השיעור הוכן והעובר על ידי ר' דובי שחור.

השיעור לע"נ הרב יהודה עמיטל בן יקותיאל זאב זלמן ז"ל

טומאת משקים מדאוריתא

לדעת רב: אין בכלל טומאת משקים מהתורה.

לדעת רבי מאיר רבי אלעזר ושמואל: משקים מקבלים טומאה מהתורה, אבל לא מטמאים.

לדעת רבי שמעון ורבי יוסי - משקים גם מקבלים טומאה וגם מטמאים, אבל כשהם מטמאים הם יכולים לטמא רק אוכל.

לדעת רבי יהודה - משקים גם מקבלים טומאה וגם מטמאים כל דבר.

A. קושיא על שיטת רבי אלעזר שהביא את עדותו של רבי יוסף בן יועזר שממנה נשמע שאין בכלל טומאת משקים מהתורה. ותרץ שמואל שניתן להסביר שמה שכתוב שהמשקים טהורים הכוונה טהורים מלטמא. אבל שיטת רב נשארה בקושיא.

B. מחלוקת רב ושמואל

רב סובר שאין טומאת משקים בכלל מן התורה. ומדרבנן יש טומאה אבל לא במקדש.

שמואל סובר שטומאת משקים היא מדאוריתא. והיכולת של משקים לטמא דברים אחרים היא מדרבנן.

C. קושיא על שמואל

הרי יש פסוק שאומר שאם בשר קודש נוגע בדבר טמא הוא נטמא בעצמו, ולכאורה גם בשר קודש יגע במשקה טמא הוא ייטמא מהתורה - ניסינו לתרץ ולא הצלחנו. והקושיא נשארה.

D. קושיות על שיטת רב

1. "וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה, בְּכָל כְּלִי יִטְמָא" - אז מפורש בפסוק שמשקה מקבל טומאה - לא כמו שאמר רב!

ותרצה הגמרא: הפסוק מדבר על יכולת המשקים להכשיר אוכל לקבל טומאה, ולא על טומאת המשקים בעצמם. וראינו שהגמרא הוכיכה שהדין הזה קיים גם במשקים שמחוברים לקרקע וגם במשקים תלושים.

2. קושיא על ההבנה בשיטת רב - בקושיא הראשונה. והקושיא הייתה מברייתא שבה אומר רבי יוסי ברבי חנינא שמשקי בית המטבחיים בבית המקדש טהורים ולא מכשירים לקבל טומאה ויוצא שמן התורה משקים לא מכשירים, ורק חכמים גזרו. וכשגזרו חכמים הם לא גזרו במקדש. ואז רב לא מובן. תרצה הגמרא:יש הבדל בין דם למים. ובדם יש דרשה מיוחדת שלא מכשיר לקבל טומאה.
ובנוסף נכנסנו לדיון צדדי בדינים של דם הקרבנות ודם התמצית – שלא מכשירים אוכל לקבל טומאה.

3. "אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור" ומשמע שמים בסתם הם טמאים. והתירוץ: שנושא הפסוק הוא האדם שטובל ולא המים שטובל בהם.

4.ישנה ברייתא שדנה בדם טמא שנזרק על המזבח. זאת אומרת שדם של קרבנות יכול לקבל טומאה! נגד שיטת רב. ותירצה גמרא - הטומאה בבריתא היא רק טומאה מדרבנן ורב מקבל שישנה שיטה כזו. ואותה השיטה היא נגד שיטת יוסף בן יועזר איש צרידה שאמר שאין טומאה אפילו מדרבנן במשקה בית המטבחיים בבית המקדש.

5. ברייתא שבה כתוב שהתפקיד של הציץ היה לכפר בין השאר גם על דם שנטמא במקדש. אז יוצא שדם במקדש כול להיות טמא! והתירוץ הוא אותו התירוץ שתירצנו קודם: הטומאה שעליה מדברים בבריתא היא רק טומאה מדרבנן וזו שיטה שנוגדת את שיטת יוסף בן יועזר איש צרידה.

6. מפסוק שגם הוא מדבר על יכולת הכפרה של הציץ - "ונשא אהרון את עוון הקדשים" – והגמרא בשלב הקושיא הסיקה שהכוונה היא שהציץ מכפר על דם הקרבנות שנטמא במקדש. ואז יוצא שדם שהוא משקה יכול להיות טמא מהתורה. ותירצה הגמרא – לא. הכוונה של הפסוק היא לא על הדם אלא על הקומץ שהוא לא משקה.

7. פסוק בחגי שבו בחן חגי את הכהנים – והכהנים אמרו שיין של נסכים שנגע בשמן של מנחות הוא טהור. ורב אמר על זה שהכהנים טעו. ולמה הם טעו? הרי רב סובר שמשקים טהורים. ותרצה הגמרא מה שאמר רב שמשקי בית המטבחיים במקדש לא טמאים – הכוונה רק למשקים שלא מוקרבים על גבי המזבח. כמו דם, או מים שנועדו להדחה של הקרבנות. אבל משקים שמוקרבים ע"ג המזבח כמו השמן של המנחות – גם לשיטת רב הם יכולים לקבל טומאה.