וַאֲנִי אֲבָרְכֵם | הרב שמואל אליהו | בית המדרש

מדורים
קול צופיך - הרב שמואל אליהו

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
כהנים

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן גרסיה

16 דק' קריאה

ברכה סמוכה לחברתה
ברכות הן כמו נר שנדלק מאחד לשני, לכן ה' אומר לאברהם "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (בראשית כב יח). גם ליצחק נאמר כן: "וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (כו ד). הברכות יהיו על ידך ועל-ידי בניך.
רש"י מסביר שם את הכלל בברכות: "אדם אומר לבנו יהא זרעך כזרעו של יצחק" – אדם לא מברך את בנו סתם, "תהיה מבורך", אלא "תהיה מבורך כמו זרעו של יצחק". ממשיך רש"י ואומר שכך זה בכל התורה כולה לדורות: "וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: יְשִׂמְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (מח כ). בני ישראל יברכו לעתיד שבניהם יהיו מבורכים כמו אפרים ומנשה.
זאת הסיבה שבגללה מברכים ואומרים "מי שברך אבותינו וכו' הוא יברך". וכן "מי שברך אמותינו שרה רבקה וכו' הוא יברך". לחבר ברכה לברכה. בגמרא מובא על תפילות בתעניות שמתפללים ואומרים: עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם, וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת. עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה. עַל הָרְבִיעִית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה וכו' (תענית טו). כן אנו מתפללים בכל הסליחות והתפילות.

חינוך בגלות מול חינוך של בית יעקב

קול צופיך - הרב שמואל אליהו (644)

הרב שמואל אליהו

127 - פרשת ויקרא - כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת

128 - וַאֲנִי אֲבָרְכֵם

129 - קיבוץ גלויות – שמחת כל העולמות

טען עוד

יש שואלים למה דווקא אפרים ומנשה משמשים דוגמה לברכה של ישראל לדורי דורות. למה לא ראובן ושמעון, או אחרים מהשבטים? הרב אליהו זצ"ל היה אומר שהסיבה היא שהם לא היו במריבה כמו בני יעקב האחרים. גם כשיעקב מברך את אפרים לפני מנשה הבכור, מנשה לא כועס או מקנא ושונא כמו שהיה עם יוסף והאחים. לכן מברכים את הבנים שיאמצו את הכוח הנפשי של מנשה ואפרים, כוח שמביא ברכה לעולם.
הרב אליהו זצ"ל היה מדגיש עוד את העובדה שאפרים ומנשה גדלו בסביבה מצרית אלילית, ועל אף זאת הם לא הושפעו לרעה מהסביבה ונשארו בטהרתם. וזה הרבה יותר חזק מהשבטים שגדלו בבית יעקב על ברכי התורה ונשארו בטהרתם. לכן מברכים בהם.
הוכחה לשני הפירושים עולה מברכת הבנות שאומרים להן: "יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה". המיוחד ברחל ובלאה הוא, שהן גדלו בבית לבן ואף-על-פי-כן צמחו לתפארה. זאת הדוגמה לכל בת בישראל, שתדע לצמוח על אף כל תנאי חיצוני שעלול להשפיע לשלילה. גם האחווה של שתיהן היא יוצאת דופן. על אף כל המאמצים של לבן לסכסך ביניהן על-ידי החלפת הכלה בליל החופה, החלפה שגרמה צער רב לדורות – הן שמרו על שלמות הבית במאמצים עילאיים והצליחו.

מילה של ברכה
בתרגום יונתן על פסוק זה כתוב: "וּבָרֵיכִינוּן בְּיוֹמָא הַהוּא לְמֵימַר בָּךְ יוֹסֵף בְּרִי יְבָרְכוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל יַת יְנוּקָא בְּיוֹמָא דִמְהוּלְתָּא לְמֵימָר יְשַׁוִינָךְ ה' כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶׁה". דהיינו: בך, יוסף בני, יברכו בית ישראל את התינוקות ביום ברית המילה לאמור: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה". על-פי דברי התרגום הללו היה נוהג הרב אליהו זצוק"ל לקרוא לכהנים אחרי ברית המילה לברך את התינוק ומבקש מהקהל לענות אמן, שזה כמו ברכה בפני עצמה. שגדול העונה אמן יותר מן המברך.
ומסביר "העמק דבר" כי אפרים ומנשה – גדולתו של כל אחד מהם היתה שונה משל חברו. מאפרים יצא יהושע, שהיה גם גדול בתורה וגם הנחיל את הארץ. וממנשה יצא גדעון, שהיה עוסק רק בהוויות העולם. עסק באימון צבאי ובמנהיגות וחיזק עם ישראל. "והענין שידוע שאינו ראוי לברך את האדם אלא מעין ברכותיו שברכו ה' עד כה לעשיר בעשרו ולחכם בחכמתו וכו' ואם כן אין ראוי לברך למי שאינו עוסק בתורה שיהיה כאפרים. וכן למי שהוא אינו עוסק בהויות העולם שיהי כמנשה. אבל בשעת מילה דלא נודע עדיין את הדרך אשר הילד ילך בה, אז יברך ישראל 'ישימך אלקים כאפרים' – אם יהא עוסק בתורה יצליח כמוהו. 'וכמנשה' – אם יהיה עסוק בהויות העולם יהיו כמנשה".

