ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ל"ג בעומר
- רשב"י
רבי שמעון קשור כמובן לספר הזוהר וגילוי סודות התורה, ואחד ההסברים לחגיגה בל"ג בעומר הוא שדווקא ביום פטירתו גילה רבי שמעון את סודות התורה העמוקים ביותר, והיתה שמחה גדולה אצל בני חבורתו הקדושה, כפי שמתואר בספר הזוהר.
ביום הזה אנו שמחים עם רבי שמעון עצמו בחכמת הנסתר, ההולכת ומתגלה יותר ויותר מאז ועד ימינו. אך למרבית הפלא, מי שמציין את ל"ג בעומר אינם רק יודעי ח"ן העוסקים בפנימיות התורה יום ולילה, לא רק צדיקים וגדולי תורה, אלא המוני בית ישראל. אדרבה, נראה שיש חגיגה מיוחדת דוקא אצל היהודים הפשוטים והתמימים, עַמְּךָ-ישראל, שרבים מהם בקושי יודעים לומר על מה ולמה כל הרעש...
הוד שבהוד
ל"ג בעומר הוא כמובן היום השלושים ושלשה בספירת העומר. המקובלים הגדולים, ובמיוחד האר"י הקדוש, מסבירים את הכוונות המיוחדות של ספירת העומר לפי הקבלה, כוונות שיש בהן הרבה פרטים ומורכבות. אך הכוונה הפשוטה מכולן היא זו שהפכה לנחלת הציבור הרחב ממש, עד שהודפסה בסידורי התפילה השונים: זו הכוונה של שבע המידות לפי סדרן, כשהן מתכללות זו בזו. שבע המידות הן: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. ובהתאמה: היום הראשון בעומר הוא 'חסד שבחסד', היום השני 'גבורה שבחסד', וכן הלאה עד ליום הארבעים ותשעה שהוא 'מלכות שבמלכות'. לפי זה, ל"ג בעומר, היום החמישי בשבוע החמישי, הוא כנגד 'הוד שבהוד'.
נתבונן מעט במשמעות של ספירת ההוד ובקשר שלה לרבי שמעון בר יוחאי וסודות התורה. בהתבוננות הזו נעזר בהסברים של תורת החסידות, אשר 'מתרגמת' את מושגי הקבלה ומסבירה אותם כפי שהם מופיעים בנפש האדם. ובכן, למלה הוד בלשון הקודש יש כמה משמעויות אפשריות: הוד במובן של אור ויופי, כמו בפסוק "הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ" או "וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת" (על שלמה המלך); הוד מלשון תודה, להודות למישהו על הטובות שהוא עושה לי וכדומה; והוד מלשון הודאה באמת או הודאה באשמה, אני מודה שאתה צודק.
הודאה מרחוק על האמת
נתחיל במשמעות של הודאה על האמת. אם אני מודה על האמת בויכוח, פירושו של דבר שהאמת הזו אולי לא ממש מובנת לי, עובדה שקודם חשבתי אחרת, אבל אני מודה שכנראה הצד השני צודק, כנראה אצלו נמצאת האמת לאמיתה. זוהי הודאה 'מרחוק' – אני לא נמצא בדרגה שלך, אבל אני מבטל את 'השכל התחתון' שלי מול 'השכל העליון' שלך.
התכונה הזו היא הקדמה הכרחית לפני שבאים לעסוק בסודות התורה. כי יש תורה של שכל והבנה, ויש תורה שמעל השכל. הצד הנגלה של התורה הוא בעיקרו עיסוק שכלי אינטלקטואלי ממדרגה ראשונה. אמנם יש הרבה הבדל בין השכל של הגמרא לשכל של המדע באוניברסיטה, אבל יש ביניהם מכנה-משותף גדול מאוד, ומי שבאמת גדול בתורה אם יתפנה ללמוד פיזיקה יש סיכוי טוב שיהיה האיינשטיין הבא... אבל בצד הנסתר של התורה יש כבר שכל מסוג אחר, משהו שמעל כללי ההגיון המוכרים. מי שמתעקש לחשוב שהכל נמדד לפי השכל שלו, לא יאמין בסודות התורה וגם אם ינסה לעסוק בהם יכשל (או יתפוס אותם רק בחיצוניות, שבזה יש סכנה גדולה). אבל מי שמודה שיש בתורה משהו 'סודי', שמעבר להלכה הפשוטה והברורה יש עוד רובד, ועוד אחד ועוד אחד, מי שמודה שיש פלא שהשכל האנושי מצד עצמו אינו יכול להגיע אליו – הוא יכול להפתח ולהיות 'כלי' מתאים לעסוק בסודות התורה.
לכן פעמים רבות, דווקא ליהודים הפשוטים יש אמון רב יותר בסודות התורה. לעומתם, הרבה אנשים חכמים ונבונים לכאורה, חכמים בעיני עצמם או בעיני אחרים, נותרים כלואים בתוך גבולות השכל שלהם שממאן להודות במשהו שגדול על מידתו. אך באמת אין זו חכמה אמיתית. החכם האמיתי הוא זה שיודע גם להתנהג בתמימות ולהקשיב למה שמופלא ממנו, ויודע כי "תכלית הידיעה שלא נדע".
כמובן, מי שמודה על האמת יודע לומר וידוי בהודאה מלאה על חטאיו, ומקיים בעצמו "וחטאתי נגדי תמיד". הוידוי, ההכרה במצבי המרוחק, הוא הכלי המתאים לגילוי הסוד, כמו שאומרים חז"ל שאין מוסרים סתרי תורה אלא למי ש"לבו דואג בקרבו", שלבו נשבר באמת.
