ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פסחים
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- בדיקת חמץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
התוס' עצמו מבאר שהצורך בבדיקה הוא שמא יבוא לאוכלו, ואע"פ שבשאר איסורי אכילה לא הצריכו בדיקה וביעור, בחמץ יש שני דברים הגורמים לחומרא זאת. הראשון הוא שחמץ חמור ואסור אף בהנאה, והשני הוא שאדם אינו רגיל להיבדל מחמץ מאחר וכל השנה מותר באכילה.
ומוסיף התוס' תירוץ נוסף, שבחמץ רואים שהתורה החמירה מאוד שהרי חייבה אותנו בבל יראה, ולכן גם חז"ל החמירו.
הר"ן מוסיף על כך שהסיבה עצמה שהתורה אמרה שמא יראה היא שמא יבוא לאוכלו, ולפי זה יוצא שחז"ל החמירו ממש באותו החשש.
ויש לשאול, אם זו הסיבה שהתורה אמרה בל יראה, מה מועיל ביטול, הרי זה לא פוטר את החשש שמא יבוא לאוכלו?
על-כרחנו צריך ליישב שהפקר דומה לחמץ של אחרים. על חמץ של אחרים שברשותו אין חשש שיאכל ועל כן אינו עובר עליו, וצריך לומר שגם בהפקר, אעפ"י שיכול לאוכלו, בכל זאת מאחר ואינו שלו וכל מי שרוצה יכול לקחת, יש פחות חשש שיבוא לאוכלו. (אמנם הר"ן לא הסביר כתוס' שביטול זה הפקר, אך לא ניכנס לכך כרגע).
חידוש זה של הר"ן שהתורה צוותה עלינו מצווה שהיא גזירה שלא יעבור על מצווה אחרת מצינו במקומות נוספים.
לאיסור "אל תקרבו לגלות ערוה" יש גדר של גזירה שמא יעבור על גילוי ערווה. לגדר "גזירה" יש גם נפקא-מינה הלכתית ולא רק טעמא דקרא.
הגמרא דנה בתחילת יבמות על המשנה האומרת שחמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן מחליצה ויבום. אדם צריך לקחת אשת אחיו אם מת אחיו בלא בנים, אך אם היא קרובת משפחה שלו והיא אסורה עליו, העשה של יבום אינו דוחה את איסור העריות.
יש איסורים שכן נדחים, כמו למשל אלמנה לכהן גדול, שזהו איסור לאו בלבד, ולכן נדחה מפני מצוות העשה של יבום, אך איסורי כריתות כמו אחותו וביתו אינם נדחים, כי אין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. הגמרא מאריכה להוכיח כלל זה שאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת.
ויש לשאול שאלה, הרי גם ללא כלל זה היינו צריכים לאסור, מכיוון שעשה דוחה לא תעשה רק כאשר שניהם נעשים באותו הזמן, אולם כאן קודם עובר על איסור לא תעשה של לא תקרבו לגלות ערווה, עוד לפני שמקיים את העשה של יבום.
בית הלוי עונה על כך תירוץ פשוט, שכל הגדר של לא תקרבו הוא גזירה שלא יעבור על ערוה וגם אם העשה דוחה את הלא תעשה של הערווה, לא שייכת בכלל הגזירה.
נפקא מינה נוספת היא, אם מותר להתקרב לאשה שעכשיו היא ערווה אך עומדת להיות מותרת. מהנודע ביהודה משמע שאין איסור במצב כזה. הטעם לכך הוא שכל הגדר של איסור זה הוא רק גזירה לאיסור ערווה, ובמקום שאין את איסור הערווה אין את הגזירה.
גם אצלנו יש נפקא מינה להגדרת איסור בל יראה כגזירה לאיסור אכילת חמץ.
לא ניכנס לכך באריכות, אלא רק נזכיר בקצרה. הגמרא דנה באיסור תערובת חמץ, באיזו כמות של תערובת מתחייב בבל יראה, ואומרת שאדם שברשותו כותח הבבלי, אם יש בו כזית חמץ כדי אכילת בפרס חייב. כלומר אם בכמות הנאכלת בזמן שלוקח לאכול פרס יש כזית חמץ חייב (בשיעור אכילת פרס יש מחלוקת. אחת הדעות היא שזה 4 ביצים), ואם הכזית מעורב בכמות גדולה יותר אין חייבים. ויש לתמוה על כך, הרי אכילת פרס זהו שיעור הנאמר תמיד בענייני אכילה, כיוון שזהו הזמן הלוקח לאכול סעודה. למשל, האוכל כותבת ביום הכפורים תוך זמן אכילת פרס זה נחשב אכילה אחת וחייב, וכן זמן אכילת מצה הוא תוך כדי אכילת פרס. אולם מה שייך לשער באכילת פרס לעניין איסור בל יראה.
אולם, אם נאמר שבל יראה זה גדר של גזירה שמא יבוא לאוכלו מובן מאוד, כי רק בשיעור זה יתחייב אם יאכלו, ולכן זהו השיעור המחייב גם בבל יראה.
