ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- מצורע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חנה
"כי יהיה באיש נגע צרעת והובא אל הכהן", התורה קבעה שטומאת צרעת וטהרתה תלויה אך ורק בכהן. לכאורה הדבר תלוי בחכמה ובידע הלכתי, ומדוע מסרה התורה את ההכרעה בדבר רק לכהן? נראה שזאת מפני שנגע הצרעת אינה עניין טבעי אלא כעין נס שבא להתריע בפני האדם על חטאו ולעוררו לתשובה, כפי שכותב הרמב"ם בסוף הל' טומאת צרעת פרק טז "וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע, שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו יטהר הבית, אם עמד ברישעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן, אם חזר בו יטהרו, ואם עמד ברישעו עד שישרפו משתנין הבגדים שעליו, אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע, ועל עניין זה מזהיר בתורה ואומר הישמר בנגע הצרעת זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך".
וכן כתב הרמב"ן בפרושו לתורה רמב"ן (ויקרא פרק יג פסוק מז) "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת - זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון יתהווה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו . ולכך אמר הכתוב (להלן יד לד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, כי היא מכת השם בבית ההוא. והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה', כמו שאמר (שם) כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע, אבל מפני שלא יבא העניין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה:
ובתורת כוהנים (מצורע פרשה ה ג) דרשו עוד, שאין הבית מטמא אלא אחר כבוש וחלוק, ושיהא כל אחד ואחד מכיר את שלו. והטעם, כי אז נתיישבה דעתם עליהם לדעת את ה' ותשרה שכינה בתוכם . וכן אני חושב בנגעי הבגדים שלא ינהגו אלא בארץ, ולא הוצרך למעט מהן חוצה לארץ כי לא יארעו שם לעולם".
ולכן ענין טומאתו וטהרתו נמסרה לכהן, שבכוחו להשפיע מכוחו הרוחני ולטהר את האדם מחטאו כפי שנאמר "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא"
בדרך מליצה אומרים על הפסוק "והובא אל הכהן", שהכוונה היא ל"חפץ חיים" הכהן הגדול מאחיו, שבכוחו להביא רפואה למצורע, מפני שטומאת צרעת באה על לשון הרע, והחפץ חיים למד כיצד להינצל מחטא זה.
נאמר במשנה (נגעים פרק יב משנה ה) "כיצד ראיית הבית ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית אלא כנגע נראה לי בבית". מפרשי המשנה מבארים זאת משום "למד לשונך לומר איני יודע". ונלע"ד שיש כאן עומק יותר מזה. שבאה המשנה ללמד אותנו, שרק למי שמוטל עליו להשפיע לרחק או לקרב, לטמא ולטהר הוא יכול לומר טמא וטהור, אבל אדם שהוא זר לדבר, ואין הטומאה והטהרה תלויים בו, אסור לו לקבוע דעה בדבר אף שנראה לו שהוא מבין ויודע, ויכול להביע דעתו. מפני שרק למי ששייך בדבר, יש את הסייעתא דשמיא לכוון לאמת ולומר דברים שישפיעו, ואחרים אין להם את אותה הסייעתא דשמיא, ואינם מסוגלים לרדת לעומקו של חטא לדעת טבעו ודרך תשובתו. וגם בהל' לשון הרע מצאנו שאסור לומר על פלוני שחטא אף שזה אמת אלא אם כן הדברים שאומר הם לצורך כדי להשפיע על החוטא לחזור בו מדרכו הרעה.
ה"משך חכמה" מסביר מדוע המצורע מובא דווקא אל הכהן, מפני שמחלתו מדבקת ורק הכהן שהוא צדיק ויש עליו השגחה אלוקית מיוחדת, שבזכותה לא ידבק מהמחלה יכול להתקרב אל המצורע ולבודקו אם טמא או טהור הוא.
לכאורה דבריו קשים, על פי מה שהבאנו לעיל, שהצרעת אינה מחלה טבעית ופוגעת בחוטאים, אם כן מה חשש יש בה למי שאינו נגוע בחטא? אמנם בגמ' כתובות ע"ז: מסופר על חכמים שנזהרו שלא להתקרב אל המצורע כדי שלא להידבק ממנו, "מכריז רבי יוחנן: היזהרו מזבובי של בעלי ראתן. רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה. רבי אלעזר לא עייל באהליה. רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה. ריב"ל מיכרך בהו ועסיק בתורה, אמר: +משלי ה'+ אילת אהבים ויעלת חן - אם חן מעלה על לומדיה, אגוני לא מגנא?", אולם נראה שהם דברו על מצורע בשם מושאל ולא על מצורע שדברה התורה.
ונראה ליישב דבריו, שהמצורע מדבק את חבריו בהתנהגותו הרעה, ולכן גזרה עליו התורה "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו", הוא דבר לשון הרע והפריד בין בני אדם, עונשו מידה כנגד מידה שייפרד מבני אדם. וע"כ מי שיבוא בחברתו עלול גם כן לקבל צרעת, והמשימה הזאת לטמאו או לטהרו הוטלה על הכהן שחזקה עליו בכוח תורתו ישפיע עליו טוב. מובא בגמ' כתובות על ר' יהושע בן לוי שחרף כל החכמים, התקרב למצורעים ולמד עמם תורה.
