מחלוקת רש"י ותוס' בדין בדיקת חמץ (חלק א') | הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
פסחים

קטגוריה משנית

שבת ומועדים
חמץ, מצה וכשרות לפסח
בדיקת חמץ

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

6568

5 דק' קריאה • 63 דק' האזנה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

אור לארבעה אשר בודקין את החמץ לאור הנר. רש"י אומר "שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא". תוס' מקשה על-כך, שהרי הגמרא אומרת בדף ו. שבדיקה אינה מספיקה וצריך גם ביטול, ואם יש ביטול כבר אינו עובר על בל יראה ובל ימצא, ואם כן ודאי יש צורך אחר לבדיקה.
התוס' עצמו מבאר שהצורך בבדיקה הוא שמא יבוא לאוכלו, ואע"פ שבשאר איסורי אכילה לא הצריכו בדיקה וביעור, בחמץ יש שני דברים הגורמים לחומרא זאת. הראשון הוא שחמץ חמור ואסור אף בהנאה, והשני הוא שאדם אינו רגיל להיבדל מחמץ מאחר וכל השנה מותר באכילה.
ומוסיף התוס' תירוץ נוסף, שבחמץ רואים שהתורה החמירה מאוד שהרי חייבה אותנו בבל יראה, ולכן גם חז"ל החמירו.
הר"ן מוסיף על כך שהסיבה עצמה שהתורה אמרה שמא יראה היא שמא יבוא לאוכלו, ולפי זה יוצא שחז"ל החמירו ממש באותו החשש.
ויש לשאול, אם זו הסיבה שהתורה אמרה בל יראה, מה מועיל ביטול, הרי זה לא פוטר את החשש שמא יבוא לאוכלו?
על-כרחנו צריך ליישב שהפקר דומה לחמץ של אחרים. על חמץ של אחרים שברשותו אין חשש שיאכל ועל כן אינו עובר עליו, וצריך לומר שגם בהפקר, אעפ"י שיכול לאוכלו, בכל זאת מאחר ואינו שלו וכל מי שרוצה יכול לקחת, יש פחות חשש שיבוא לאוכלו. (אמנם הר"ן לא הסביר כתוס' שביטול זה הפקר, אך לא ניכנס לכך כרגע).
חידוש זה של הר"ן שהתורה צוותה עלינו מצווה שהיא גזירה שלא יעבור על מצווה אחרת מצינו במקומות נוספים.
לאיסור "אל תקרבו לגלות ערוה" יש גדר של גזירה שמא יעבור על גילוי ערווה. לגדר "גזירה" יש גם נפקא-מינה הלכתית ולא רק טעמא דקרא.
הגמרא דנה בתחילת יבמות על המשנה האומרת שחמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן מחליצה ויבום. אדם צריך לקחת אשת אחיו אם מת אחיו בלא בנים, אך אם היא קרובת משפחה שלו והיא אסורה עליו, העשה של יבום אינו דוחה את איסור העריות.
יש איסורים שכן נדחים, כמו למשל אלמנה לכהן גדול, שזהו איסור לאו בלבד, ולכן נדחה מפני מצוות העשה של יבום, אך איסורי כריתות כמו אחותו וביתו אינם נדחים, כי אין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. הגמרא מאריכה להוכיח כלל זה שאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת.
ויש לשאול שאלה, הרי גם ללא כלל זה היינו צריכים לאסור, מכיוון שעשה דוחה לא תעשה רק כאשר שניהם נעשים באותו הזמן, אולם כאן קודם עובר על איסור לא תעשה של לא תקרבו לגלות ערווה, עוד לפני שמקיים את העשה של יבום.
בית הלוי עונה על כך תירוץ פשוט, שכל הגדר של לא תקרבו הוא גזירה שלא יעבור על ערוה וגם אם העשה דוחה את הלא תעשה של הערווה, לא שייכת בכלל הגזירה.
נפקא מינה נוספת היא, אם מותר להתקרב לאשה שעכשיו היא ערווה אך עומדת להיות מותרת. מהנודע ביהודה משמע שאין איסור במצב כזה. הטעם לכך הוא שכל הגדר של איסור זה הוא רק גזירה לאיסור ערווה, ובמקום שאין את איסור הערווה אין את הגזירה.
גם אצלנו יש נפקא מינה להגדרת איסור בל יראה כגזירה לאיסור אכילת חמץ.
לא ניכנס לכך באריכות, אלא רק נזכיר בקצרה. הגמרא דנה באיסור תערובת חמץ, באיזו כמות של תערובת מתחייב בבל יראה, ואומרת שאדם שברשותו כותח הבבלי, אם יש בו כזית חמץ כדי אכילת בפרס חייב. כלומר אם בכמות הנאכלת בזמן שלוקח לאכול פרס יש כזית חמץ חייב (בשיעור אכילת פרס יש מחלוקת. אחת הדעות היא שזה 4 ביצים), ואם הכזית מעורב בכמות גדולה יותר אין חייבים. ויש לתמוה על כך, הרי אכילת פרס זהו שיעור הנאמר תמיד בענייני אכילה, כיוון שזהו הזמן הלוקח לאכול סעודה. למשל, האוכל כותבת ביום הכפורים תוך זמן אכילת פרס זה נחשב אכילה אחת וחייב, וכן זמן אכילת מצה הוא תוך כדי אכילת פרס. אולם מה שייך לשער באכילת פרס לעניין איסור בל יראה.
