ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
טובה בת משה שמעון
אֲבָל 'אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים' הֲרֵי הוּא כִּנּוּי לֶהֱיוֹת כֹּל הַכֹּחוֹת הַפּוֹעֲלִים צְרִיכִים לְרִבּוֹן שֶׁיְּסַדְּרֵם וִינַהֲלֵם. וַ'אֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים' נִרְדָּף לוֹ. וְאָמְנָם 'אֵל' נִגְזָר מֵאֱיָלוּת, וּמִמֶּנּוּ נָבְעוּ הַכֹּחוֹת, וְהוּא מְרוֹמָם מִלְּהִדַּמּוֹת לָהֶם, וְהֻתַּר לוֹמַר: "מִי כָמוֹכָה בָּאֵלִם", רִבּוּי שֶׁל אֵל. וְאָמְנָם 'קָדוֹשׁ' הֲרֵי הוּא כִּנּוּי לְרוֹמְמוּת וְעִלּוּי מִשֶּׁיֵּאוֹת לוֹ תֹּאַר מִתָּאֳרֵי הַבְּרוּאִים, וְאִם נִקְרָא בָּהֶם הֲרֵי זֶה דֶּרֶך הַשְׁאָלָה. וְעַל כֵּן שָׁמַע יְשַׁעְיָהוּ "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ", עַד אֵין תַּכְלִית, כְּלוֹמַר שֶׁהוּא מְרוֹמָם וְנַעֲלֶה וּמְקֻדָּשׁ וְנִבְדָּל מִשֶּׁיַּגִּיעֵהוּ מְאוּמָה מִטֻּמְאוֹת הָעָם אֲשֶׁר שָׁכַן אוֹרוֹ בֵּינֵיהֶם, וּלְפִיכָך רָאָהוּ "עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא". וִיכֻנֶּה בְּ'קָדוֹשׁ' הָרוּחָנִי אֲשֶׁר לֹא יִתְגַּשֵּׁם וְלֹא יִדְבַּק בּוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן דָּבָר שֶׁיִּתָּלֶה בַּגְּשָׁמִים. וְיֵאָמֵר 'קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל', כִּנּוּי לָעִנְיָן הָאֱלֹהִי הַמִּתְחַבֵּר בּוֹ, וְאַחַר כָּך בַּהֲמוֹן זַרְעוֹ, חִבּוּר נִהוּל וְהַנְהָגָה, לֹא חִבּוּר דִּבּוּק וּמַגָּע. וְאֵין מֻתָּר לְכֹל מִי שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר 'אֱלֹהַי' וּ'קְדוֹשִׁי', אֶלָּא עַל דֶּרֶך הַהַעֲבָרָה בְּדֶרֶך הַחִקּוּי, אֲבָל בֶּאֱמֶת לֹא יֹאמַר אוֹתוֹ כִּי אִם נָבִיא אוֹ חָסִיד מֵאֵלֶּה שֶׁמִּתְחַבֵּר בָּהֶם עִנְיָן אֱלֹהִי, וּלְפִיכָך יֵאָמֵר לַנָּבִיא: "חַל נָא אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ". וְהָיְתָה הַכַּוָּנָה בְּזֹאת הָאֻמָּה שֶׁיִּהְיֶה הַיַּחַס בֵּינָהּ וּבֵין הָאֻמּוֹת כַּיַּחַס שֶׁבֵּין הַמַּלְאָך וּבֵין בְּנֵי הָאָדָם, כְּאָמְרוֹ: "קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". ___________________________
שהוא מזה השם – שנגזר משם הוי"ה. נגזר מהיֹה – נמצא, קיים. המחשבה באמיתת העצם – להרחיק מלנסות בשכלנו להגדיר את עצמוּת ה'. שאלו – משה את ה'. פלאי – מכוסה ומופלא מהשגת בני אדם. שם מופתו – נתן ראייתו. אילות – כוח, חוזק. המתחבר בו – נראה שהכוונה ליעקב אבינו [הערת הרב שילת]. דיבוק ומגע – פיזי גופני. אלוהי וקדושי – המיוחד אֵלָי בפרטיות. על דרך ההעברה בדרך החיקוי – בהשאלה ובחיקוי של הנביאים והחסידים.
ביאורים
שמות הקב"ה, דהיינו הופעתו והתגלותו בעולם שלנו, מגיעים דרך עם ישראל. השם 'אהיה' הוא שם נוסף שמבטא את מהות ה', אך אין הוא מבטא את עצמותו שהרי לא נוכל להבין אותה ולהשיגה. הוא מבטא את ההשגחה התמידית של הקב"ה עלינו. הקב"ה לא פעל פעם אחת על העולם ועלה לשמים, אלא כל הזמן הוא קשור, כל הזמן הוא נמצא ומנהיג את עולמו, ובמיוחד את עמו. זהו השם המיוחד שמלווה את עם ישראל במהלך חייו הארוכים על במת ההיסטוריה. הוא זה שיוצר את ההיסטוריה הפלאית והלא טבעית של העם הזה. עם אשר סבל בגלות וכמעט ששקע אך קם שוב לתחייה. אין זה אלא ששם השם מלווה אותו וחל בו.
הדבר מוביל אותנו לשם נוסף, השם 'קדוש'. שם זה מבטא את עליונותו של הקב"ה מעבר לכל גבולות החומר. כל חומר הוא משתנה, מתכלה, מתפרק לחלקים ונעלם. אותו קדוש מופיע כאן בארץ דרך עם ישראל ונותן לו אותן תכונות. גם עם ישראל לא משתנה. לא נעלם. שלא כמו עמים אחרים אשר עלו על במת ההיסטוריה ברעש גדול אך במהלך השנים פינו את הבמה שקעו ונעלמו. עם ישראל הוא קדוש. הוא לא נתון לכללי המשחק הטבעיים הרגילים. לכן הוא נצחי. מובדל מהמגבלות של החומר. תכונה זו נובעת מהקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא שאומר "קְדשִׁים תִּהְיוּ", אתם תנצחו את מגבלות החומר, "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", ומכיוון שאני איני מצומצם ואני מתגלה דרככם כך גם אתם קדושים, מרוממים ונצחיים. זו הסיבה לכך שריה"ל מדמה את היחס בין עם ישראל לעמים למלאך שהוא לא נתון למגבלות החומר לעומת אדם בשר ודם, אשר משתנה בחילופי הזמנים ונפטר. עם ישראל אינו נעלם ומתפרק אלא נשאר עם אחד נצחי.
הרחבות
* הסבר- "אלהי האלהים", ו"אדני האדנים"
'אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים' הֲרֵי הוּא כִּנּוּי לֶהֱיוֹת כֹּל הַכֹּחוֹת הַפּוֹעֲלִים צְרִיכִים לְרִבּוֹן שֶׁיְּסַדְּרֵם וִינַהֲלֵם. וַ'אֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים' נִרְדָּף לוֹ – גם הרמב"ם התייחס למושגים אלו והסביר כך: "... ולזה אמר כי אני ה' אלהיכם, וזה ספור למין האדם כולו, ואחר כך אמר הוא אלהי האלהים, רצה לומר אלוה המלאכים, ואדוני האדונים, רצה לומר אדון הגלגלים והכוכבים שהם אדונים לכל גוף זולתם, זהו הענין, לא שיהיה אלהים ואדונים ממין האדם שהם יותר פחותים מזה, וכל שכן שאמרו אלהים כולל כל מין האדם ראשיו ונעבדיו, ואי אפשר שיהיה הנרצה בו גם כן שהוא יתברך אדון על כל מה שיחשב בו אלוהות מאבן ועץ, שאין הגדלה וכבוד בהיות השם אדון האבן והעץ וחתיכת מתכת, ואמנם הנרצה שהוא יתברך שופט על השופטים, רצה לומר המלאכים ואדון הגלגלים" [מורה נבוכים חלק ב, ו].
* היחס בין ישראל למלאכים בתארי השכינה
'קָדוֹשׁ' הֲרֵי הוּא כִּנּוּי לְרוֹמְמוּת וְעִלּוּי מִשֶּׁיֵּאוֹת לוֹ תֹּאַר מִתָּאֳרֵי הַבְּרוּאִים. במדרש מצינו הקבלה בין ישראל למלאכים: "... שדימה הקדוש ברוך הוא את ישראל למלאכים... המלאכים אומרים בכל יום קדוש קדוש קדוש, וישראל אומרים אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב", נמצא שישראל מתארים את הקב"ה כא-לוהי אברהם יצחק ויעקב, והמלאכים בתואר הנבדל – 'קדוש', אולם בכל זאת דימה הקב"ה ביניהם [שמות רבה טו, ו].
שאלות לדיון
החבר אומר "אֲשֶׁר אֶמָּצֵא לָכֶם בְּעֵת שֶׁתְּבַקְּשׁוּנִי". מסופר על הרבי מקוצק שהיה אומר שהקב"ה נמצא בכל מקום אליו נותנים לו להיכנס. מדוע לא לומר בפשטות שהקב"ה נמצא בכל מקום?
"כַּיַּחַס שֶׁבֵּין הַמַּלְאָך וּבֵין בְּנֵי הָאָדָם", כיצד יתכן להיות מלאכים בעולם הזה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
