ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
בגמרא מבואר שהסיבה שהיו חלות תודה פסולות, היא משום שאנשים שעלו לרגל, ורצו להקריב קרבן תודה, לא יכלו לעשות זאת בפסח, כיון שחלק מהחלות שמביאים עם הקרבן הן חמץ. גם ביום י"ד בניסן לא יכלו להקריבן, כיוון שאז גורמים למעט את זמן האכילה של חלות התודה, שזמנן הוא יום ולילה, אם יקריבו אותן בי"ד בניסן לא יוכלו לאכול אותם כל זמן האכילה בגלל שאיסור אכילת חמץ חל כבר מיום י"ד.
הרמב"ם (חגיגה ב, יג) הביא הלכה זאת וכתב שאסור אמנם להביא קרבן תודה בערב הפסח, אבל אם הקריב יכול לצאת בו ידי חובת שלמי שמחה.
ר"י קורקוס (שם) הקשה על הרמב"ם איך יתכן במציאות שיצא בקרבן התודה ידי חובת שלמי שמחה, והרי לא הצטוו על מצוות שמחה בלילה ראשון של החג, ומצד שני זמנו של קרבן התודה הוא רק עד סוף ליל חג הפסח, ואם כן זמן השמחה וזמן אכילת התודה אינם חופפים?
מסביר ר"י קורקוס שאין לומר שבלילה יש מצווה גם של שמחה, שהרי בפירוש מיעטו את הלילה הראשון מחיוב שמחה (גמרא פסחים עא ע"א).ותירץ בדוחק שהרמב"ם ציין בהלכה זו דין אחר, שאם הקריב בסוכות יצא ידי חובת מצוותו.
הלחם משנה תירץ גם הוא בדוחק שמותר להלין קרבן גם אחרי זמן אכילתו, אם עושה זאת לצורך מצווה.
המוצל מאש (ב, יז) תירץ שכיוון שתודה היא סוג של שלמים, לכן אם לא שחט אותה כדין, היא הופכת להיות שלמים, וכיון ששחט אותה בערב פסח אחר חצות, ולא ניתן לאכול אותה היא פסולה והופכת להיות קרבן שלמים, שזמן אכילתו הוא יומיים, וניתן לאוכלו ביום ט"ו בניסן שבו חייבים במצוות שמחה. אמנם האחרונים (מרכבת המשנה והגר"י פערלא עשה נט - ס) מקשים עליו שהרמב"ם מדבר על קרבן תודה שהוקרב בערב פסח לפני חצות, והקרבן אינו פסול בזמן זה, אלא רק אסור לכתחילה להביא אותו, כיון שממעטים מזמן האכילה, אבל ברור שאין זה פוסל את הקרבן.
לכן תירץ מרכבת המשנה שאין הכוונה כמוצל מאש שהתודה נחשבת לפסולה ואוטומטית והיא שלמים, אלא שאם אדם שוחט תודה ביום י"ד בניסן הוא יכול לשחוט אותה לשם שלמים, והיא תהיה כשירה.
אמנם אבני נזר (או"ח תכג) וערוך השולחן (העתיד קדשים קצט, יז) מתרצים שאף שחייבים במצוות שמחה רק ביום, הכוונה שלצורך מצוות שמחת היום חייבים לשחוט קרבן שלמים מיוחד לצורך השמחה, ובלילה כיון שבשביל שיהיה קרבן, יצטרכו לשחוט בערב החג, לכן לא חייבו לשחוט, אבל אם יש לו קרבן מחוייב לאוכלו כדין שמחה.
ומכח זה למד האבני נזר שבימינו לכולי עלמא חייבים במצוות שמחה, אם משום שהיתה מצווה גם בקרבנות, רק שאין חיוב לטרוח עבורה בערב יום טוב, ומצוות שמחה של יין ובשר קיימת גם בלילה, והוכיח ממקורות נוספים שבימינו חייבים במצוות שמחה גם בלילה הראשון.
סיכום:הגמרא אמרה שאסור להקריב קרבן תודה בערב הפסח, מכיון שממעטים את זמן האכילה, הרמב"ם פסק את דין הגמרא, אך הוסיף שניתן לצאת בקרבן ידי חובת מצוות שמחה. הקשו על הרמב"ם שזה לא באותו זמן? ותירצו א. ר"י קורקוס – מדובר ברגל אחר. ב. לח"מ – לצורך מצווה מותר להלין אחר הזמן. ג. מוצל מאש – התודה נפסלה ונהפכה להיות שלמים, ואז זמנה גדל. ד. מרכבת המשנה – ניתן לשחוט את התודה לשם שלמים, וכנ"ל. ה. אבני נזר וערוה"ש – יש מצוות שמחה גם בליל יום טוב הראשון
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