האם נוסח ברכת כהנים היא לכהנים בלבד?
אין לזר לישא כפיו
בנוהג שבעולם אנו רואים שגם כהנים וגם ישראלים מברכים את בניהם בנוסח של ברכת כהנים, אף שהם לא כהנים. גם רבנים מברכים אנשים בברכה זו. וצריך להבין את מה שאומרת הגמרא במסכת כתובות (כד ע"ב). הגמרא עוסקת בשאלה האם מותר לבית-דין לקבוע שאדם מסוים הוא כהן על סמך זה שרואים אותו עולה לברכת כהנים, ואומרת הגמרא בשלב הדיון כי עליית אדם לברכת כהנים צריכה להיות הוכחה לכך שהוא באמת כהן, כי אם הוא יעלה ואיננו כהן – יש בזה איסור "עשה".
מסביר שם רש"י שמדובר באיסור "עשה" כי הפסוק אומר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ וכו'. מתוך שהתורה אמרה במצוות עשה זאת שכהנים כמו אהרון ובניו יכולים לברך, מכאן אתה למד שישראלים ולוויים לא יכולים לברך ברכת כהנים. לכן אם בית-דין רואים מישהו עולה לדוכן לברך ברכת כהנים – הם יכולים לקבוע שהוא כהן.
להלכה נפסק ב"שולחן ערוך" (אורח חיים סימן קכח סעיף א): "ואין לזר לישא כפיו, אפילו עם כהנים אחרים". עוד נפסק להלכה שאם מישהו עלה לדוכן לברך – זה לא מספיק ליוחסין. לכן כתב הרמב"ם: "אין מעלין ליוחסין לא מנשיאת כפים ולא מקריאה בתורה ראשון ולא מחילוק תרומה בבית הגרנות ולא על פי עד אחד" (איסורי ביאה פרק כ ד).
לא כהן, אבל אם יבקשו יעלה לדוכן
על הגמרא הזאת מקשים מהגמרא במסכת שבת (קיח ע"ב) שאומרת: "וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מִיָמַי לֹא עָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי חֲבֵרַי, יוֹדֵעַ אֲנִי בְעַצְמִי שֶׁאֵינִי כֹּהֵן, אִם אוֹמְרִים לִי חֲבֵרַי, עֲלֵה לַדּוּכַן, אֲנִי עוֹלֶה". מדבריו לא ברור אם יעלה ויברך או יעלה ורק יהיה עם הכהנים בעת הברכה. אבל ר"י מבעלי התוספות הבין שהכוונה שלו היא לברך ברכת כהנים. הוא שאל: "מה איסור יש בזר העולה לדוכן, אם לא משום ברכה לבטלה שלכהנים אמרה תורה לברך את ישראל"? ולכאורה קשה מהגמרא שאמרה שיש בזה איסור "עשה".
המגן אברהם תירץ שהגמרות חלוקות. וכשם שאין אנו פוסקים כמו הגמרא שמעלים ליוחסין מנשיאות כפיים, כך לא פוסקים שיש בזה איסור "עשה". לכן מותר לישראלים לברך ברכת כהנים. זאת הסיבה שבגללה אמר רבי יוסי שאם חבריו היו מבקשים ממנו לברך ברכת כהנים, הוא היה מברך.
הרמ"א עונה ואומר כי באמת אסור לאדם מישראל לעלות לברך בברכת כהנים בפני עצמו, אבל כשכהנים אחרים עולים ומברכים – מותר לו לעלות אתם לדוכן. כך הוא מפרש את הגמרא בספרו "דרכי משה", וכדבריו הוא גם פסק בהגהותיו ל"שולחן ערוך" (קכח א).
הט"ז חולק על ההנחה שמותר לישראל לברך ברכת כהנים ביחד עם הכהנים. לדעתו זה איסור "עשה" גם בימינו. הוא מסביר את דברי רבי יוסי לעיל שאומר כי אם היו חבריו אמרים לו שהוא כהן, היה מבטל דעתו ועולה לדוכן. אבל מי שאינו כהן – לעולם לא יעלה.
המשנה ברורה (ס"ק ג) מתרץ כמה תירוצים, ולכל תירוץ יש משמעות הלכתית אחרת. בשם ה"מגן גבורים" הוא אומר כי מה שאמרה תורה שרק כהנים מברכים את ברכת כהנים – זה רק במי שמתכוון לקיים את המצווה של ברכת כהנים. אבל מי שמברך ולא מתכוון לקיים מצוות ברכת כהנים אלא לברך סתם – אין בזה איסור. וכן כתב ב"כף החיים" (קכח סק"ח).
הבן איש חי (פרשת ראה יז) כתב שראוי לעשות חגיגת בר-מצווה בשמחה ובטוב לבב. ומוסיף שם וכותב: "והיושבים יברכו את הבן, שיזכה לתורה ויראת שמים וקיום המצות, והגדולים שבקרואים יניחו ידיהם על ראשו, ויברכו אותו בברכת כהנים". הרי לך שמותר לישראל לברך ברכת כהנים כמו כהנים עם ידיים על ראשם, וזה לכאורה כדעת ה"מגן אברהם" או המשנה ברורה שמותר אפילו לישראלים ולוויים לברך את ילדיהם או אנשים אחרים בנוסח של ברכת כהנים.

