי שכתוב עליה 'מיוצר בקיבוץ יבנה'. הבנתי שאיש מלבדי לא שם לב לעובדה שהזיתים המשובחים הללו גדלים בארץ ישראל.
אמרתי להם: "אם הזיתים הללו כל כך טעימים, גם אני אטעם".
טעמתי את הזיתים ואמרתי: "באמת זה כל כך משובח. לא יכול להיות שזיתים כאלה גדלים בחו"ל. זה בטוח של ארץ ישראל". אמר לי האיש: "כבוד הרב, גם בחו"ל גדלים דברים טעימים".
ביקשתי ממנו שיסתכל על הקופסא ויגיד לי היכן מיוצרים הזיתים הללו. הוא הסתכל ואמר לי: "קיבוץ יבנה, ארץ ישראל". אמרתי לו: "אם אתה כל כך אוהב זיתים טעימים, בוא לארץ ישראל. היא מגדלת בשבילך את כל הפירות הטעימים. ממש בשבילך ולמענך. בוא. הארץ מחכה לך".
(אביהם של ישראל ג', עמוד 113)
על מה מברכים
הבבא סאלי זיע"א, היה שולח בכל שנה למרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל אתרוג מהודר ממרוקו. הרב אליהו היה מנענע אתרוג זה, אך היה מקפיד לברך על אתרוג מארצנו הקדושה.
הרגיש בכך הבבא סאלי ושאלו: "מה עם האתרוג שלי?"
השיב לו הרב אליהו: "אני מנענע בו". "אמת", החזיר לו הבבא סאלי, "אך אינך מברך עליו". ובכל זאת, לא שינה הרב אליהו ממנהגו והמשיך לברך דווקא על אתרוג מארצנו הקדושה.
כידוע, הרב אליהו לא היה יחיד בעניין זה, שהרי משהתחדשו מטעי האתרוגים בארצנו הקדושה היו רבים מגדולי ישראל מקפידים ליטול דווקא אתרוגים מהארץ.
כשרות מהודרת
סיפר רענן כהן: בתקופה שהרב מרדכי אליהו זצ"ל היה בבית החולים שערי צדק, הייתי במשמרת אצלו. חלק מתפקידי היה לנסות לגרום לרב לאכול כדי שיתחזק.
יום אחד שאלתי את הרב, מה ברצונו לאכול, והוא השיב: חמוצים. התקשרתי לבעל חנות חמוצים, והוא הביא לבית החולים מבחר גדול מכל סוגי החמוצים.
הרב הסתכל על המבחר הגדול, הצביע על זיתים שחורים מיובשים ושאל: איזה הכשר יש לזיתים הללו?
אמרנו לו: כל החנות היא בהכשר בד"ץ ידוע, כולל הזיתים הללו. הרב שתק, אך לא אכל מהזיתים השחורים המיובשים.
כמובן, שמיד הלכתי לחנות לבדוק את ההכשרים השונים. והנה, ראיתי שלכול מה שהבאנו לרב היה הכשר טוב, כולל הזיתים השחורים המיובשים, אולם הזיתים הללו היו מטורקיה, וכל שאר החמוצים היו מפירות ארץ ישראל.
הגמרא (כתובות כח.) אומרת שהקב"ה לא מכשיל צדיקים באכילת דבר איסור. "השתא, ומה בהמתן של צדיקים, אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם, צדיקים עצמם, לא כל שכן?" מי שהכיר את אהבתו של הרב אליהו זצ"ל לארצנו הקדושה ולפירותיה – לא יתקשה להבין את 'רוח הקודש' הזו.
(אביהם של ישראל חלק ד' עמוד 143)
היין הבלעדי
הרב מרדכי אליהו זצ"ל היה משתדל מאוד לאכול לחם, יינות או פירות רק של ארץ ישראל. פעם אחת היה הרב בחו"ל והביאו לו יין של חו"ל עם עשר חותמות של הכשרים. הרב סירב לשתות יין של חו"ל, ואמר למארחיו שהוא משתדל לברך רק על יין של ארץ ישראל. חיפשו המארחים ומצאו בקהל אדם שיש לו ארגז שלם יין מארץ ישראל, בירך עליו ושתה.
חיבת הקודש
מרן הראי"ה קוק זצ"ל היה נוהג ליטול את ידיו לפני שאוכל מפירות ארץ ישראל, מפני חיבת הקדושה של פירות הארץ.
(מלאכים כבני אדם עמוד 233)
שמחה רבה
סיפר הרב מנחם בורשטיין: כשהיינו רואים בשוק פרי גדול או יפה במיוחד, או פרי חדש ולא מוכר, היינו מביאים אותו לרב צבי יהודה הכהן קוק, והרב היה מתמוגג מנחת ומצטט את הפסוק מיחזקאל (לו, ח) – "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא". על פסוק זה דורש רבי אבא בגמרא (סנהדרין צח.), שפירות הארץ הם סימן לקץ המגולה.
נוכחנו שראיית פירותיה המובחרים של הארץ גורמת לרב שמחה מרובה, שכן, בהם הוא רואה את הקץ המגולה.
(משמיע ישועה עמוד 239)
האפשרות היחידה
הצדיק רבי אברהם דב מאבריטש עלה לארץ והתיישב בה. כיוון שזכה לשבת בארץ הקודש, קיבל על עצמו לאכול אך ורק מפריה. והנה הגיעה שנת בצורת, ובני צפת הביאו קמח מחוץ לארץ. כל בני העיר אפו את לחמם מקמח זה, אולם רבי אברהם דב סירב לאכול מקמח שלא גדל בארצנו הקדושה.
וכך נימק הרב את סירובו: "כשהובאה בתורה שאלתם של שומרי השמיטה - מה נאכל בשנה השביעית? הבטיחה התורה, שבשנה השביעית נזכה לנס והיבול ישלש את עצמו, ולא יעצה לנו התורה לייבא תבואה מחוץ לארץ, ומכאן שלא זו הדרך, ויהודי אוכל רק מפירות הארץ".
לא להסתפק במועט
הרב בנימין הרלינג הי"ד ידוע היה בהסתפקותו במועט. מאכלו פשוט וקבוע, מבוסס על עקרונות בריאותיים, ולא על יופי מראה או טעם.
אך באשר לפירותיה הקדושים של הארץ, רוח אחרת הייתה עימו. את הפירות שגדלו בחצרו היה קוטף בהתלהבות רבה, מעשרם בברכה, ומשבחם בהתלהבות. שכנו, ר' שלמה יוסף, זוכר כיצד ראה את הרב אורֶה תאנה מהעץ בדחילו ורחימו, ניגש אליו כשהתאנה בידו המושטת ואומר: "ראה מה הן פירות של ארץ ישראל!"
(איש ימינך עמ' 280)
ובדורנו, היו שני מקדשי ה', שהסתפקו בחייהם במועט – הרב הלל ליברמן הי"ד ור' יאיר הר-סיני הי"ד, אשר הקפידו לאכול רק מגידולי ארצנו הקדושה.
הכול סוג א'
הרב הרלינג הי"ד היה עובד מפעם לפעם בחקלאות בגבעות החדשות כדי להשתתף בגופו בגאולת הארץ. פעם כשהגיע לסייע בעבודה בחממת עגבניות, הזדעזע לגלות שכל העגבניות שאינן 'סוג א'' מושלכות על הקרקע ללא שימוש. מיד החל לאוספן, וכך במשך שעתיים אסף את העגבניות מהקרקע בתקווה שימצא שימוש לפירות ארץ ישראל אלו.
(איש ימינך)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
