ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- צו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
עם ישראל, כחלק מהכנותיו לקראת היציאה ממצרים קיבל סמכות וכח מיוחד לקדש חדשים וממילא לקדש זמנים (באמצעות יושבי ארץ ישראל וחכמי הסנהדרין הממונים על כך).
ננסה להבין השבוע מה פשר המושג: לקדש את הזמן?
כל חדש ניסן סובב סביב ענין גאולת מצרים, לכן הציווי על קידוש ראש חודש ניסן, צמוד בתורה לציווי על לקיחת קרבן הפסח והכנתו (שבת הגדול) וממילא, הם קשורים גם לשחיטת קרבן הפסח בי"ד בניסן ואכילתו בלילה הראשון של חג הפסח.
אומנם, החובה לספר ביציאת מצרים, חלה רק בליל הסדר, אבל ברור לחז"ל שהיה מקום לחייב זאת מראש חודש, או לפחות מיום ההקרבה של הקרבן, אע"פ שלמסקנה, החובה לעשות זאת היא רק בליל אכילת הפסח.
כבר הוכחנו בעבר כי קרבן הפסח הוא מעין קרבן גירות (במאמר כנגד ארבעה בנים). הליך הגירות כולל קבלת מצוות, מילה (לגברים) וטבילה ואחריהם, אם אפשר, הקרבת קרבן (בזמן שבית המקדש קיים).
כשם שהגר נימול ומביא קרבן כחלק מהליך קבלתו לעם ישראל ובכך הוא מוכיח כי הוא מעוניין לקבל על עצמו עול מלכות שמים, כך כל יהודי גם מבטן ומלידה, מביא קרבן פסח כחלק מחידוש הברית עם הקב"ה, אע"פ שכבר נימול לשמונה.
בכך מכריז כל יהודי כי משמעותה של יציאת מצרים היא קבלת עול מלכות שמים וחיפוש תשובה בכל רגע ורגע לשאלה: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ"? (דברים י' יב).
השאיפה ללכת בדרכיו של הקב"ה, היא היוצרת את הקשר עם מה שהוא קדוש מכל קדוש ומאפשרת לנו לקדש זמנים בבחינת "זכר ליציאת מצרים". לא רק במשמעות של עבר אלא גם במשמעות של הווה. הקביעה כי ניסן, החודש בו הוציאנו הקב"ה ממצרים, הוא החודש הראשון, משמעותה כי מאז כל יהודי בכל שנה ושנה עם תחילתה יקדיש את זמנו ועתותיו לעבודת ד'. מכיוון שעתותיו וזמנו מוקדשים לקשר עם בוראו, על ידי הליכה בדרכיו לכן יש לו היכולת לקדש את הזמנים.
בימנו התחדשה משמעות נוספת למושג לקדש את הזמן.
חידושי המדע והטכנולוגיה הביאו לכך שהזמן שנדרש להבטיח את הקיום הבסיסי הצטמצם ובידי רוב האנשים נותר זמן פנוי לרוב. לכאורה, כל אדם יכול להקדיש זמן רב לעיסוק ברוחניות. מאידך גיסא, ההתפתחות האדירה של עולם התקשורת וזמינותו, העמידה בפני דורנו אתגר עצום. התחרות על תשומת הלב, בעיקר של בני הנוער הפכה קשה ביותר.
לכן, הבה נתפלל לקראת חג החירות כי נצא מהשעבוד לצרכי החומר, נבער את החמץ, השאור, נקדיש את חיינו לשיפורים רוחניים וננצל את זמננו לעיסוק נרחב ומעמיק יותר בתורתנו.
נזכה לקדש את חיינו ואת הזמנים וניתן משמעות ליציאת מצרים גם בחיינו אנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