האם ישראל מברך בשתי ידיים, כמו כהנים, או רק ביד אחת?
תשובת הב"ח – אחת התשובות לשאלה שהובאה לעיל ניתנה על-ידי הב"ח שאומר כי האיסור לישראל לברך ברכת כהנים הוא דווקא עם נשיאת כפיים, אבל אם יברך ברכת כהנים בלא נשיאת כפיים – אינו עובר ב"עשה". וכך מביא המשנה ברורה בשמו.
בעל ה"תורה תמימה" מספר ששמע מאיש אמונים שהגר"א מווילנא ברך את הרב לנדאו, הרב של ווילנא, ביום חופתו, ובברכה הניח הגר"א רק יד אחת על ראשו. שאלוהו על כך והשיב, כי לא מצינו ברכה בשתי ידיים רק לכהנים במקדש. כתב על זה ה"תורה תמימה" שהוא לא ראה שמישהו אחר נוהג כך פרט להגר"א. כן כתב ספר תוספת ברכה (נשא ל'), כמדומה שהרבה חכמים וצדיקים אינם נזהרים בזה, ובברכותיהם מניחים שתי ידיהם על ראש המתברך (הערות במדבר ו קלא).
בעל "פחד יצחק" מספר גם הוא שראה אנשים מדקדקים שלא לברך את תלמידיהם בשתי ידיים על ראשם, ואומרים שעושים כן כדי שלא לקשר מידת החסד עם מידת הדין, כי יד ימין רומזת לחסד ויד שמאל רומזת למידת הדין.
מסיים ואומר: "ואני נהגתי לברך את מי שנשוי אשה בשתי ידים, בעדו ובעד ביתו, ולפנוי ביד אחת, אבל לבחורים העוסקים בתורה בשתי ידים, כי התורה מסייעתם במקום אשה. והנני רואה מנהג טוב שהחכמים יברכו לתלמידיהם והאבות את בניהם עם שתי ידים, כמו שנאמר 'וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם', וכן ראוי לעשות על דרך הסוד, וכמו שכתב הראשית חכמה (שער היראה פרק ד'), וסמך לזה מהזוהר פרשת וארא וכו'" (מערכת ברכה נד ע"ג).
ה"אוהב ישראל" אומר לברך ביד אחת ולכוון על שתי ידיים. כך הוא מדייק את הפסוק האמור על ברכת כהנים שכתוב בו "וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם" – הכתיב הוא "ידו" שמשמעו יד אחת, והקריאה היא "ידיו" שמשמעו שתי ידיים.
מזה למד בעל "אוהב ישראל" להסביר "מה שקצת צדיקים מברכין בני אדם רק ביד אחת, שהכוונה שלהם בהתגלות להרים רק ידו אחת הוא יד ימין הגדולה, בזה בירך את העם. אך כיון דבאמת במחשבתו בירך אותם בשתי ידים מחמת דתמיד השמאל נכלל בהימין. אם כן באיתכסיא זיכה להם בשתי ידים לכך קרינן ידיו" (ויקרא פרשת שמיני(.
הבן איש חי שהוזכר לעיל (ראה יז) הזכיר ששמים את ידיהם על ראש הבר-מצווה, משמע ששמים שתי ידיים. וכן בסידור היעב"ץ בשם חכם צבי וכן בשו"ת שאילת יעב"ץ (חלק ב' סימן קכה) כתב שיש להקפיד לברך בשתי ידיים, לתוספת ברכה, אבל גם המברך ביד אחת בלבד די בזה.