אולם, אם נאמר שבל יראה זה גדר של גזירה שמא יבוא לאוכלו מובן מאוד, כי רק בשיעור זה יתחייב אם יאכלו, ולכן זהו השיעור המחייב גם בבל יראה.
נחזור כעת לפירוש רש"י, שבודק כדי לא לעבור על בל יראה. התוס' הקשה עליו, שהרי לאחר שתקנו לבטל, אינו עובר עוד על בל יראה. הר"ן מיישב את רש"י, שכוונתו שמן התורה הבדיקה נועדה שלא יעבור על בל יראה. מן התורה קיימים שני דרכים שעל ידם לא יעבור, או לבדוק ולבער או לבטל. על ידי כל אחד מהדרכים לא יהיה ברשותו חמץ. הר"ן כתב שרואים שהבדיקה היא מהתורה כי הגמרא (דף ז:) לומדת מפסוקים שצריך בדיקה לאור הנר (בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות. נר ה' נשמת אדם), אולם אין הכוונה שלומדים מהתורה שצריך דווקא בדיקה, אלא צריך או בדיקה או ביטול, ואם הולכים בדרך של בדיקה, התורה מצווה שיעשו זאת לאור הנר.
הר"ן כתב שמהתורה מספיק בדיקה, משום שאם יבדוק חזקה שלא יהיה בו חמץ, ומהתורה אפשר לסמוך על החזקות. יש להעיר שבש"ס ישנם שני מושגים שונים שלשניהם הגמרא קוראת חזקה, אע"פ שהבדל גדול יש ביניהן. החזקה הראשונה היא חזקה דמעיקרא. ונביא לכך מספר דוגמאות.
אדם שחט בהמה, ואינו יודע אם שחט כדין. ישנן חמש הלכות בשחיטה שצריכות להיעשות כדין: שהייה - לשחוט בלא הפסק, דרסה - למשוך את הסכין ולא ללחוץ אותה כלפי מטה, חלדה - לא לכסות את הסכין מתחת העור אלא לשחוט כשהסכין מגולה, הגרמה - לא לצאת חוץ מהמקום, עיקור - לפי אחד מהפירושים הכוונה היא שלא תהא הסכין פגומה, אם חסר בסכין אנו מניחים שהקנה והושת נכנסו בתוך הפגימה, וכשמשך הסכין נקרעו ולא נחתכו.
אם אדם מסתפק באחת מהלכות אלו, צריך להניח שהיא אסורה ונשארה בחזקת איסור, משום שלפני השחיטה היתה אסורה באכילה.
האם יש הגיון בחזקה זו? ודאי שלא! העובדה שהיה אסור לאוכלה בחייה ודאי אינה הוכחה לכך שהיתה שהייה או דריסה.
החזקה אינה בנויה על הוכחה או סברא, אלא התורה נתנה לנו הדרכה איך לנהוג כשיש לנו ספק, ההדרכה היא להתייחס לבהמה כפי שהיה דינה עד עכשיו.
דוגמא נוספת לכך, אדם זרק גט ספק אם יותר קרוב לו או יותר קרוב לה הדין הוא שהיא לא מגורשת משום שהולכים אחר חזקת אשת איש. ודאי שהעובדה שהיתה נשואה קודם אינה הוכחה לכך שהגט נזרק יותר קרוב לבעל, אלא יש כאן הדרכה של התורה ללכת אחר החזקה.
עוד דוגמא לכך נמצאת במסכתנו. שני שבילים שאחד מהם טהור ואחד טמא ואיננו יודעים איזה מהם הטהור ואיזה הטמא. אם הלך אדם באחד מהם, אנו אומרים לו שמכיוון שהיה לפני כן טהור, גם עכשיו הוא טהור. ודאי אין כאן סברא.
יתירה מזאת, אם לאחר מכן ילך אדם אחר בשביל השני (ולא יבוא לשאול רב בבת אחת עם השני) אנו נאמר לו שגם הוא טהור. לו היתה סברא בכך, הרי שלאחר שהלך הראשון כבר נתגלה לנו שהשביל ההוא הטהור והשני הטמא, וכשילך האדם השני בשביל השני נטמא אותו.
סוג שני של חזקה הוא חזקה שהיא סברא. למשל, חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וכן אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו.
הר"ן כתב שמהתורה מספיק בדיקה וביעור בלי ביטול, ואם בדק ובפסח מצא בכל זאת חמץ אינו עובר עליו למפרע משום שהתורה סמכה על החזקות.
כוונתו היא לחזקה שהיא סברא. אדם שבדק את ביתו, סברא היא שאין בביתו חמץ, וכמו שבטרפות סמכה תורה על החזקות, ולא הצריכה אותו לפתוח ולבדוק כל בהמה אם היא טריפה, ורק רבנן הצריכו לבדוק את הריאה משום שמצוי שם טריפה, כך לעניין פסח אפשר לסמוך על כך שאין עוד חמץ לאחר הבדיקה. מהמשך דבריו נראה שביאר באופן אחר, ונעמוד על כך בהמשך, אך קודם נבאר הבנה זו.
המשך בשיעור הבא - הסבר הר"ן בשיטת רש"י.

הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל

עורכה הראשי של האנציקלופדיה התלמודית. לשעבר ראש כולל "דעת משה" סאדיגורה ודיין בבית הדין הגדול בירושלים. השעורים באתר סוכמו ע"י תלמידים, מתוך שעוריו הניתנים בישיבה. השעורים באחריות התלמידים בלבד.

44 דק'
שבועות
בדין מודה במקצת (א)
ב' אייר תשע"א
47 דק'
בבא מציעא
מיגו דזכי לנפשיה בגזילה וקנייני גזילה
בבא מציעא דף ח' עמוד א'
י"ג כסלו התשע"ה
50 דק'
סנהדרין
אונס ופיקוח נפש
כז אלול התשע"ה
51 דק'
גיטין
דרישה וחקירה בשטרות
ט' אייר תשס"ז

פסחים

פסחים
ערב פסח ופסח שני
דף צט
הרב יצחק שטסמן | ניסן תש"ע
1:15
פסחים
האם טובת הנאה נחשבת ממון
הרב שאול אלתר | ניסן תשפ"ב
16 דק'
פסחים
מסכת פסחים דף י"א
הרב אורי בריליאנט | כ"ג תמוז התשע"ג
42 דק'
פסחים
מצוות תשביתו
מסכת פסחים
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל | י' חשון תשע"ג

פסחים

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

מגד ירחים
רחל מבכה על בניה
עלון מס' 170
הרב בניהו ברונר | מרחשוון תשע"ד
שיעורים נוספים
הוי דן לכף זכות
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | רח שבט תשפ
רחל אמנו
יום פטירת רחל אמנו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"א חשון תשנ"ז
דיני כשרות
הלכות טבילת כלים
הרב אליעזר מלמד | כח אדר א תשס"ח

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יהושע שפירא
הרב אליעזר מלמד
הרב דוד חי הכהן
הרה"ג צבי שכטר
הרב בני אלון
הרב אליהו ברין
הרב שבתי סבתו
הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל

בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
ענג שבת
עונג שבת פרשת לך לך - וירא
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
5 דק'
לך לך
לך לך - מהו סוד ההצלחה בחיים?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
39 דק'
שיעורים בספר יהושע
סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
הרב עידו יעקובי | ח' חשוון תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
31 דק'
בכורות
בכורות דף ל"א
הרב אלי סטפנסקי | ח' חשוון תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז