ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- עניינו של יום
מעיון בפרשיות השבועות האחרונים עולה לכאורה כעמדה הראשונה, שיש להבדיל בין השכול לשמחה.
בפרשת שמיני קראנו על מיתת נדב ואביהו, שני בני אהרן. מיתתם של שני צדיקים אלה ("בקרוביי אקדש"), הובילה לכאב גדול בעם ובייחוד אצל אביהם אהרן הכהן. לא בכדי התורה מציינת את התנהגותו, "וידום אהרן", שהייתה ההפך ממה שהיה מצופה ממי שמתאבל בכאב על בניו.
נפילת בני אהרון קרתה במהלך ימי שמחת המשכן, ומעט לפני ההכרזה האלוקית על עבודת יום הכיפורים המטהרת אותנו מכל עוונותינו. לולא מתו בני אהרון, יש להניח כי פרשת אחרי מות הייתה צמודה לפרשת שמיני. מיד לאחר ראש חודש ניסן היו מצווים ישראל על היום השמח ביותר בשנה, יום בו ה' יכפר עלינו לטהר אותנו מכל העוונות. אולם מיתת בני אהרון גרמה לשינוי סדר הפרשות, כך שריבונו של עולם הכניס את פרשיות תזריע ומצורע בין יום הזיכרון והכאב על מיתת בני אהרן ובין הבשורה על יום העצמאות הרוחני שלנו - יום הכיפורים. כביכול רוצה התורה לחצוץ בין האירועים, לתת כבוד למתים ולא לחגוג בעודם מונחים כך בפני אהרן.
אולם מעיון נוסף נראה שהתורה דווקא מדריכה להצמיד את שני הימים.
הגמרא במסכת תמיד (לב.) מספרת שאלכסנדר מוקדון ביקש מחכמי ישראל לדעת כיצד להגיע לאפריקי. הם יעצו לו כיצד להגיע, ואכן לאחר מסע הוא הגיע לעיר שכולה נשים באפריקי וביקש להילחם בהן. הנשים שכנעו אותו לסגת, באומרן שאם ינצח נשים זה אינו כבוד גדול, ואם תנצחנה אותו זה ביזוי גדול, ולכן עדיף שלא יתקוף. אלכסנדר ביקש מהן לאכול, והן הביאו לו לחם עשוי מזהב, ונימקו שאם היה רעב ללחם היה נשאר בממלכתו, אלא ודאי הוא מחפש דבר אחר באפריקי. אלכסנדר נפעם מחכמתן, שב על עקבותיו, ובדרך חזרה ישב לאכול על שפת נהר, ממנו הריח ריח של גן עדן.
על סיפור זה יש להקשות: מדוע אלכסנדר רצה באמת לכבוש את אפריקי? ומה החוכמה הגדולה שאמרו לו הנשים בכיכר הזהב שנתנו לו? ומדוע בהליכה לאפריקי לא הריח את גן העדן אלא רק בחזרתו משם?
אלא שהשאלה הגדולה היא מדוע אנו נלחמים. אם המלחמה היא על כבוד אישי, ממון אישי או כל אינטרס אישי אחר, אזי כשאדם נופל בקרב זו החמצה גדולה ומוות ללא תקנה. אבל אם אנו נלחמים על האידיאל הלאומי שלנו - מוסר ותורה אלוקית, אזי הנופל בקרב לא מסר את נפשו לשווא ולא הפסיד את הכסף והכבוד וכו', אלא הוא חלק ממימוש האידיאל הגדול של ממלכת כוהנים וגוי קדוש. מה מגמתו בחיים - אף הוא בחיים.
אלכסנדר רצה לכבוש את אפריקי מתאוות כבוד וממון אישיים. במדרגה נמוכה זו אין ריח של גן עדן המסמל את הצד האידיאלי במלחמה. הנשים באותה מדינה לימדו אותו שאין ערך להילחם על לחם וממון שממילא יש לו בביתו, ואם אינו בא בשם המוסר והאידיאל, אין לו משמעות וכוח אמיתי למלחמה. רק בחזרתו ממדינת הנשים, עם תובנה עמוקה זו על מגמת הקרבות לקידום עולם עליון יותר, יכול היה להריח בחניית חילותיו בנהר ריח גן עדן.
שמחה בלי שכחה
יום הזיכרון אינו יום של דיכאון או החמצה, אלא יום של תהליך גאולה כואב ומדמם שסופו ביום העצמאות. במהלך שני ימים צמודים אלו אנו מציינים את הקשר החי והאמיתי בין מגמת הלחימה של צבאנו למהותה של מדינת ישראל. צה"ל הוא צבא של קודש, המבקש להקים את ממלכת ישראל בארץ ה', ולכונן כאן את מדינת ישראל שבעומק נשמתה רצונה הוא שיהיה שם ה' אחד. ומתוך כך, יום הזיכרון מאוחד עם יום העצמאות. המתים לא מתו לשווא אלא למען הצד האידיאלי.
ההמתנה שהתורה עושה בין פרשיית מות בני אהרון בפרשת שמיני ובין הבשורה על יום הכיפורים המשמח בפרשת אחרי מות, אינה הפרדה אלא חיבור עמוק בין שני הנושאים. החיבור הוא בעיסוק בשאלת המוות והטומאה בעולם - יולדת, נידה, מצורע. בכל אלה יש טומאה, אך היא מבשרת על התחדשות ועילוי לקראת מציאות טהורה יותר. היולדת מביאה חיים לעולם מתוך הטומאה של לידתה, הנידה מתנקה במקור דמיה לקראת הכנת הגוף לפריון עתידי, המצורע מתקן את דרכיו ושומר על לשונו בעקבות הרמז האלוקי בעונש הצרעת.
התורה מבקשת לקשור בין טומאת המוות לטהרת החיים. זיכרון המוות, הטומאה הבאה אחריו, והשמחה הבאה לאחר שני אלה, קשורים בקשר חי ותהליכי בל ינתק. הצד האידיאלי במציאות מגיע מתוך הכאב וההכנה כלפיו.
לפיכך, מות בני אהרון מחובר עם שמחת יום הכיפורים על ידי פרשיות הטומאה והטהרה. יום הזיכרון מחובר לחג העצמאות על ידי התובנה שלנו ששניהם אחד - המאבק על קריאת שם ה' בעולם, מאבק המתחיל בקרב עם אבידות וסופו באור גדול.
מתוך העיתון בשבע
הרב ברוך אפרתי
ראש ישיבת ההסדר 'שבות ישראל' באפרת
מאמרים נוספים ואתה תבער הדם הנקי מקרבך
דין עגלה ערופה חל גם על הרצח המזעזע של האישה בידי בעלה שהתרחש באילת בשבוע שעבר
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
