ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- תפילה
- השכמת השחר
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
למעבר לברכות השחר בנוסח ספרד
למעבר לברכות השחר נוסח אשכנז
למעבר לברכות השחר בנוסח תימן
1 - ברכות השחר באופן כללי
רשימה של ברכות תקנו חכמים לומר מיד עם הקימה בבוקר, ועניינן להודות לה' על כל הדברים הקטנים והגדולים שבחיים.
וכך מובא בתלמוד מסכת ברכות (ברכות ס, נ), מיד כשייעור משנתו יודה לה' על הנשמה שהוחזרה לו לאחר השינה, ויאמר : "אלהי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראת, אתה יצרת, אתה נפחת בי, ואתה משמרה בקרבי, מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי רבון כל המעשים ואדון כל הנשמות, ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים". וכשישמע את קול התרנגול המבשר את בואו של היום החדש, יאמר : "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה". וכשילבש את בגדיו, יברך את ברכת "מלביש ערומים". וכשיניח את ידיו על עיניו יברך את ברכת "פוקח עיוורים". וכשישב על מיטתו לאחר שהיה אסור בכבלי השינה, יברך את ברכת "מתיר אסורים". וכשיעמוד על רגליו יברך "זוקף כפופים". וכשיניח את רגליו על הארץ יברך "רוקע הארץ על המים". וכשינעל מנעליו יברך "שעשה לי כל צרכי". וכשיתחיל ללכת יברך את ברכת "המכין מצעדי גבר". וכשיחגור את חגורו יברך "אוזר ישראל בגבורה". וכשישים את כובעו על ראשו יברך "עוטר ישראל בתפארה". וכשיטול את ידיו יברך "על נטילת ידיים". וכשירחץ את פניו יברך את ברכת "המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי" וכו'. בברכות אלו אנו לומדים להכיר טובה לבורא העולם על כל פרט ופרט ממרכיבי חיינו, אנו מתייחסים אל הדברים הגדולים וגם אל הקטנים. אנו מודים על הנשמה באופן כללי, ויחד עם זאת לא שוכחים להודות גם על דברים פעוטים יחסית כפקיחת העיניים, לבישת המלבוש, נעילת הנעליים, או אפילו על שמיעת התרנגול, המבשר את הבוקר החדש. באופן כזה החיים נעשים בעלי משמעות עמוקה יותר, אנו לומדים שלכל דבר יש ערך אלוקי, וכך אנו פותחים את היום החדש במבט עשיר ומלא.
2 - זמן ברכות השחר
כפי שלמדנו, תקנת חכמים המקורית היתה, לברך כל ברכה מברכות השחר בזמנה המדוייק. דהיינו מיד עם ההתעוררות מהשינה היו מברכים את ברכת "אלקי נשמה", ומיד עם השמע קול התרנגול היו מברכים "הנותן לשכווי בינה", ובעת שהיו מתיישבים על המיטה היו מברכים את ברכת "מתיר אסורים". וכשהיו נעמדים היו מברכים "זוקף כפופים", וכך היו מברכים כל ברכה בעיתה. אבל כיום השתנה המנהג, ורגילים לברך את כל ברכות השחר ברציפות. ולכאורה יש מקום לתמוה, מדוע חל השינוי הזה, הרי ברור שכאשר אנו מברכים כל ברכה בזמן המתאים לה, הברכה נאמרת בצורה השלמה ביותר. ולא זו בלבד, אלא כל הקימה מהשינה מקבלת משמעות עמוקה יותר, כאשר עם כל התקדמות לקראת היום החדש אנו מוסיפים ברכה ותודה לה'. ובאמת הרמב"ם פוסק לברך את כל ברכות השחר בדיוק כפי שנאמר בתלמוד, דהיינו כל ברכה בעיתה, ויש מעולי תימן שנוהגים כמותו גם היום.
אבל השולחן ערוך בסימן מ"ו סעיף ב' כתב שכיום נוהגים למעשה לומר את כל ברכות השחר בבת אחת, בבית הכנסת, ושני טעמים לכך. האחד מפני עמי הארץ שאינם יודעים את כל הברכות בעל פה, וכדי שלא ישכחו את אחת הברכות תקנו לאמרם בבית הכנסת מתוך הסידור. ועוד, שאנו רוצים לברך את ברכות השחר בצורה המכובדת ביותר, כלומר בידיים נקיות ובלבוש מכובד, ולכן אנו דוחים את אמירת הברכות מעת הקימה לתחילת התפילה בבית הכנסת.
3 - ברכות השחר למי שלא נהנה
בין ברכות השחר יש ברכות שלא כל אדם זוכה להנות מהן, והשאלה המרכזית ביותר בהלכות ברכות השחר היא, האם כל אדם יכול לברך את כולן, או שמא מי שלא נהנה מאחת הברכות אינו יכול לברכה.
למשל, האם עיוור יכול לברך את ברכת "פוקח עיוורים". וכן אדם שאין בשכנותו שום תרנגול הקורא בבוקר, האם יוכל לברך ברכת "הנותן לשכווי בינה להבחין בין יום ובין לילה".
למעשה נחלקו בשאלה זו גדולי הראשונים, הרמב"ם פסק (הלכות תפילה פ"ז ה"ט) שרק מי שנהנה מאותו דבר יוכל לברך עליו, ולכן אדם שישן בלילה עם בגדים, לדעתו לא יוכל לברך בבוקר ברכת "מלביש ערומים", מפני שאינו מתלבש. וכן חולה שאינו יכול ללכת, לא יוכל לברך ברכת "המכין מצעדי גבר". ואדם משותק שלא יכול להניע את איבריו לא יוכל לברך את ברכת "מתיר אסורים" ואת ברכת "זוקף כפופיסי'. וכרמב"ם פסק גם בעל השולחן-ערוך (שו"ע או"ח מו, ח). אבל לעומת זאת בעל ספר הכלבו (סימן א') כתב בשם רב נטרונאי גאון ורב עמרם ושאר הגאונים שהמנהג הוא לומר את כל ברכות השחר על הסדר, בין שנהנה מהם ובין שלא נהנה, משום שהברכה אינה פרטית בלבד, אלא היא על העולם כולו, ולכן אף שאותו משותק אינו יכול להזדקף, מכל מקום הוא רשאי לברך את ה' על כך שאחרים יכולים להזדקף. וכן העיוור יכול לברך פוקח עיוורים, על שאחרים יכולים לראות, ועל ידי כך יוכלו להראות לו את הדרך, ולהכין לו את כל צרכיו. וכן פסק הרמ"א (שו"ע או"ח מו, ח), שכל אדם יכול לברך את כל ברכות השחר, בין אם נהנה מהן באופן ישיר ובין אם לא, מפני שיש לברכות הללו גם משמעות כללית. וגם הבן איש חי על פי האר"י ז"ל פסק כשיטת הרמ"א, שכך הוא המנהג הנכון. ולכן למעשה גם הספרדים נוהגים כשיטת הרמ"א, לומר את כל ברכות השחר על הסדר, משוס שגם מי שלא התחייב בחלק מן הברכות רשאי לברך אותן ולהודות לה' על הטובה הכללית שהשפיע לעולם.
4 - הברכות הכלליות
בין ברכות השחר, העוסקות בעיקר בהודאה לה' על דברים פרטיים, כגון ראיית העיניים, המלבושים, ההליכה וכדומה, תקנו חכמים לומר גם שלוש ברכות המבטאות את הכרת התודה של כל יהודי על מצבו הכללי בעולם. ואלו הן : "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד" ו"שלא עשני אשה". וכתב השולחן-ערוך (שו"ע או"ח מו, ד), שהנשים יברכו במקום "שלא עשני אשה", "שעשני כרצונו".
ומזה שגם האיש וגם האשה מברכים, משמע שלכל מין ישנו צד של מעלה על המין האחר. האיש מברך "שלא עשני אשה", משום שהאשה מחוייבת בפחות מצוות, שהרי היא אינה חייבת במצוות תלמוד תורה ובמצוות עשה שהזמן גרמן. והאשה לעומת זאת מברכת, "שעשני כרצונו", ופרוש הדבר, שהאיש צריך ליותר מצוות, משום שמצבו הבסיסי נמוך ממצבה של האשה, ולכן הוא זקוק ליותר מצוות כדי לתקן את עצמו. אבל האשה שמיסודה נבראה בצורה מתוקנת יותר, יכולה להודות לה' ולברך "שעשני כרצונו", דהיינו אני מתאימה יותר לרצון האלוקי (שיחות הרצי"ה 9, 7).
ואפשר להוכיח זאת מכך שהאדם נברא עפר מהאדמה, ואילו האשה נבראה מחומר זך יותר, דהיינו מצלעו של האדם, כלומר האשה מבטאת התפתחות נוספת מעל הקומה שאליה הגיע האיש.
ולמעשה פסק השולחן-ערוך שהאשה תברך בשם ובמלכות את ברכת "שעשני כרצונו", וכן נוהגים למעשה כל יוצאי אשכנז. אבל הנשים הספרדיות נהגו לומר ברכה זו ללא הזכרת שם ומלכות (כה"ח מו, מא).
5 - סוף זמן ברכות השחר
לכתחילה יש לברך את כל ברכות השחר סמוך עד כמה שאפשר לקימה מהשינה. אולם השאלה היא מה הדין בדיעבד, אם לא ברכו את ברכות השחר בתחילת היום, עד מתי ניתן לברכן? היו פוסקים שרצו להשוות את דין ברכות השחר לדין התפילה, וכשם שזמן התפילה הוא עד ארבע שעות זמניות שהוא שליש היום, כך גם זמן ברכות השחר יהיה עד שליש היום (דרך החיים עפ"י המ"א). ויש שאמרו, שכשם שתפילת שחרית אפשר להתפלל בדיעבד עד חצות היום, כך גם את ברכות השחר ניתן לברך עד חצות היום ,רבי שלמה קלוגר). אבל הרבה פוסקים קבעו שאין זיקה בין ברכות השחר לתפילה, ושהברכות הללו קשורות לכל היום. ולדעת הגר"א אם שכח לאומרן ביום, יכול לאומרן אפילו בלילה עד שילך לישון.
ולמעשה פסק בעל המשנה-ברורה (מ"ב נב, י), שלכתחילה צריך לברך את ברכות השחר בתחילת היום, עד לסיום ארבע השעות הראשונות. אבל בדיעבד יכול לברך גם עד חצות היום, ואם לא הספיק לאומרן עד חצות, רשאי לאומרן אחרי חצות, ואין למחות בידו, משום שדעת רוב הפוסקים שאפשר לאומרן כל היום.
6 - ברכות השחר לשומר שקם באמצע הלילה
אדם שצריך לקום לשמירה או לעבודה לפני אור הבוקר, אין ראוי לדחות את ברכות השחר עד לתפילת שחרית, אלא עדיף לברך את כל ברכות השחר מיד לאחר הקימה מן השינה, למרות שעדיין לילה. אבל לפני חצות הלילה אין לברך את ברכות השחר, ולכן אדם שקם מן השינה לפני חצות, ימתין עד לאחר חצות הלילה, ואז יברך את ברכות השחר. ולגבי ברכת "הנותן לשכווי בינה", לכתחילה יש לברך אותה לאחר שיאיר היום או לאחר שישמע קול תרנגול, אבל בדיעבד יכול לברך אותה מחצות הלילה יחד עם שאר ברכות השחר (מ"ב מז, לא , ובאו"ה שם, כה"ח מז, מט). וגם שומר שקם לאחר חצות הלילה לשמירה של כמה שעות, ומתכנן לחזור אחר כך למיטתו ולישון - ראוי שיברך את ברכות השחר בשעה שהוא קם לשמירה. ואת כל הברכות יאמר כרגיל עם שם ומלכות, ולאחר שיקום מן השינה בפעם השניה לא יחזור לאומרן. אולם שתי ברכות יאמר בפעם הראשונה שיקום ללא שם ומלכות, ובפעם השניה שיקום יאמרן בשם ומלכות כהלכתן, ואלו הן : ברכת אלקי נשמה, וברכת המעביר שינה מעיני וכו'. והטעם לכך, משום שברכות אלו הן הודאה על הקימה מן השינה, ומאחר שמתכונן לישון שוב, ראוי שיודה לה' לאחר הקימה האחרונה. אבל שאר ברכות השחר הן הודאה לקראת היום החדש, וכיוון שהודה בקימה הראשונה, שוב אין צורך שיודה בקימה השניה (באו"ה או"ח מ"ז ד"ה 'המשכים').
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
