ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שער לדין
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אלון בן איריס
"אימתי יש מקום לפסול שופט, היא במידה רבה השאלה מהי המשמעות של להיות שופט ומהי שפיטה" (יגאל מרזל, פסלות שופט, בהוצאת לשכת עורכי הדין). מדויק יותר יהיה לומר, שדיני פסלות שופט ויישומם מבטאים את הדרך בה מבקשת מערכת המשפט, לא רק לעשות צדק, אלא גם להציג עצמה בפני הציבור הרחב.
במדינת ישראל, מוגשות מידי שנה, מאות בקשות לפסילת שופט. הבקשה מוגשת בראשונה לשופט עצמו, אשר קובע את עמדתו בה. ערעור על החלטת השופט, מתקיים בפני נשיא בית המשפט העליון, והוא הקובע האחרון בסוגיה. מידי שנה מוגשים בממוצע כ-180 ערעורי פסלות, ומתוכם מתקבלים רק כ8.5% (מרזל, 402). בפסקי הדין, עולים שני דגשים: האחד הוא "מראית פני הצדק" והשני הוא החשש האובייקטיבי לפגיעה בהליך השיפוטי. בעשורים האחרונים, נדחה השיקול הראשון, שבאופן טבעי מרחיב את עילות הפסלות, והשיקול השני "האובייקטיבי", תופס מקום של כבוד. זאת ועוד, ישנם מקרים בהם נשיא בית המשפט דוחה בקשת שופט לפסול עצמו, בטענה שאין לבחון את הדברים על פי קנה המידה הסובייקטיבי של השופט (!), אלא על פי מדד אובייקטיבי. מדובר במגמה מצמצמת הן מבחינה עובדתית והן מהבחינה המושגית, ולהלן נעמוד על שורשי מגמה זו.
פסילת דיין במשפט העברי
מה עמדת המשפט העברי בנושא? האם על פי דין תורה, יש לנקוט בגישה המרחיבה את העילות לפסלות היושב בדין ואת יישומן או לצמצמן?
דיני פסלות דיין, מתחלקים בדין התורה למספר רבדים. הכלל הראשוני ביותר שהפסול להעיד – פסול לדון (שו"ע חו"מ סימן ז, ט). בכלל זה הקרובים הפסולים לעדות, מן התורה או מדברי חכמים, פסול מחמת עבירה.
פסול נוסף, הוא מצב בו לדיין יש נגיעה אישית בעניינה של התביעה. כך קובע הרמב"ם, הן בהתייחס לעדים והן בהתייחס לדיינים: "אם ימצא שיש לזה העד צד הנאה בעדות זו אפילו בדרך רחוקה ונפלאה הרי זה לא יעיד בה, וכדרך שלא יעיד בדבר זה שמא נוגע בעדותו הוא כך לא ידון באותו דבר".
הלכה זו, הפוסלת עד ודיין בשל נגיעה 'בדרך רחוקה', מחמירה על הדין במדינת ישראל הקובע פסלות במצב בו "יש לשופט עניין כספי ממשי, או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו" (סעיף 77א (א1) לחוק בתי המשפט). דהיינו, על פי הדין הישראלי לא די בנגיעה כספית כלשהי, אלא צריך שהנגיעה תהיה ממשית.
דרישה זו לממשיות הנגיעה, תואמת את האמור גם בס"ק א, של הסעיף הקובע פסול אם "קיימות נסיבות שיש בהן לדי ליצור חשש ממשי למשא פנים בניהול המשפט". שוב, על פי המשפט הישראלי, לא די בחשש למשא פנים – על מנת לפסול שופט חובה שהחשש יהיה ממשי.
בנקודה זו, נשוב למשפט העברי ונשים לב להבדל המגמה בין מערכות המשפט. על פי ההלכה, אדם רשאי להעיד למי שהוא אוהבו או שונאו לעומת זאת, אדם פסול להיות דיין, בעניינו של מי שהוא אוהבו או שונאו (שו"ע חו"מ סימן לג).