נראה להסביר את גישתו ע"פ המובא בשו"ע הרב הלכות תלמוד תורה בעניין שלא ללמד תלמיד שאינו הגון, שמצד שני נאמר "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבתורה מחזירן למוט ב" ומיישב שם, שאמנם הרב אינו מחוייב ללמדו תורה שמא יזיק לו, אבל אם הוא רוצה מותר לו לנסות ולקרבו על פי הכלל שהמאור שבתורה יכול להחזירו למוטב. וכך נהג ר' יהושע בן לוי שאמר אם מעלה חן על לומדה, רמז לפנימיות התורה (חכמה נסתרה) שהיא המאור שבתורה שמחזירן למוטב.
ונתתי נגע צרעת - בשורה היא להם
נאמר בתורה (ויקרא פרק יד) "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם", ודייקו חז"ל שהלשון " נתתי" מורה על מתנה, ופרש"י "בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן".
ולכאורה קשה מדוע צריך הקב"ה לגלות את המטמוניות בדרך שכזאת שבאה ע"י חורבן וניתוץ הבית? ועוד האם יתכן להוציא מקרא מידי פשוטו שנגע הצרעת הוא עונש ובא על החטא? נראה להסביר שבודאי לכתחילה נגע הצרעת בא כעונש על החטא, אולם כל מטרתו לתקן את האדם ולהעלותו למדרגה גבוהה יותר ממה שהיה מקודם כדרגת בעלי תשובה שהם במעלה גבוהה יותר מצדיק גמור. והרמז לכך הוא בנתיצת הבית המנוגע שנראה לכתחילה כמשבר וחורבן שאין לו תרופה, ואיך יצמח דבר טוב מחורבן שכזה של בית שאף אבניו אסורות בהנאה לעולם? אלא מצאו חז"ל מקום לומר, שע"י נתיצת הבית ימצא את המטמונות שהטמינו האמורים. נמצא שהסתירה הייתה לצורך בנין מעולה ומשובח ממנו. וכך כתב השפת - אמת:
הדברים מתבארים בעומק יותר על פי דברי המהר"ל, שכל הוויה חדשה, יוצאת מתוך העדר, כמשל של לידה שבאה מתוך חבלי לידה, וכזרע שנרקב באדמה לפני שפורץ החוצה בצמיחה רעננה, כך גם המטמוניות הללו לא ימצאו בבית אלא לאחר ניתוצו. המדרש רואה בפרשת נגעי הבתים רמז לבית המקדש
לפי המבואר לעיל נראה לבאר גם את משמעות חורבן הבית שבא כדי שנמצא את הטמון בתוכו כדי שנוכל לבנות בית חדש לה' שיהיה יותר טוב מקודמו, ואכן הבית השני היה מכמה בחינות גדול מהראשון כפי שנאמר"גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון" . כעין זה אנו מוצאים חסד ורחמים בתוך הדין גם בהלכה של "ופינו את הבית"...
באור מחשבתי במחלוקת שבין מתיבתא דרקיעא והקב"ה בעניין נגעים מובא בגמ' ב"מ פ"ו.
והנה הרמב"ם פסק כחכמים, כיצד פסק נגד הקב"ה? כס"מ מתרץ לא בשמים היא. נראה שהרעיון במחלוקת זו היא, בהנחה שהנגעים באים בגלל החטא, ובאו ללמדנו שאף אם כל מתיבתא דרקיעא אומרים טמא, והקב"ה עדין מוצא באדם נקודת זכות ואומר טהור. ואע"פ שלהלכה"לא בשמים היא" , ואסור לסמוך על שורש טהרה פנימי זה, אבל יש לדעת שעדין היסוד של הטהרה קיים בפנימיות ובל יידח ממנו נידח. (ואולי העובדה שדברים אלו יצאו מפי רבה שאמר "טהור", בהקשר לבריחתו מפני האויבים שרדפו אחריו בגלל מלשינות של יהודים, מלמדת שהוא למד עליהם זכות, למרות הכל. ידוע שרבה היה מוכיח את בני עירו במילי דשמיא עד שאמר מי יבכה בהספדי, אטולם הייתה בכך אהבה מסותרה כלפיהם ובלבו פסק עליהם "טהור").
ארבעת המצורעים
דוגמא יפה למצורעים, שהנביא מעיד עליהם שלא אבדו את נקודת הטוב שבלבם, אפשר ללמוד מארבעת המצורעים שהם גחזי ושלושת בניו. הצרעת פגעה בהם בגלל שהם חמדו את ממונו של נעמן, וגרמו בכך לחלול השם. והנה שצרו מחנה ארם על ישראל, הקב"ה הראה לישראל נס והניס את מחנה ארם והם השאירו את כל רכושם במחנה ואוכל לרוב. הראשונים להיוודע על כך היו ד' המצורעים, מסופר שהם נכנסו למחנה לקחו כסף וזהב והטמינו אנו רואים את הלהיטות שלהם לרכוש, כפי שהכרנו אותם בעבר. ואז הם אומרים לעצמם הייתכן שהם יסתירו את התשועה הגדולה הזאת מישראל והם הולכים ומבשרים להם זאת. נמצאת הבשורה הגדולה הזאת באה על ידי המצורעים ללמדך שגם בהם יש נקודת טוב שנתגלתה, ובזכותה זכו הם להיות המבשרים טוב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