תנוח הברכה על ראשן
פשוט וברור כי מותר לאב להניח ידו על ראשה של בתו בשעה שמברך אותה, ואין בזה חשש איסור של צניעות. אבל אין לחבק ולנשק לבתו כשהיא גדולה: "המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם, אע"פ שאין לו שום הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טפשים, שאין קרובים לערוה כלל, בין גדולה בין קטנה" (שו"ע אבן העזר - סימן כא).
אמנם בין אב לבתו ובין אם לבנה יש דין אחר. כיצד? "מותר האב לחבק בתו ולנשקה וכו' כל זמן שהם קטנים. הגדילו, ונעשה הבן גדול והבת גדולה עד שיהיו 'שדים נכונו ושערה צמח' (יחזקאל טז, ז) – אסור" (שו"ע אה"ז כא). אבל יכול להניח ידו על ראשה ולברכה.
במקום ציבורי או כשיש אנשים שלא מכירים בבני משפחתו – לא ראוי להניח ידיו אפילו על ראשה של בתו, כמו שאומרת הגמרא (ברכות דף מג ע"ב) "ואל יספר עם אשה בשוק אמר רב חסדא ואפילו היא אשתו. תניא נמי הכי אפילו היא אשתו ואפילו היא בתו ואפילו היא אחותו לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו". וכל שכן שלא יניח ידיו על ראשה בשוק, שהוא מעלה בזה חשד.
על ראשן של נשים אחרות מהמשפחה בוודאי אסור להניח ידו, שאיסור נגיעה בנשים שהן קרובותיו הוא חמור יותר. במיוחד בעת הברכות. שאיסור עריות בנשים שהן קרובות משפחה הוא לרוב חמור יותר משאר נשים. על כן יכול לברך בלי להניח ידיו על ראשן, ותחול הברכה בכפל כפליים באופן זה יותר ויותר.

ברכת כהן שלא בשעת התפילה
במשנה ברורה בביאור הלכה (קכח ד"ה דזר) הסתפק בשאלה האם מותרת ברכה בנוסח של ברכת כהנים על-ידי כהן שלא בשעת התפילה. שהרי בגמרא בירושלמי (פ"ד דתענית) כתוב שלא מצאנו נשיאת כפיים בלא תפילה. ואומר על זה המשנה ברורה, שזה בוודאי תקנת חכמים שמברכים רק בשעת התפילה, שהרי ברכת כהנים היא מהתורה ואילו תפילה היא לרוב הדעות מדרבנן. ואם כן מהתורה יוצאים ידי חובת ברכת כהנים אפילו אם לא מברכים בשעת התפילה. לפי זה גם כהן כשמברך שלא בשעת התפילה מקיים מצוות "עשה" מהתורה וצריך להקפיד על "אמור להם" ואולי גם על כיסוי ידיים בשעת הברכה.
מדוע אם ישראל מברך בנוסח של ברכת כהנים גם שלא בשעת תפילה הוא לא עובר על "עשה"? צריך להסביר ולומר שכיוון שהם לא נושאים ידיים כמו כהנים (כדעת הב"ח), מותר לכהן ולישראל לברך שלא בשעת תפילה. או שנאמר כי אחרי שחכמים קבעו ברכת כהנים בתפילה – אם כהן או ישראל מברכים בנוסח של ברכת כהנים שלא בשעת התפילה, הם לא מכוונים לקיים את המצווה של ברכת כהנים ואין בזה איסור, אפילו אם מוסיף ברכות אחרות.
בל תוסיף על נשיאת כפיים
בשו"ת "הר צבי" (אורח חיים א סימן סב) מביא שאלה על כהן שכאשר היה יורד מן הדוכן היה אומר לכל מי שפגש אותו בדרך הילוכו: "ברוכים תהיו" – האם יש בזה חשש של "בל תוסיף"? שהרי הגמרא (ר"ה דף כח) אמרה "מתיב רב שמן בר אבא מנין לכהן שעלה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל, אוסיף ברכה אחת משלי כגון 'ד' אלקי אבותיכם יוסף עליכם'? תלמוד לומר 'לא תוסיפו על הדבר הזה'". לפי הגמרא הזאת משמע שאסור לכהן להוסיף ברכות בעת ברכת כהנים,
על זה יש לשאול ממה שאומרת הגמרא במסכת סוטה (לט ע"א) שאחרי שהכהן מסובב את פניו מפני הציבור הוא אומר: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּנוּ" (דברים כו) "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וברך את עמך ישראל" וגוֹ'. למה גם בזה לא נאמר שיש איסור "בל תוסיף"?
אלא שכל האיסור להוסיף ברכות הוא רק בעת שעומד ופניו כלפי העם, או כאשר הוא נושא את כפיו. אבל כאשר כבר הוריד ידיו והסתובב (שו"ע הרב קכח מ), או אפילו רק הסתובב, כבר אין בכך חשש של הוספת ברכה.
הגע בדעתך, וכי כהן שיברך מישהו בברכת "בוקר טוב" או "שלום" יעבור על "בל תוסיף"? וכן מי שבסוכות ייקח רימון וישמח בו ויאמר דברי שבח לאלוקים עליו או על יין או על אשכול ענבים – האם יעבור על "בל תוסיף" של ארבעת המינים, שהתורה אמרה לשמוח בארבע מינים והוא שמח בחמש? בוודאי שהאיסור של "בל תוסיף" הוא רק בעת הברכה או רק בעת נטילת ארבעת המינים לכוונה זו.
לכן כהן שמברך שלא בכוונת ברכת כהנים, לא צריך לחוש לכך שהוא מוסיף ברכה. ויכול להוסיף עוד ברכות על נוסח ברכת כהנים שכתובה בתורה, כיוון שהברכה שהוא מברך עתה היא לא לכוונת ברכת כהנים. ולכן גם ישראל יכול לברך כן.

