(יא. שורה 3 עד יב. שורה 8)

השיעור נכתב והוקלט על ידי ר' דובי שחור.

חלק א – מימרות של רבא בר מחסיא

חמש מימרות של רב שציטט רבא בר מחסיא בשם רב חמא בר גוריא שאין להם קשר ישיר למסכת.

1. אסור לבנות מעל גובה בית הכנסת. אחרת העיר עלולה להיחרב.
2. זהירות שנדרשת מאדם כאשר הוא משָמֵש  אנשים שונים: ישמעאלי, רומאי, חַבָּר, תלמיד חכם ובסוף יתום ואלמנה שאיתם צריך את הזהירות הגדולה ביותר.
3. מדרג של קשיים: חולי מעיים,כאב לב, מחוש בראש ואישה רעה.
4. גודל האחריות של השלטון כלפי האזרחים.
5. תענית היא הדבר הטוב ביותר להטיב חלום רע. והכי טוב להתענות באותו יום שנחלם החלום אפילו בשבת.

חלק ב – הפסקה לקריאת שמע ותפילה

משנה: אסור להתחיל להתעסק בדברים סמוך לזמן תפילת מנחה שמא ישכח להתפלל ויגיע הלילה ויפסיד את התפילה.

ואם כבר התחילו לא חייבים להפסיק אבל לקריאת שמע מפסיקים את העיסוקים כי קריאת שמע היא חיוב מהתורה.

יוצאי דופן:

1. מי שתורתם אומנותם לא מפסיקים את הלימוד לתפילה, להבדיל משאר האנשים כמונו – שאנחנו מפסיקים גם לתפילה וגם לקריאת שמע.
2. חכמים שעסוקים בקביעת עיבור השנה והם לא מפסיקים אפילו לקריאת שמע.

חלק ג – גזירות דרבנן שמא יעבור על איסור תורה

א.      במשנה ארבע גזירות שנועדו למנוע מהאדם לעבור על איסור תורה בהיסח הדעת.

1. אסור לחייט לצאת עם המחט שלו סמוך לכניסת השבת.
2. אסור ללבלר לצאת עם הקולמוס סמוך לכניסת השבת.
3. אסור לאדם לפלות כינים ולקרוא מהספר בשבת לאור הנר כי יש חשש שהאדם יקרב את הפתילה לשמן כדי לחזק את האור ויעבור על איסור תורה של הבערה. והיתר לחזן לראות איפה הילדים קוראים במבט חטוף אבל לא לקרוא ממש.
4. אסרו חכמים לזב או לכל אדם לאכול עם הזבה .

ב.      ראינו משנה שאוסרת לאדם שעומד ברשות היחיד לשתות מכלי שעומד ברשות הרבים  וגם להיפך. ובסוף נאמר "וכן בגת"

אביי - גם בגת שהיא כרמלית  גזרו חכמים את אותה הגזירה.

רבא - הקישור לגת הוא רק לעניין פטור ממעשרות. אבל בכרמלית חכמים לא גזרו גזירה לגזירה.

ג.       סתירה בין שתי ברייתות:

ברייתא אחת אסרה מדאוריתא לזב לצאת בכיס שלו והברייתא השנייה אסרה רק מדרבנן.

שלושה תירוצים:

1. רב יוסף תירץ שזה תלוי בחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה האם אומן שיוצא בכלי אומנותו חייב או פטור – אבל הגמרא דחתה והראתה שאין דמיון בין המקרים.
2. רב המנונא תירץ ששתי הברייתות מתייחסות לשני מקרים שונים – אחת לזב עם שתי ראיות ואחת לזב עם שלוש ראיות. אבל הגמרא דחתה גם את רב המנונא שגם שימוש למניעת לכלוך נחשב למשמעותי.
3. והתירוץ שהתקבל בסוף הוא ההסבר של אביי ורבא ששתי הברייתות הם שתי שיטות התנאים במחלוקת לגבי מלאכה שאינה צריכה לגופה  - לרבי שמעון פטור ולרבי יהודה חייב. גם השימוש של הכיס הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה.