ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- כי תשא
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בתענית ציבור, כאשר קוראים פסוקים אלה, נהוג בקהילות ישראל כי הציבור אומר בקול רם: "ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת: נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה" ועוצר לפני "לא ינקה". מנהג זה מכריז כי מידות הרחמים מסתיימות במילה "ונקה". ננסה לבדוק מה דעת חז"ל והראשונים בשאלה זו.
מהסוגיה במסכת שבועות אכן משמע כך: "דתניא, רבי אלעזר אומר: אי אפשר לומר ונקה - שכבר נאמר לא ינקה, אי אפשר לומר לא ינקה - שכבר נאמר ונקה! הא כיצד? מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים" (דף לט ע"א). החידוש לפי סוגיה זו הוא כי מי שחוטא בשבועת שווא ונושא את שם השם לשווא, גם אם יחזור בתשובה "לא ינקה" (שמות כ, ו).
גם ממדרש ההלכה משמע כך, אלא שהוא מסביר כי "לא ינקה" הוא על עבירות שבין אדם לחברו: "רבי עקיבא אומר: כתוב אחד אומר 'ונקה' וכתוב אחד אומר 'לא ינקה', וכי היאך אפשר לקיים שני כתובים הללו? אלא 'ונקה' בדברים שבינך לבינו, 'לא ינקה' בדברים שבינך לבין חברך".
לעומתו מדרש האגדה טוען שגם "לא ינקה" יכול להתפרש כמידת רחמים, וכך הוא מסביר את הפסוק בספר ירמיה: "כי איתך אני נאום ה' להושיעך כי אעשה כלה בכל הגויים אשר הפיצותיך שם אך אותך לא אעשה כלה וייסרתיך למשפט ונקה לא אנקך" (ירמיהו ל, יא): "מייסרך אני בייסורין בעולם הזה בשביל לנקותך לעולם הבא" (ויקרא רבה פרשת אמור פרשה כט). לפי זה, הייסורים הם חלק ממידת הרחמים, כי בזכותם השכר בעולם הבא רב יותר.
המאירי בחידושיו מביא בשם גדולי המפרשים כיוון דומה, אבל שונה. שהרי לפי פירושו אין להפריד בין "ונקה" ל"לא ינקה": "וגדולי המחברים... וכן הם מונים ונקה לא ינקה מידה אחת ופירושו ושרש לא ישרש". הכול הוא עניין אחד של רחמים והוא הבטחה לעם ישראל כי גם אם יחטא לא יושמד אלא רק ייענש.
לשיטה זו "יש לתמוה היאך לא נהגו להזכירם בבית הכנסת" (בית הבחירה מסכת ראש השנה דף יז ע"א). ייתכן וזו גם כוונת רש"י בפירושו הראשון, "לפי פשוטו משמע, שאינו מוותר על העוון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט" ואם כן הכול מידת רחמים. זו גם דרכם של אבן עזרא והרמב"ם ב'מורה נבוכים'.
האברבנאל לעומתם טוען שמדובר בשתי מידות שונות, שתיהן של רחמים: "ולי נראה שהם על כל פנים שתי מידות ושיש בהם מהרחמים... הנה עוד ירחם עליו שאף על פי שיחטא עוונות הרבה, אם יעשה זכיות מרובים מהם ינקה אותו ויישאר נקי וצדיק מכל חטא, לפי שהוא יתברך מטה כלפי חסד ועמו הסליחה כאשר יהיו רובם זכיות. והמידה השנית היא 'לא ינקה', רוצה לומר שאף על פי שיהיה לחוטא רובו עונות ומיעוטו זכיות הנה לא יכריתהו השם יתברך ולא יעשה בו כליה. אך ייסרהו במשפט ולא ינקה ולא יכרית אותו לגמרי. ויהיה לפי זה ונקה מלשון נקי ולא ינקה מלשון כריתה. והם שתי מידות טובות ומתחלפות".
לקינוח, נביא דרש המובא בשם האר"י הקדוש בשו"ת 'ציץ אליעזר', שמבאר בדרך נפלאה את כוונת המשנה ב"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו": "דהנה כתיב 'ונקה לא ינקה' ולכאורה הלשון מורה על דין ואפשר שיתייאשו מן הרחמים ולא ישובו בתשובה, אבל נסתר בו רחמים, דבתיבת 'ונקה' יש בראשי תיבות וסופי תיבות ו"ה. ובאמצע אותיות ק"ן. וכן בתיבת ינקה יש בר"ת וסופי תיבות י"ה ובאמצע ג"כ אותיות ק"ן, ביחד שם הויה של רחמים, וז"ש המשנה, אל תסתכל בק"ן ק"ן אלא במה שיש בו, דהיינו שם הויה ב"ה שהוא רחמים" (חלק יב סימן לג).
הבה נתפלל שאכן נזכה להתגברות מידות הרחמים גם ביחסינו בין אדם לחברו, ומתוך כך גם ביחסו של המקום אלינו.
הכותב הוא ראש כולל 'ארץ חמדה'
www.eretzhemdah.org
פורסם בעיתון "בשבע"
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
