ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הזכרת גשמים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אך נשאלת השאלה, כשאנחנו בדרך כלל מזכירים עניינים מיוחדים בתפילה כגון-ר"ח על ידי יעלה ויבוא, או חנוכה על ידי "על הניסים" אנחנו תמיד מזכירים זאת בערבית של יום זה ומעולם לא ראינו שמזכירים עניין מסוים דווקא ממוסף של יום מסוים? מדוע העניין פה שונה?
התוספות במסכת תענית 3 בד"ה "העובר לפני התיבה" דן בדיוק בשאלה הזאת והוא אומר שם כך-
פי' האחרון שמתפלל תפלת מוסף הראשון אינו מזכיר פירוש שמתפלל שחרית אינו מזכיר ובירושלמי קאמר אמאי אינו מזכיר מאורתא פירוש מתפלת ערבית ומשני דלית תמן כל עמא ולדכרו בצפרא פירוש בתפלת שחרית ומשני דהוו סברי דהוו מדכרו ליה מאורתא:
אם כן, התשובה שתוס' מביא מהירושלמי היא כך:
1.לא יכולנו להזכיר גשמים מערבית כי בערבית רוב העם לא נמצא בבית כנסת 4 .
2.וגם אי אפשר להזכיר גשמים בשחרית כי אם נזכיר גשמים בשחרית אז כשיבואו כול העם לשחרית ויראו שמזכירים גשמים, העם היה חושב שהזכירו גשמים גם אתמול בערבית ולשנה הבאה יזכיר בערבית בביתו 5 .
ממילא יוצא שהזכרת הגשמים במוסף מבטלת את כול החששות ש תוס' מביא בשם הירושלמי .
אך עיון קצר במשנה , מראה שהדברים אינם כה פשוטים. המשנה במסכת תענית אומרת כך:
"מאימתי מזכירין גבורות גשמים?
רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג
ר' יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג.
{אמר לו ר' יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג - למה הוא מזכיר?
אמר לו ר' אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו.
אמר לו: א"כ לעולם יהא מזכיר!
אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים. } 6
ר' יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר 7 . ביו"ט הראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר:"
רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג
ר' יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג.
{אמר לו ר' יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג - למה הוא מזכיר?
אמר לו ר' אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו.
אמר לו: א"כ לעולם יהא מזכיר!
אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים. } 6
ר' יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר 7 . ביו"ט הראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר:"
כשר' אליעזר אומר שמזכירין גבורות גשמים מיו"ט ראשון של חג הוא מסתמא מתכוון לתפילת ערבית שהרי תפילת ערבית היא תחילת יו"ט ראשון של חג. אך בשיטת ר' יהושע יש לנו ספק מהי בעצם שיטתו בגלל מה שאומר ר' יהודה בסיפא 8 . האם ר' יהודה מתכוון לחלוק על ר' יהושע ואז יוצא שר' יהושע סובר שיש להזכיר גשמים בערבית בשמיני עצרת ור' יהודה סובר שיש להזכיר גשמים במוסף של שמיני עצרת או שמא ר' יהודה מסביר את שיטתו של ר' יהושע ואז יוצא שר' יהושע חולק על ר' אליעזר בשני דברים-
1.בענין זמן הזכרת גשמים-לר"א מיו"ט ראשון של סוכות ולר' יהושע משמיני עצרת.
2.בעניין מאיזו תפילה מתחילים להזכיר גשמים-לר"א מערבית ולר' יהושע ולר' יהודה ממוסף.
הגמ' בתענית 9 מביאה ברייתא האומרת כך:
"דתניא מאימתי מזכירין על הגשמים רבי אליעזר אומר משעת נטילת לולב ר' יהושע אומר משעת הנחתו"
לכאורה מכאן מוכח שר' אליעזר סובר שיש להזכיר גשמים משחרית 10 של יו"ט ראשון של סוכות. בפשטות זה נכון אך בבריסק למדו את זה כך-החיוב היסודי של נטילת לולב מתחיל מהיום של יו"ט ראשון וכול יום מתחיל מהלילה לפי ההלכה, אם כן כשר' אליעזר אומר משעת נטילת לולב הוא למעשה מתכון לערבית 11 . אם כן, הכול תלוי באיך מבינים את הביטוי "משעת נטילת לולב".
ממשיכה הברייתא:"ר' יהושע אומר משעת הנחתו". מאי משעת הנחתו? משעה שמניחים את הלולב 12 , כלומר שאין בו צורך יותר, שתם זמן חיוב נטילת לולב ומתי זה קורה? בהושענא רבה-היום השביעי של סוכות ועכשו השאלה היא לאיזה תפילה ר' יהושע מתכוון? אם נאמר שהוא מתכוון לשחרית של הושענא רבא זה יסתור את ר' יהושע דמתניתין שאמר שיש להזכיר גשמים מיו"ט אחרון(=שמיני ולא שביעי) ואם נאמר שזמן הנחתו הכוונה לתפילת מוסף 13 יוצא שהוא דיבר על מוסף דהושענא רבא. אז מאימתי מזכירין גשמים לפי ר' יהושע?!