נחזור כעת לפירוש רש"י, שבודק כדי לא לעבור על בל יראה. התוס' הקשה עליו, שהרי לאחר שתקנו לבטל, אינו עובר עוד על בל יראה. הר"ן מיישב את רש"י, שכוונתו שמן התורה הבדיקה נועדה שלא יעבור על בל יראה. מן התורה קיימים שני דרכים שעל ידם לא יעבור, או לבדוק ולבער או לבטל. על ידי כל אחד מהדרכים לא יהיה ברשותו חמץ. הר"ן כתב שרואים שהבדיקה היא מהתורה כי הגמרא (דף ז:) לומדת מפסוקים שצריך בדיקה לאור הנר (בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות. נר ה' נשמת אדם), אולם אין הכוונה שלומדים מהתורה שצריך דווקא בדיקה, אלא צריך או בדיקה או ביטול, ואם הולכים בדרך של בדיקה, התורה מצווה שיעשו זאת לאור הנר.
הר"ן כתב שמהתורה מספיק בדיקה, משום שאם יבדוק חזקה שלא יהיה בו חמץ, ומהתורה אפשר לסמוך על החזקות. יש להעיר שבש"ס ישנם שני מושגים שונים שלשניהם הגמרא קוראת חזקה, אע"פ שהבדל גדול יש ביניהן. החזקה הראשונה היא חזקה דמעיקרא. ונביא לכך מספר דוגמאות.
אדם שחט בהמה, ואינו יודע אם שחט כדין. ישנן חמש הלכות בשחיטה שצריכות להיעשות כדין: שהייה - לשחוט בלא הפסק, דרסה - למשוך את הסכין ולא ללחוץ אותה כלפי מטה, חלדה - לא לכסות את הסכין מתחת העור אלא לשחוט כשהסכין מגולה, הגרמה - לא לצאת חוץ מהמקום, עיקור - לפי אחד מהפירושים הכוונה היא שלא תהא הסכין פגומה, אם חסר בסכין אנו מניחים שהקנה והושת נכנסו בתוך הפגימה, וכשמשך הסכין נקרעו ולא נחתכו.
אם אדם מסתפק באחת מהלכות אלו, צריך להניח שהיא אסורה ונשארה בחזקת איסור, משום שלפני השחיטה היתה אסורה באכילה.
האם יש הגיון בחזקה זו? ודאי שלא! העובדה שהיה אסור לאוכלה בחייה ודאי אינה הוכחה לכך שהיתה שהייה או דריסה.
החזקה אינה בנויה על הוכחה או סברא, אלא התורה נתנה לנו הדרכה איך לנהוג כשיש לנו ספק, ההדרכה היא להתייחס לבהמה כפי שהיה דינה עד עכשיו.
דוגמא נוספת לכך, אדם זרק גט ספק אם יותר קרוב לו או יותר קרוב לה הדין הוא שהיא לא מגורשת משום שהולכים אחר חזקת אשת איש. ודאי שהעובדה שהיתה נשואה קודם אינה הוכחה לכך שהגט נזרק יותר קרוב לבעל, אלא יש כאן הדרכה של התורה ללכת אחר החזקה.
עוד דוגמא לכך נמצאת במסכתנו. שני שבילים שאחד מהם טהור ואחד טמא ואיננו יודעים איזה מהם הטהור ואיזה הטמא. אם הלך אדם באחד מהם, אנו אומרים לו שמכיוון שהיה לפני כן טהור, גם עכשיו הוא טהור. ודאי אין כאן סברא.
יתירה מזאת, אם לאחר מכן ילך אדם אחר בשביל השני (ולא יבוא לשאול רב בבת אחת עם השני) אנו נאמר לו שגם הוא טהור. לו היתה סברא בכך, הרי שלאחר שהלך הראשון כבר נתגלה לנו שהשביל ההוא הטהור והשני הטמא, וכשילך האדם השני בשביל השני נטמא אותו.
סוג שני של חזקה הוא חזקה שהיא סברא. למשל, חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וכן אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו.
הר"ן כתב שמהתורה מספיק בדיקה וביעור בלי ביטול, ואם בדק ובפסח מצא בכל זאת חמץ אינו עובר עליו למפרע משום שהתורה סמכה על החזקות.
כוונתו היא לחזקה שהיא סברא. אדם שבדק את ביתו, סברא היא שאין בביתו חמץ, וכמו שבטרפות סמכה תורה על החזקות, ולא הצריכה אותו לפתוח ולבדוק כל בהמה אם היא טריפה, ורק רבנן הצריכו לבדוק את הריאה משום שמצוי שם טריפה, כך לעניין פסח אפשר לסמוך על כך שאין עוד חמץ לאחר הבדיקה. מהמשך דבריו נראה שביאר באופן אחר, ונעמוד על כך בהמשך, אך קודם נבאר הבנה זו.
המשך בשיעור הבא - הסבר הר"ן בשיטת רש"י.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