ברוכים בשם ה'
בנוהג שבעולם אדם מזכיר שם ה' בדיבורו בכינוי "השם". אבל כשקורא פסוק בתורה הוא אומר "אדני". הפסוקים במגילת רות (פרק ב ד) מספרים כי בועז מברך את הקוצרים בשם "אדני" ממש. "וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ ה'".
לברך את חברו בשם ה' – המשנה במסכת ברכות (דף סג) אומרת שהִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם. שֶׁנֶּאֱמַר (רות ב) "וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים: ה' עִמָּכֶם. וַיֹּאמְרוּ לוֹ: יְבָרֶכְךָ ה'". המשנה מביאה עוד פסוקים על זה: וְאוֹמֵר (שופטים ו) "ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל". וְאוֹמֵר (משלי כג) "אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ".
מסבירה הגמרא שהפסוקים הללו באים ללמד שבועז עושה כך מדעת סנהדרין. עוד פסוקים יש במשנה שמלמדים כי התקנה הייתה בגלל חולשה רוחנית של הדור. "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה', הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ". ומסביר שם רבי נתן כי כשיש חולשה – יש עת להתחזק. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, "הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ", מִשּׁוּם "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'". בגלל תקנתו של בועז ובית דינו אנחנו מברכים היום בשם "שלום" אע"פ שהוא שם קודש שאסור לאומרו בבית המרחץ או במקומות אחרים שאינם נקיים.
לכאורה מכאן לומדים שאסור להזכיר שם ה' לצורך אם לא בקריאה בתורה וכד'. שהרי הוצרכו סנהדרין ובועז לתקן תקנה מיוחדת משם "עת לעשות לה' הפרתו תורתך". אבל מגמרות אחרות אפשר ללמוד כי רק בברכות שבין איש לרעהו היה צריך תקנה, כיוון שאנשים נפגשים בכל מצב, ולפעמים גם במקומות שאינם צנועים או נקיים. אבל בקריאת פסוקים בלימוד אפשר להזכיר שם ה'.
קריאת פסוקים עם שם ה' – בגמרא (בבא בתרא פב ע"א) כתוב: הַקּוֹנֵה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שדה שֶׁל חֲבֵירוֹ, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֶא את הפסוקים "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".
מקשה על זה הגמרא: ומה בכך שיקרא את הפסוקים? הרי אין בעיה לקרוא פסוקים בתורה עם שם ה'. "אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרָב אַשִׁי, מִכְּדֵי, פְּסוּקֵי נִינְהוּ - לִיקְרִי?" עונה על זה הגמרא כי אם אין לו קרקע והוא אומר את הפסוקים הללו – זה נראה כמו שקר. משמע שאם לא נראה כשקר – אין איסור לקרוא פסוקים עם שם ה', ומעשים בכל יום שקוראים פסוקים בתורה עם שם ה'. אפילו בשירים כמו "צור משלו אכלנו" שיש בו שם ה'.
הזכרת שם ה' בשיחה בין איש לרעהו – ראיה נוספת יש מהגמרא במסכת סוטה (ט ע"ב) שמספרת על שמשון ודְּלִילָה שכתוב בה "וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ" (שופטים טז). שואלת הגמרא: מנין ידעה דלילה ששמשון אמר לה את האמת? אָמַר רַבִּי חָנָן, אָמַר רַב: נִכָּרִין דִּבְרֵי אֱמֶת. אַבַּיֵּי אָמַר, יָדְעָה בְּאוֹתוֹ צַדִּיק דְּלָא מַפִּיק שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה; כֵּיוָן דְּאָמַר לָהּ, (שם) "כִּי נְזִיר אֱלֹקִים אֲנִי", אָמְרָה, הַשְׁתָּא וַדַּאי קוּשְׁטָא קָאָמַר.