באותו דף בתענית 14 כותב בהגהותיו המהר"ב רנשבורג :
"רש"י אומר 'משעת הנחתו-מיום שמברכים בו באחרונה דהיינו בשביעי' וכן פירש"י לקמן בג. וצ"ע דלעיל בדף א. ד"ה ר' יהושע-דווקא ביום השמיני."
המהר"ם מעלה שאלה- רש"י לכאורה סותר את עצמו בפירוש-במקום אחד הוא מסביר שמשעת הנחתו זה מיום שביעי 15 ובמקום אחר הוא כותב שזה מיום שמיני 16 !
ממשיך המהר"ם ומתרץ את הסתירה:
"שוב ראיתי דלא קשיא מידי. דמה שאמר רש"י בשביעי-על שעת הנחת הלולב קאמר"
אם כן מה שרש"י מפרש בשביעי זה בכלל לעניין ההלכתי של סוף זמן חיוב על הלולב-והוא באמת בשביעי של החג ובאמת הרש"י שמפרש בשמיני עוסק בשאלה מאימתי מזכירין לדעת ר' יהושע.
מוכח מפה שר' יהושע סובר שיש להזכיר גשמים מסוף יו"ט שביעי-שהוא בערבית של יו"ט שמיני! לכן ניתן להסיק שישנם שלוש דעות במשנה:
1.ר' אליעזר אומר מיו"ט ראשון של סוכות-שעל פי הברייתא אליבא דבריסק 17 ניתן להבין שזה בערבית של יו"ט ראשון.
2.ר' יהושע אומר מיו"ט אחרון של סוכות-שעל פי הברייתא אליבא דרש"י אליבא דהגהות המהר"ם 18 זה בערבית של יו"ט שמיני.
3.ר' יהודה החולק על ר' יהושע בדבר אחד-שזה ממוסף של יו"ט אחרון.
וכך יש להבין סוגייה זו היטב 19 .
^ 1.מה שאנו קוראים "הזכרת גשמים" הנאמרת בברכת 'מחיה מתים' בתפילת שמונה-עשרה.
^ 2.אגב, בחו"ל נוהגים לומר זאת מ5 בדצמבר בשנה הלועזית.
^ 3.דף ב,ב.
^ 4.ככול הנראה מסיבות של סכנות כאלו ואחרות.
^ 5.וקשה לי על תירוץ זה משום שאם יש צורך{ואף חובה} בהכרזה על שאילת הגשמים(מה שהש"ץ אומר 'לברכה ולא לקללה' עיין עוד בשו"ע, רמ"א קיד סע' }-מדוע יש לחשוש לזה? הרי ברגע שהעם רואה שמכריזים על כך העם יודע שרק משחרית התחילו להזכיר גשמים.
^ 6.לא נעסוק בחלק זה של הסוגריים.
^ 7.ועיין בפירוש תוס' לעיל.
^ 8.ר' יהודה אומר שיש להזכיר גשמים במוסף של שמיני עצרת.
^ 9.דף ב,ב.
^ 10.שהרי זמן נטילת לולב מתחיל משחרית של יו"ט ראשון
^ 11.ואומנם נכון שלפי ההלכה זמן נטילת הלולב הוא משחרית,אך בעיקרון ביסוד של זמן הנטילה-ודאי שהוא מערבית.
^ 12.יש להיזהר מלהבין לא נכון ולחשוב שהנחת לולב זה כמו שאומרים הנחת תפילין ולמעשה זה בדיוק ההיפך.
^ 13.וניתן לסבור זאת משום שמוסף זה אחרי תפילת שחרית,אחרי זמן החיוב על הלולב-מתי שאין כבר צורך בלולב ומניחים אותו(ואף נראה שצד זה יותר סביר להניח).
^ 14.ב,ב.
^ 15.כפי שאנחנו הסברנו לעיל.
^ 16.סוף זמן הנחת הלולב=סוף שביעי=תחילת שמיני.
^ 17.לעיל הבאנו שתי סברות-הסברה הפשוטה והסברה של בריסק הסקנו שהסברה של בריסק יותר נראית ללימוד(דאם לא כן הסברה פשוטה גורמת לכך שר' יהושע דיבר על היום ממש בשחרית ולא בלילה).
^ 18.בלי המהר"ם רש"י עומד בסתירה חמורה כפי שראינו לעיל.
^ 19.ע"ע במפרשים על הדפים שהובאו כאן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
