ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
(ט. 1+ עד י. ברבע העליון)
חלק א – המשך האיסקופא
א. דעת אחרים
הקדמה:
מבוי סתום הוא רה"י מהתורה, אך מדרבנן אסור לטלטל בתוכו אא"כ עשו תיקון על ידי לחי, קורה או צורת הפתח.
לחי מתירה מדין היכר, ורק בשטח שעד הלחי לא כולל,
קורה או כי פי תקרה יורד וסותם (מחיצה) או היכר, ומתירה גם את השטח שתחת הקורה.
פי תקרה – דווקא כשיוצר שטח של לפחות ד על ד טפחים.
האיסקופא – השטח של פתח המבוי,
מדאורייתא היא חלק מהמבוי ומותרת בטלטול,
אך מדרבנן, צריכה תיקון כמו כל המבוי.
הגמרא מניחה (לרש"י) שזהו מבוי סתום, שתוקן על ידי לחי (הכתלים עצמם ליד הפתח – הם הלחי).
אחרים: דלת פתוחה – כרה"י (שמותר לטלטל בה), דלת סגורה – כרה"ר (שאסור לטלטל בה. אבל אין הכוונה שאפשר להוציא מהאיסקופא אל רה"ר).
קשה - והרי רוחב הפתח צריך גם הוא לחי? (והלחי של המבוי אינו עוזר, כי הוא היכר רק כלפי פנים).
- ר"י-רב – מדובר שיש קורה, והקורה מתירה מצידה החיצוני (בניגוד ללחי).
ואם הדלת (ללא משקוף) נעולה היא כבר לא משמשת כקורה, וממילא אין היתר לטלטל תחתיה.
(מדובר שאין ברוחב הקורה 4, כי אם יש אז יש דין של פי תקרה ויהיה מותר ככל רה"י גם כשהדלת סגורה. לכן מעמידים שרק חלק מעובי הכותל מכוסה בקורה, כי הכותך כולו מן הסתם היה רחב ד' טפחים). - רב אשי – מדובר באיסקופא ליד בית, וסה"כ יש בה 7 טפחים, אלא שזה שתי קורות ובאמצע 2 טפחים וע"י לבוד יש כאן 4. הדלת בדיוק באמצע ולכן כשסגורה מפריעה לדין הלבוד, ואז אין פי תקרה. כשפתוחה יש לבוד ויש פי תקרה יורד וסותם.
(הערה: כשהקורה היא קורת מבוי, אינה צריכה 4 על 4 כדי להתיר תחתיה, אך בסתם קורה (בית) צריכה 4 על 4).
ב. איסור טלטול מרה"י לרה"י -
אם האיסקופא הנ"ל גבוהה י טפחים, אפילו שהיא רה"י, בכ"ז יש גזירה לא לטלטל ממנה לבית, שמא יעשו כן גם בעמוד שבולט ברה"ר (תוס' – רק כשאין לו מחיצות ברורות, שאז יש חשש שלא ישימו לב ברה"ר שזה בעצם רה"י, אך אם זה ברור שזה רה"י – מותר).
חלק ב – דברים שלא עושים סמוך למנחה
במשנה - לא מסתפרים, אוכלים וכו' – שמא יפספס, ואם התחיל – לא חייב להפסיק אלא יתפלל אח"כ.
א. באיזו מנחה מדובר ולמה?
לפני מנחה קטנה – אם התחיל מפסיק!
אלא מדובר לפני מנחה גדולה, ואסור:
- דווקא בפעולות ארוכות.
- גם בקצרות, כי יכולה להיות תקלה שתגרום לעיכוב.
ב. מה נחשב "התחיל"?
שם סינר בתספורת, הפשיל שרוולים בבורסקי,
באוכל – בא"י נטל ידיו, בבבל – הוריד את החגורה.
רב ששת תוהה: 1. שיחזיר החגורה. 2. שיתפלל בלעדיה (ועונה הגמרא הגמרא "הכון לקראת...", ואגב זה מביאה שתי גישות בנושא ורב כהנא שתלה זאת במצב בעולם).
ג. אביי – בערבית (אם היא חובה) – אם התחיל מפסיק
למה? יש יותר חשש שיפספסו כי: 1. משתכרים. 2. יש יותר זמן).
רבנים בבית המדרש
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