אפילו דלילה ידעה כי שמשון לא יגיד שם "אלוקים" אם זה לא אמת. ולכן כשאמר לה "כִּי נְזִיר אֱלֹקִים אֲנִי" ידעה שהוא אמר לה את כל לבו. מכן למד המהרי"ל דיסקין (שו"ת קו"א קד) שכשאר אדם צריך להזכיר שם ה' בשיחה של אמת – מותר לומר שם 'אדני' או שם 'אלוקים'.
ברכות נסתרות
לסיום נזכיר מה שמפרש גאון עוזנו ותפארתנו על כך שיעקב לא אומר למנשה ואפרים מה הברכה שהוא מברך אותם, אלא אומר להם: יהיה לכם כל כך טוב, שבכם יברכו אנשים אחרים. הברכות הן בנסתר. זאת הסיבה שבגללה יעקב מברך אותם תוך כדי כך שהוא מדבר עם אביהם על נושא שיכול הידיים. להסתיר את העובדה שמדברים בברכה.
בעל הבן איש חי זיע"א מביא הוכחה לכך שברכה צריכה הסתר ממה שאמרה הגמרא במועד קטן (ט ע"א): רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַסָמַיי וְרַבִּי יְהוּדָה בֶן גֵּרִים למדו פָּרָשַׁת נְדָרִים אצל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, כשבאו להפטר ממנו לשלום אמר לבנו רבי אלעזר "בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ – אֲנָשִׁים שֶׁל צוּרָה הֵם", לך אליהם שיברכו אותך. ראה אותם לומדים וביקש מהם ברכה. "אֲמָרוּ לֵיהּ, יְהֵא רַעֲוָא דְּתִזְרַע וְלָא תֶחְצַד, תְּעַיֵּיל וְלָא תַפִּיק, תָּפִיק וְלָא תְעַיֵּיל, לִיחְרוּב בֵּיתָךְ וְלִיַּתֵּיב אוּשְׁפִּיזָךְ, לְבַלְבֵּל פָּתוֹרָךְ, וְלָא תֶּחְזֵי לְשַׁתָּא חֲדַתָּא". תרגום: תזרע ולא תקצור. תוציא ולא תכניס. תכניס ולא תוציא. שיחרב ביתך ויתקיים המלון שלך. שיתבלבל שולחנך ולא תראה שנה חדשה.
התפלא רבי אלעזר הצעיר ושאל את אביו על מה שאמרו לו, שנראה כמו קללה. אמר לו אביו שכל מה שאמרו לו הם ברכות. "דְּתִזְרַע וְלָא תֶחְצַד" – תזרע ולא תקצור – תוליד בנים ולא ימותו. "תְּעַיֵּיל וְלָא תַפִּיק" – תוציא ולא תכניס – שהבנים שלך שתחתן ותוציא מהבית לא יחזרו בעקבות מוות חלילה. כך יש לפרש גם את "תַּפִּיק וְלָא תְעַיֵּיל", שלא ימותו חתניך ותחזיר את הבנות הביתה. ומה שאמרו לו "לִיחְרוּב בֵּיתָךְ וְלִיַּתּוּב אוּשְׁפִּיזָךְ" – שיחרב הקבר שלך ויתחזק בית האירוח שלך שהוא ביתך שאתה גר בו. ומשמעותו שתאריך ימים. "לְבַלְבֵּל פָּתוֹרָךְ" – שיתבלבל שולחנך בבנים ובנות שמבלבלים את השולחן. ומה שאמרו "וְלָא תֶחְזֵי שַׁתָּא חֲדַתָּא" – לא תראה שנה חדשה – הכוונה שלא תיפטר אשתך חלילה מהעולם ותצטרך לישא אשה חדשה.
שאל הבן איש חי: למה לא ברכו אותו ישירות, כמו שצריך לברך? והשיב על כך, כי הברכה שרויה בדבר הסמוי מן העין. במיוחד כשיש קטרוג או כאשר הברכה גדולה, צריך ברכה נסתרת. לכן הם ברכו אותו בנסתר, שלא יקטרגו עליו וכך תחול הברכה. ויהי רצון שתחול עליכם ועל בני בתיכם ברכה עד בלי די, גם נסתרת וגם גלויה, מעתה ועד עולם.

