ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הכוונה בתפילה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
אנו סולדים מאדם הרודף אחר כבוד, ומאידך מעריכים מאד את הבורח ממנו.
הדרישה לכבוד גורמת לנו תחושה לא נעימה גם ביחס לאדם שאנו חושבים שראוי לכבוד. נתאר לעצמנו שר חשוב בממשלת ישראל קובע נוהל שהפונים ללשכתו צריכים לפתוח במילות שבח מסוימות, דרישה זו תגרום לנו להעריכו פחות.
לאור כל זאת יש להתבונן בשבח הרב לאלוקים הנמצא בנוסח התפילה, איזה תובנות ורגשות הוא אמור לעורר בנו?
הערכה ושבח הם דברים יפים כשהם באים מתוך בחירה ולא מתוך חובה. א"כ מדוע חלה עלינו חובה זו בתפילה?
תשובה:
מרן הראי"ה זצ"ל עוסק בענין כבוד ה' בספרו מדות ראיה (ערך "כבוד" סע' ג'). להלן נביא את דברי הרב בשלמותם ולאחר מכן בשילוב ביאור לדברים
כבוד אלהים, תחת מושג זה מונח הגבורה והרפיון.
הנטיה לתן כבוד לשם ד' היא מולדת גבורת האדם, הכרת הממשלה של הטוב היותר עליון בעולם, שהיא מתפשטת והולכת באותה מדה שדעת-אלהים בתכונתה העליונה, הגוררת אחריה את רחשי-הכבוד היותר עליונים, מתגברת בעולם.
אבל בני-אדם הנפחדים ונרעשים, ומתוך פחדם אינם שמים על לב ואינם מעיזים לחקור בגודל הציור האלהי ובחקר כבודו, והציור עצמו נהפך להם לרועץ, וחובת הכבוד לאלהים מתגלמת אצלם בתור תביעה אכזרית מעצם שואף כבוד לאין חקר, שהיא משפלת בקרבם רגש עדין וטוב, ומהפכת אותם לעבדים עצובים ואכזרים ששונאים זה את זה ושונאים את אלהים באמת בתוכיות לבם, אף על פי שיאמרו תמיד דברי אהבה וכבוד כשמזכירים את השם, בפיו ובשפתיו יכבדוהו ולבם רחק ממנו."
ביאור הפיסקא
כבוד אלהים, תחת מושג זה מונח הגבורה והרפיון" הכבוד שהאדם רוחש לאלוקים יכול לנבוע משני מעמדים שונים של הנפש. גבורה או רפיון.
גבורה – אדם מלא כוחות חיים,מכיר בערכם,שמח בהם ורוצה לפתחם ולרוממם. אדם מלא חיים זה רוצה ושמח לכבד את אלוקים.
רפיון – מעמד נפשי הפוך מהנ"ל. אדם שהוא חסר חיים מכבד את אלוקים הגדול והנורא...
הנטיה לתן כבוד לשם ד' היא מולדת גבורת האדם, הכרת הממשלה של הטוב היותר עליון בעולם, שהיא מתפשטת והולכת באותה מדה שדעת-אלהים בתכונתה העליונה, הגוררת אחריה את רחשי-הכבוד היותר עליונים, מתגברת בעולם"
הקדמה: יש בכל אחד מאתנו רצון כן אמיתי וטבעי, להכנע בפני מציאות כוללת יותר ממנו, מציאות שהוא מהווה רק פרט וחלק ממנה. במציאות כוללת זו הוא מוצא לעצמו מחסה,היא נותנת לו כח ומעמד שהרי הוא המוגבל,הקטן,מכיר ומבין שהוא חסר וקטן ואין ביכולתו להקיף הכל. אדרבה החיבור שלו אל מציאות זו מוסיפה לו חיים,מאדירה אותו בעצם השתייכותו אליה.כמובן שרצון זה יבוא לאחר ההכרה שבאמת מציאות זו כוללת אותו ומוסיפה לו חיים בהתכללותו בה.יש בהכנעה זו מתיקות מיוחדת, מפני שהיא מוסיפה בפרט המתבטל אליה חיים. הפרט היונק ממנה רוצה תמיד להאדיר אותה שהרי כך יגדל מקור יניקתו כפי שנבאר במשל,
שתיל נטוע באדמה, הוא מבין (לצורך הענין נתייחס אליו כאל בר דעת) שהוא מוגבל ותלוי באדמה עליה הוא צומח, כל מציאותו ממנה.
כמה רוצה הוא שאדמתו זו תהיה רוויה בגשם, כמה שמח הוא לדעת ולהדגיש שאדמה זו שהוא צומח עליה היא בעצם חצירו של אדם גדול חשוב ומפורסם (אם זה כך) שהרי זה מגדיל עוד ועוד את מציאותו וישותו, הוא השתיל שגדל בחצירו של האיש החשוב.