בעל ספר מאירת עיניים (שם, ס"ק א) מסביר את ההבחנה בכך, שבעדות נדרש אדם להביא בפני בית הדין עובדות מוצקות, ועל כן אין לחשוד שישקר – שהרי אם משקר הרי הוא עושה זאת בכוונה ובמודעות. לעומת זאת, הדיין עשוי להפעיל שיקול דעת מוטה "בלא כוונת רשע" . המקור לדברים נמצא בפסקי רבינו אשר בן יחיאל (הרא"ש, 1250 – 1327) שכתב: "כי ענין הזכות והחובה מבצבצת לאדם בלא כיוון רשע, לפיכך באהבה מועטת לבו נוטה לזכות ובשנאה מועטת הלב נוטה לחובה". הרא"ש, מכיר בחולשותיו של האדם באשר הוא, ומיישם אותם ביחס לדיני פסלות הדיין.
גישה דומה, עולה ממקבץ סיפורים במסכת כתובות (דף קה), המתארים סיטואציות בהן פסלו דיינים עצמם מלדון. האמורא שמואל, פסל עצמו מלדון אדם שנתן לו ידו וסייע לו לעבור גשר בסמוך לבית הדין. האמורא אמימר פסל עצמו מלדון אדם שהסיר נוצה מבגדו. אך דוגמא שמבטאת את נקודת המבט התורנית, היא המקרה של רבי ישמעאל ברבי יוסי, אשר פסל עצמו מלדון את אריסו שהקדים להביא את תוצרי השבוע (אף שלא היה פסול מן הדין). רבי ישמעאל מעיד על עצמו, שלאחר שהעמיד דיינים אחרים לדון בעניינו – הרגיש שהוא חושב על שיקולים לטובתו של אותו אדם ואומר לעצמו: "כך היה יכול לטעון, וכך היה יכול לטעון", והוסיף: "תיפח נפשם של מקבלי שוחד! ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי שלי נטלתי, כך מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה".
מודעות לחולשות אנושיות
גישה זו, נוגדת את המגמה במשפט הישראלי, הנוטה לצמצם את המקרים של פסילת שופט. כאמור, ישנם מצבים בהם גם כאשר השופט מבקש לפסול עצמו, קובע נשיא בית המשפט העליון – בדונו בערעור על החלטה זו, כי הוא אינו זכאי לכך, ואין להסתמך על תחושותיו הסובייקטיביות. דומה, שמגמת החקיקה, ויישומה על ידי בית המשפט היא למצֵב את השופט בעיני הציבור, כמי שבכוחו להתעלות מעל נטיותיהם של אנשים רגילים ועל כן יש לפוסלו רק במקרים חריגים. בעיני בית המשפט, אם פסלת את השופט – ביטאת את אנושיותו והפכת את הכרעותיו ליחסיות. (להרחבה בעניין זה ראו: יששכר רוזן צבי, "האם שופטים הם כבני אדם כינון דמות השופט בראי דיני הפסלות", ממשל ומשפט ח, תשס"ה)
בשונה, המבט התורני, שאומנם מכנה את הדיינים 'אלוהים' – דורש מהם זהירות והתרחקות מכל חשש לנגיעה ואינטרס בנשוא הדיון. דרכה של תורה להתמודד עם הנטיות האנושיות, אינה להתעלם מהן, ולהציג את השופטים הדיינים כמי שיכולים להיות על אנושיים. להיפך, האמון בדייני ישראל נרכש דווקא מכך שהם מודעים לחולשותיהם האנושיות ומתמודדים עימן.
וכך היא לשון הרמב"ם: "צריך שיהיו שני בעלי דינים שוין בעיני הדיינים ובלבם, ואם לא היה מכיר את אחד מהם ולא מעשיו אין לך דיין צדק כמוהו." (רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כג הלכה ו).
___________
1 פורסם במוסף 'צדק' של עיתון 'מקור ראשון'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