סיפורים על הרב זצ"ל
והנה שבה כבשרו – סיפור חדש

מספר שלום הכהן קנוניאן, נהג הוותיקין של הרב זצ"ל: בחנוכה האחרון אושפזתי בבית החולים ואובחנה אצלי שושנה ברגל. קיבלתי שם טיפול רפואי, אבל הרגל נשארה אדומה וכואבת..
ידועה ומפורסמת הסגולה שחזר עליה כבוד הרב אליהו זצ"ל פעמים רבות, בכוחו המיוחד של השמן שנותר בקנקני החנוכייה לריפוי, ובייחוד הזכיר הרב את סגולתו לריפוי שושנה. ואף רמז היה לו לדבר בדרך שחוק: "ומנותר קנקנים – נעשה נס לשושנים".
למחרת "זאת חנוכה" נלקח שמן הנותר מחנוכייה לציונו של הרב, תוך תפילה שהשליחות תתקבל והשמן יפעל את פעולתו. השמן הובא אלי, ואני מרחתי אותו על רגלי בהתרגשות רבה, תוך שאני מוסיף את תפילתי שאכן זכותו של הרב תגן עלי.
למחרת כבר נראתה הרפואה והכתם האדום של השושנה חלף עבר לו, והנה שבה כבשרו. זכות רבנו זצ"ל תעמוד לנו ולכל ישראל ונזכה בקרוב וברחמים לראות עין בעין בשוב ה' ציון.

סוד הברכות
מספר הרב יוסף אליהו שליט"א: פעם באו לדודו של אבא הרב זצ"ל, הכ"מ, הרב יהודה צדקה ע"ה, ואמרו לו: תראה, הברכות של בן אחותך מתקיימות. הוא נהיה "צדיק גוזר והקב"ה מקיים".
אמר להם הרב צדקה ע"ה: אספר לכם סיפור. כשהרב היה ילד קטן וצעיר, בגיל 15-14, הוא ישב בישיבה ולמד. הביאו כל מיני חכמים לבחון את התלמידים בישיבה. באחת הבחינות ניגש אחד הרבנים ושאל את התלמידים: מדוע לא מברכים על מים אחרונים? (אחד הטעמים למצוות מים האחרונים הוא משום מלח סדומית שהיה מצוי אז באוכל, והיה מסוכן לעיניים), ואילו אדם שמתקין מעקה בביתו, שלא "ייפול הנופל" כלשון התורה, כן צריך לברך ברכה על זה?
אז סיפר הרב יהודה צדקה ע"ה ואמר: אותו הרב לא הספיק לגמור את השאלה, והרב אליהו, שהיה אז כבן 15 בלבד, כבר קפץ להשיב. וכך אמר לו: יש פה חילוק עצום: במים אחרונים, אתה דואג לעצמך שלא תסתכן מהמלח הסדומית. וכשאתה דואג לעצמך – מה פתאום שתהיה ברכה? זו לא מצווה, אתה דואג לעצמך. אבל מעקה – למי אתה דואג? לאחרים, שלא ייפלו. אם אתה דואג לאחרים – אז יש ברכה.
הוסיף ואמר על זה הרב צדקה: כיוון שהרב אליהו היה כל כולו דואג לאחרים, מהציפורן ועד הלב, לכן יש לו ברכה. לכן הברכות שלו היו מתקיימות. זה הסוד.