דע לומר תודה
נעבור להוד והודאה במשמעות של אמירת תודה. ראשית, אמירת תודה נגזרת מהתכונה של הודאה על האמת. מי שאינו מודה על האמת, חושש להודות לגמרי בכך שהשני עשה איתו חסד ואינו רוצה 'להשפיל את עצמו' ולומר תודה. הוא עושה כל הזמן 'חשבונות', ומפחד להיות 'אסיר תודה' כאילו זה בית-אסורים... אבל למי שמוכן בכנות להודות על האמת אין כל בעיה לומר 'תודה' לכולם, מבורא-העולם שכל בוקר אנו מודים לו " מודה אני לפניך", ועד לאדם שבמקרה עשה לי טובה.
בלשון חכמי המוסר, המידה הטובה של אמירת תודה נקראת 'הכרת הטוב' והיא היסוד הגדול בתיקון מידות האדם, דרך-ארץ שקדמה לתורה. צריך לדעת להודות על כל דבר ולכל אחד, אבל בהקשר שלנו נדגיש שיש להודות על הדעת . בתפילת עמידה אנו פותחים את הבקשות במלים "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה" – הרי בלי דעת הייתי כבהמה, ועל כל טיפת שכל והכרה שיש לי אני מודה לך אלף פעמים. מי שיודע להודות על הדעת, זוכה לקבל עוד ועוד דעת, וכדי לזכות לדעת הכי עמוקה של סודות התורה, צריך להצטיין במדת הכרת הטוב הגדולה ביותר, "מודים אנחנו לך".
למי שיש טיפה 'ניפוח עצמי' אסור לגלות את סודות התורה, כי כך הוא רק יגדיל את גאוותו. לכן צריך "הוד שבהוד", שיא של הכרת הטוב והודיה תמידית, לשמור על הענווה שלנו, ולאפשר לנו להתמלא עוד ועוד בחכמת התורה, הרחבה והעמוקה מני ים, בלי שהיא 'תעלה לנו לראש'.
האור החוזר
כעת הגענו אל ההוד וההדר. יש הוד מיוחד בפניו של הצדיק, כמו קרני ההוד שזכה להם משה רבינו וכמו פניו המאירים של רבי שמעון, "רָאָה פָּנָיו מְאִירִים, בְּשִׁבְתּוֹ עִם חֲבֵרִים, עֵת גִּלָּה סוֹד נִסְתָּרִים, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי". לא לחנם נקרא ספר הזוהר בשם כזה מאיר ומזהיר, ולא לחנם אנו מדליקים אש גדולה בל"ג בעומר, להרבות אורה ושמחה.
אך מהיכן מגיע האור של רבי שמעון? דווקא על ספירת ההוד נאמר שהיא 'חשוכה'. האר"י הקדוש מלמד שספירת ההוד נקראת "עומק תחת", ומבחינה מסוימת היא נמצאת במקום הכי חשוך ותחתון מכל הספירות, עד שיש בה סכנה רבה של נפילה "הוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית". כך גם ראינו שבנפש האדם ההוד פירושו להרגיש מרוחק, ומתוך כך להודות על מה שגדול ומופלא ממני. באמת אני נמצא בחושך גדול, ורק מרחוק ה' נראה לי, ומתנוצץ לי מעט מן המעט מהאור שלו.
אלא שמי שמודה על האמת, מי שמודה על חטאיו, מי שמודה על כל הטובות שנעשו עמו, מי שמזדהה לגמרי עם התכונות החיוביות של ספירת ההוד – הופך להיות "מחזיר אור". כך מבואר בקבלה שיש "אור ישר" ויש "אור חוזר": האור הישר מגיע מלמעלה למטה, הולך ויורד מהמקור האלוקי המאיר עד למציאות התחתונה ביותר. אבל כשהאור הישר פוגע בעצם התחתון והחשוך, הוא חוזר כלפי מעלה באור חוזר המגיע למקום עליון ביותר. לכן דווקא מתוך ספירת ההוד, שבה האדם חש את עצמו כמרוחק וחשוך ביותר, עולה אור חוזר מיוחד במינו, אור שבכוחו לגלות שהחושך שלנו אינו כל-כך חשוך כמו שנראה בתחילה. והנה הרווחנו פירוש נוסף למלה הוד , מלשון הד : ספירת ההוד מחזירה את האור כמו הד החוזר מן ההרים.
גילוי סודות התורה על ידי רבי שמעון בר יוחאי נעשה דוקא באחת השעות הקשות ביותר של עם ישראל, לאחר חורבן בית שני, לאחר כשלון מרד בר כוכבא, לאחר מות תלמידי רבי עקיבא ולאחר שרבי עקיבא עצמו (רבו של רבי שמעון) נהרג על קידוש השם. רבי שמעון, שלא הסתיר את דעתו על הרומאים, נאלץ לברוח, עם בנו רבי אלעזר, ולהתחבא במערה שלוש-עשרה שנים. האם יש חושך גדול מזה? אך דווקא מתוך החושך הגדול ביותר בקע האור הגדול של ספר הזוהר, האור של פנימיות התורה.
כפי שמובטח בספר הזוהר, כאשר אנו נטעם מהאור הזה, נזכה לצאת מן הגלות ברחמים. כי כל החושך הגדול יהפך לאור זוהר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