לסכום, לאחר הכרת העובדה שהוא מוגבל,ומהווה רק חלק ממערכת גדולה וכוללת,הוא חפץ בהאדרת המערכת שהוא חלק ממנה. כמובן כשהמציאות הכוללת הזו היא דבר חיובי, טוב ומיטיב, על אחת כמה ומכה שהפרט יהיה גאה בה, ישבח אותה וכו'.
כעת נשוב לביאור הפסקא
הנטיה לתן כבוד לשם ד' היא מולדת גבורת האדם" כלומר פרי נטיית האדם לחוש את עצמו, לחוות ולהעצים את מציאותו.
הכרת הממשלה של הטוב היותר עליון בעולם" ההכרה שאלוקינו הוא הטוב היותר עליון בעולם (דבר שדורש לימוד בפני עצמו!).
שהיא מתפשטת והולכת באותה מדה שדעת-אלהים בתכונתה העליונה, הגוררת אחריה את רחשי-הכבוד היותר עליונים, מתגברת בעולם" שהכרה זו (שאלוקים הוא הטוב הכולל) מתפשטת יחד עם דעת אלוקים המתגברת בעולם, כלומר תפיסה נכונה של מושג האלוהות ויחסינו אליו, ההבנה שאמנם אני מוגבל מאד ביחס אליו אך הוא אינו זר לי אלא אדרבה בהאדרתו אתרומם גם אני.
אבל בני-אדם הנפחדים ונרעשים, ומתוך פחדם אינם שמים על לב ואינם מעיזים לחקור בגודל הציור האלהי ובחקר כבודו" אנשים מתוך פחד או קטנות מוחין לא מתבוננים וחוקרים את גודל הציור האלוהי, וראשם מלא דמיונות כוזבים ביחס אליו וביחס לקשר שלו עמהם. מתוך כך...
והציור עצמו נהפך להם לרועץ" כי באופן טבעי, בריא ונורמלי, כל אחד מאתנו בורח מדבר שמאיים עליו.
וחובת הכבוד לאלהים מתגלמת אצלם בתור תביעה אכזרית מעצם שואף כבוד לאין חקר" החובה לכבד יישות כזו פשוט דוחה אותו, שהרי זה ניצול המעמד והכח שיש לאלוקים.האדם חושב, נכון אני באמת קטן וחלש לעומתו אך אם היה הוא ענו וצדיק לא היה דורש ממני לכבדו ולהעריצו.
שהיא משפלת בקרבם רגש עדין וטוב רגש עדין וטוב שמחפש ענוה, בריחה מכבוד! רגש אמיתי ובריא שנמצא בתוכנו.
ומהפכת אותם לעבדים עצובים ואכזרים שונאים זה את זה ושונאים את אלהים באמת בתוכיות לבם, אף על פי שיאמרו תמיד דברי אהבה וכבוד כשמזכירים את השם, בפיו ובשפתיו יכבדוהו ולבם רחק ממנו.
החיים במציאות מאיימת כזו הופכת את האנשים החיים בה לעצובים, שהרי כח זר גדול וחזק מהם מאיים עליהם ועל שלוות חייהם, הם נעשים אכזרים ושונאים זה לזה שהרי זה מה שהחיים משדרים להם... וכמובן שונאים את אלוקים בתוכיות לבבם...
נסיים בדברי הרב קוק זצ"ל מספר אורות (עמ' קכה')
"ההכנעה מפני האלוהות שהיא דבר טבעי בכל נברא, בכל הוויה שפרטיות מתגלה בקרבה, להתבטל בפני הכללות וקל החומר מפני מקור ההויה של הכללות, שהוא חש בו עליונות של אין קץ לגבי הכללות –
לא צער ודכדוך יש בה, כי אם עונג וקוממיות, שלטון וגבורה פנימית מעוטרת בכל יופי.
כשמתפתחת ההכרה הזאת של גאות ד' בקרב הנשמה בכל דרכיה היא מרצה את החיים בשיעבודם הטבעי ממלאתם נחת וחיים לפי אותה המידה שהפרט מכיר את גודל הכלל והדר מקורו, וכל העוז וההוד שבמחזות המציאות הולך ומתעלה, מתכלל ומתהדר, על ידי הקטנתה של הנשמה לפני יוצרה.
ההקטנה הטבעית הזאת מצמיחה גדלות אדירה, שלטון של הוד מלכות ונהורא מעליא, המשחקת בכל עת בעונג עדנת מציאותה ועליזה בחלקה ההולך ומתרחב, הולך ומתגדל עד אין חקר, אין קץ, עד תאות גבעות עולם.
אבל מתי היא טבעית? כשגדולת האלוהות מצטיירת יפה בתוך הנשמה בצורה של דעה טהורה, של שכל מתעלה מכל מהות, ושל דמיון עשוי בטוב החיים ממולא בכל הוד ותפארת גדולה, שאז נתבעת ההתבטלות מכל זויות הנשמה, מכל כללותה ופרטיותיה."
זהו מעמד הנפש אליו כונו חז"ל בסדרם את שבח אלוקים בתפילה על מנת שכולנו נתרומם למעלה זו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