יין מבורך
מספר הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים: את הסיפור הבא שמענו מר' יצחק גוליאן, מפקד תנועה במשטרה, שהיה אחראי על הילולות ל"ג בעומר במשך שנים רבות. הרב אליהו זצ"ל נהג להגיע בקביעות לציונו של רשב"י, ומפקד משטרה זה כיבדו מאוד.
באחת הפעמים שאל הרב: "במה אוכל לברכו? קרא לו ואברכהו". זאת, ממידת הכרת הטוב שהייתה ברב. המפקד הגיע, כולו רועד, ומרוב התרגשות לא פתח את פיו. הרב מסר לידו בקבוק יין, בירכו ואמר: "עם זה תחתן את בתך". מפקד המשטרה הוכה בתדהמה. כיצד הרב ידע, שעליו לחתן בת, והיא כבת שלושים... ואין לה קשר עם איש?!
והנה, לאחר חמישה חודשים התקיימה ברכת הרב באופן פלאי. אדם זה זכה להשיא את בתו. בעת החופה והקידושין בירכו, כמובן, ביין שמסר הרב זצ"ל לאבי הכלה.

ברכה סמויה

מספרת ענת סטרז': פעם באתי לרב זצ"ל בערב פסח לשאול בנוגע להחלפת שמות. הרב בדק ואמר לי שלא לשנות את שמי. באותה ההזדמנות ביקשתי על זיווג הגון לאחותי שהייתה אז בת 31. הרב בירך, וכל העניין נשכח מלבי.
בר"ח סיוון, בשעה טובה ומוצלחת, אחותי מצאה את בחיר לבה והתארסה. באחד הלילות באה מחשבה ללבי: "בעצם, מתי הייתה הפעם הראשונה שאחותי וארוסה נפגשו?" הייתה לי תחושה חזקה שהיה זה באותו יום ראשון שהייתי אצל כבוד הרב וקיבלתי את ברכתו בעבורה.
הייתי קצרת רוח. חיכיתי לבוקר ואכן, אחותי אישרה מיד וללא ספק, שהם נפגשו לראשונה בדיוק באותו יום א' בשבוע שבו, כמה שעות קודם לכן, הם זכו להתברך על-ידי הרב מבלי שידעו על כך. מאז ועד היום הם מבורכים במיוחד, ממש זוג לתפארת.

ברוכה את לה'
מספר הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים: לעתים קרובות ביקשו מהרב זצ"ל להתפלל עבור חולים. כשביקשו ממנו פעם נוספת אמר: "כבר התפללתי עליו". הרב זכר על מי ועל מה התפלל. בחסדי שמים, רבות מתפילותיו התקבלו.
כשהיה סנדק אצל אחד מנכדיי, בירך הרב יהודי חשוב, תושב עירנו, שבתו תיפקד. לאחר הברית ניגש היהודי שנית וביקש את אותה הברכה. ענה לו הרב: "כבר בירכתי אותה, יש לה בן". ואכן, האישה הרתה וזכתה לבן.

לא מברך לבטלה
מספר הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים: אשתי ביקשה מהרבנית שליט"א בטלפון המלצה לרופא מנתח עבור יולדת שנקלעה למצוקה. הרבנית, ביוזמתה, ניגשה לרב זצ"ל לחדר לבקש ברכה להצלחת הניתוח. הרב הביע פליאה ואמר: "אין צורך בניתוח, היא ילדה עכשיו". ואכן, תוך זמן קצר מרגע סיום שיחת הטלפון ועד שחזרה לחדר הלידה, התברר לאשתי שהכול בסדר והייתה לידה טבעית.

ברכה חלומית
מספרת אירית חנה: מדי חודש אני נוהגת לנסוע לחו"ל בענייני עסקים, ולפני כל נסיעה אני מבקשת את ברכתו והסכמתו של הרב זצ"ל. פעם אחת לא הצלחתי להשיג את ברכתו של הרב. התקשרתי ללשכת הרב, למזכירות נעמי ופנינה, לעוזר אסף. כולם השתדלו בעבור בקשתי אך לא הצליחו לקבל עבורי ברכה.
הגיע יום שישי, ואמרתי לבעלי יעקב שאני חושבת לבטל את הנסיעה, כיוון שבלי הברכה של הרב אני לא נוסעת. בערב שבת חלמתי שהרב יושב על יד השולחן בלשכה ואומר לי: "את יכולה לנסוע, סעי, סעי. אם את פוחדת, תקראי פרק י"ד בתהילים".
קמתי בבוקר נרגשת ביותר, ולא ידעתי האם החלום הוא בגלל המחשבות שלי או שזהו חלום אמת.
בכל זאת, סיקרן אותי מאוד מה כתוב בפרק י"ד בתהילים. פתחתי את ספר התהילים ולתדהמתי ראיתי שכתוב מעל הפרק: "פרק זה עבור מי שסובל מפחד".
ואז הבנתי שאכן קיבלתי את הסכמתו וברכתו של הרב. נסעתי, וברוך ה' היה לי שפע של ברכה בנסיעה זו.

כהנים

קול צופיך - הרב שמואל אליהו