ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- מועדים
- והגדת לבנך
שֶׁלּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחְמִיץ
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בחג הפסח, חג המצות, צוותה אותנו התורה לאכול מצה בליל הסדר, ואסרה לאכול חמץ בכל ימי החג. ועוד אסרה התורה את החמץ ב"בל יראה" וב"בל ימצא". זה איסור מיוחד במינו שאין דוגמתו בתורה. ישנם בתורה אסורי אכילה אחרים וישנם דברים האסורים אף בכל הנאה, אבל אין איסור שהחפץ לא ימצא! אפילו באיסור החמור ביותר של עבודה זרה שיש אף מצווה לבערו מן העולם, אין איסור מיוחד של בל יראה ובל ימצא. מה היא סיבת האיסור החמור כל כך ומה זה מורה על מהות האיסור?
השם משמואל (הקדמה להגדה של פסח, ענין איסור חמץ) מרחיב בביאור מהותו של איסור החמץ. בכמה מקומות חז"ל הגדירו את יצר הרע כשאור שבעיסה (ברכות יז ע"א). במסכת פסחים (ה ע"א) נאמר: בשכר שלושה ראשון זכו לשלושה ראשון: להכרית זרעו של עשיו, לבנין בית המקדש ולשמו של משיח. כלומר על שלוש מצוות נאמר: "ביום הראשון", על ארבעת המינים (ויקרא כג, מ), פעם נוספת לגבי מצוות שבתון בסוכות (שם כג, לט) ופעם שלישית לגבי מצוות השבתון בפסח (שם כג, ז). ובשכר קיום שלוש מצוות אלו זכינו לשלוש מעלות. המהר"ל (נצח ישראל, פרק סב) מתייחס לקשר בין כל מצווה לשכרה ומציין שלגבי מצוות הפסח - השכר הוא מחיית זרעו של עשיו, הוא עמלק. מכאן אנו למדים שיש קשר מהותי בין איסור חמץ לעמלקיות.
בעניין זה מביא השם משמואל ברייתא מתנא דבי אליהו רבה (פרק כד, ה'שם משמואל' מציין שמקורה בפרקי דרבי אליעזר ואינו שם):
אליפז התימני אמר לעמלק בנו... בני ישראל יורשים העולם הזה והעולם הבא. לך וחפור להם בארות והתקן להם דרכים, אם תעשה כן - יהיה חלקך עם הפחותים שבהם ותבוא לעולם הבא. והוא לא עשה כן אלא יצא להחריב את העולם כולו שנאמר ויבא עמלק וילחם.
אליפז מסביר לבנו שהעולם הבא מתוקן רק לישראל, ובזכות עצמו לא יוכל לזכות בו. כיוון שכך הדרך היחידה להשיג את עולם הבא היא על-ידי דבקות וביטול כלפי עם ישראל. אך עמלק לא יכול לעשות זאת. אין לו שום נכונות להתבטל בפני דבר גדול ממנו. לכן, במקום לשמש את עם ישראל הוא מתקנא בישראל ונעשה רודף ושונא להם. כלומר אנו רואים שמהותו של עמלק היא התנשאות וגאות, המתבטאת באי יכולת להתבטל כלפי דבר גדול ממנו, כך גם החמץ המסמל את עמלק איננו מתבטל אפילו ברוב ובדומה לעמלק שצריך לבטלו לגמרי ולא להשאיר לו שום זכר, כך גם את החמץ צריך לבער לגמרי מהעולם.
ישנם שלושה סוגי חמץ: חמץ גמור, תערובת חמץ וחמץ נוקשה. כנגדם יש גם שלושה סוגים של יצר הרע: יצר הרע של תאווה לדבר עבירה וכנגדו החמץ הרגיל, יש יצר הרע לדברים המותרים שלא לשם שמיים וכנגדו תערובת חמץ, ויש יצר הרע של עזות מצח, פריקת עול ללא שום תועלת והנאה (זוהי קליפת גוג ומגוג) וכנגדו החמץ הנוקשה. את כל אלה צריך לבער.
אנו מוצאים שהתורה החמירה בדינו של עמלק יותר משאר האומות. על אף שהיו הרבה עמים שהרעו לנו ואף החריבו את מקדשנו, אין לנו שום צווי להשמידם, הסיבה לכך היא שכל האומות שהרעו לישראל עשו זאת להנאת עצמם, כדי להרחיב את שלטונם ולאו דווקא מתוך רצון לפגוע בישראל, אך עמלק הוא סוג מיוחד של רשעים שמטרתם היחידה הייתה לפגוע ולטמא את ישראל. כפי שחז"ל לומדים מהפסוק: "אשר קרך" - שיהיה מטמא אותם (דברים כה, יח ורש"י שם).
עמלק כשאור
ובכך עמלק דומה לשאור. התורה מדגישה במצוות הביעור "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם" (שמות יב, טו), עיקר ההשבתה נאמרה בתורה על השאור. מה מיוחד דווקא בשאור?
השאור הוא חמץ מרוכז ותוסס מאוד שמשתמשים בו כדי להתפיח עיסות אחרות. בפני עצמו אין השאור ראוי לאכילה, אך הוא משפיע על אחרים והופך אותם להיות כמותו. זו גם הייתה מגמתו של עמלק. מובן אם כן מדוע גם בשאור וגם בטומאה דין ביטול אינו קיים, משום ששני אלו: חמץ וטומאה, אפילו אם יהיו במידה הקטנה ביותר, יקלקלו מיד את כל השאר. לכן יש צורך בביעור מוחלט, הן בחמץ הן בטומאה והן בעמלק, ואין להסתפק בפחות מכך.
ישנה הלכה נוספת המיוחדת לדיני חמץ. התורה אסרה את החמץ כבר מי"ד בניסן בחצות היום למרות שחיוב כרת שבאכילת חמץ מתחיל רק מכניסת החג. ה'שם משמואל' כותב שלא מצאנו עוד בדיני תורה להתרחק מהעבירה, מלבד עוד עבירה אחת שהתורה לא רק אסרה את עצם החפץ אלא ציוותה גם להתרחק ממנה: "מדבר שקר תרחק" (שמות כג, ז). יש דמיון בין החמץ לשקר. השקר בא להראות דבר שאינו קיים, מעין התנשאות ומראה חיצוני שקרי. כך החמץ נראה גדול ונפוח, למרות שהוא מלא בחללי אויר. כך כפי שראינו גם עניינו של עמלק הוא ההתנשאות והמראה החיצוני שקרי. לכן בכל אלו, התורה דרשה להתרחק באופן מיוחד. מכל אלה ניתן להבין, שעניינו של חג הפסח הוא כל-כך עליון וכל-כך עמוק, שהתורה הקפידה שנהיה נקיים מכל רבב, כך שלא יהיה איזשהו דבר שיפגום בקדושת החג, עד כדי כך שחייבה התרחקות מהחמץ הוא יצר הרע הוא עמלק ואסרה אפילו ב"בל יראה". ומכל אלו יש ללמוד על גדלותו של חג הפסח - חג המצות.
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
