ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- מצורע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- תזריע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
הקשר בין גלות לנגע צרעת הוא בולט, כשם שהמצורע יוצא חוץ לג' מחנות "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו", כך הצבור הנגוע בחטא שעונשו צרעת יוצא לגלות, ומתקיים בו "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם".
חז"ל אמרו שהנגעים באים על חטא - לשון הרע ושפיכות דמים, וכן כל עשרה דברים שהנגעים באים עליהם (עיין בויק"ר יז , ג), הצד השווה ביניהם הוא חטא שגורם לפירוד הלבבות, ולכן עונשו "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". וכך גם הגלות באה בגלל עבירות שיש בהם פירוד ומחלוקת, וזו הסיבה שנחרב בית שני באה בגלל שנאת חינם.
מובא בשפ"א (שנת תרנ"ח) מזהר הק' "אין למעלה מענג ואין למטה מנגע, ואמר בבטול עונג שבת מתהפך הענג לנגע, וכמו כן נאמר כי צרעת היפוך עצרת, כי יו"ט בכנופיא היפוך הפירוד".
כלומר התיקון של הנגע הוא באחדות ב"עצרת" ואז נהפך ה" נגע" ל"ענג ", ולכאורה מדוע הנגע הופך לענג? אלא שהנגע הוא גדול פרע של העור המרמז על ריבוי של גישות ושיטות החולקות זו על זו, בלא סדר ובלא ארמוניה, והיפוכו בדעות שמשלימות זו את זו, שע"י כך נוספת חכמה ודעת ונוסף טעם לשבח שגורם לענג.
"והובא אל הכהן", אלו מנהיגי הדור שתפקידם לעזור לטמא כדי לטהרו. מובא במדרש: "ר' חמא ב"ר חנינא אמר צער גדול היה לו למשה בדבר זה כך הוא כבודו של אהרן אחי להיות רואה נגעים? א"ל הקב"ה: ולא נהנה מכ"ד מתנות כהונה" (ויק"ר טו , ח). קשה מאד להיות רואה נגעים, ולעסוק בעסקי שפיר ושליא כדי לתקנם, מאידך גיסא, צריך הכהן להרגיש שכל קיומו הוא בזכות ישראל, גם קיומו הגופני, וגם דרגתו הרוחנית נתנה לו "מתוך בני ישראל נתונים", כ"ד מתנות כהונה רומז לכ"ד ספרים שהכהן צריך להיות מקושט בהם, ועתה בעת משבר עליו להחזיר לישראל את שנתנו לו מבחינה גשמית מתנות כהונה, ומבחינת השגות רוחניות שמתוך מעלת בני ישראל זכה להם, ולכן עליו לשמוע את קריאתו של המצורע "טמא טמא יקרא" -"כדי שיבקשו עליו רחמים", ולהעלותו ממצוקתו הגשמית והרוחנית.
והיה אם מנהיגי הדור לא יצליחו לטהר את הטמא, מבטיח הקב"ה שהוא יטהרו "לבל ידח ממנו נידח". כמו שאמרו במדרש שם "אמר הקב"ה אני מטהר אתכם". וכן היה אצל מרים שמשה ואהרן לא יכלו לראות את נגעה, ש"אין אדם רואה נגעי קרובו" (במדרש שם בשם ר"מ), אמר הקב"ה אני מטהר אותה "והעם לא נסע עד האסף מרים", שראו שהשכינה ממתנת לה (במדרש שם). הא כיצד? אם אין כהן שיכול לראות נגעים, אין גם מי שיטמא, וממילא נמצאים ישראל טהורים, והרעיון הוא, שזה גופא שאין לישראל כהן מטהר היא מציאות עלובה של ישראל והיא הלמוד זכות עליהם, במצב כזה חוזרת האחריות לישראל להטהר והקב"ה מסייע בעדם ומטהרם.
הרמב"ן (ויקרא יג, מז) אומר שנגע הצרעת "אינו בטבע כלל ולא הווה בעולם" וכן נגעי בתים ונגעי בגדים. ומחדש שם ע"פ זה כמה חדושים:
א. שהנגעים היו רק בזמן שישראל היו שלימים לה'.
ב. נהגו רק בארץ ישראל, ארץ שהיא נחלת ה', כמו שנאמר: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת"- ואפשר שזו היא הבשורה הטובה שנגעים באים עליהם - היינו למעלתם.
ג. אינו נוהג רק אחרי שכבשו את הארץ וחלקוה "והטעם כי אז נתיישבה דעתם עליהם לדעת את ה', ותשרה שכינה בתוכם".
ד."כשרוח ה' עליהם הרי הם במראה טוב, וכאשר יחטאו יתהווה הכיעור בבשרם, בבגדיהם, ובבתיהם, להראות כי ה' סר מעליהם".
ברצוני להתיחס לשני החידושים האחרונים:
ארץ ישראל צריכה ישוב הדעת
מהות קיום המצווה של ישוב הארץ הוא בשעה שמרגישים דעתם מיושבת בה, אז שורה עליהם השכינה. נראה שזאת הסיבה לכך שנצטוו לבנות מקדש במקום אשר יבחר ה' רק אחרי שיניח ה' להם מכל אויביהם מסביב, והסיבה לכך היא כנ"ל, שכל זמן שיש אוייבים מסביב אין להם מנוחת הדעת, והשכינה לא שורה עליהם כדבעי.
וזה שורש מצות מחית עמלק לפני בנין בית הבחירה כפי שמרומז בכתוב "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב ... תמחה את זכר עמלק", ואז יתקיים הכתוב הנזכר לעיל "והניח לכם מכל אויבכם מסביב וישבתם בטח. והיה המקום אשר יבחר ה' אלקכם לשכן שמו שם שמה תביאו וגו' " (דברים יב י'-י"א). ע"פ זה יובן הרשב"ש שאומר שאם אינו מוצא את מחיתו בארץ ישראל לא חייבתו תורה בישיבת ארץ ישראל כי אין ישיבה כלל אלא במקום שימצא מזון ומדור. ועל כן אינו חייב להשאר בארץ אף שיוכל להתפרנס מן הצדקה.
והנה המבי"ט סובר שלצאת לחו"ל כדי לשאת אשה או ללמוד תורה מותר אף שלא ע"מ לחזור. אבל לצאת ע"מ לחזור מותר אף לדבר הרשות. ולכאורה קשה איך המצוות האלו דוחות מצות ישוב הארץ שהיא מצות עשה לדעת הרמב"ן , וגם המבי"ט הסכים עמו בדבר זה? ולפי הנ"ל מיושב הדבר, שכן אם אינו יכול לשאת אשה בארץ, או ללמוד בה תורה אין זה נחשב לישוב הארץ, וזה לא צורת קיום המצוה (כך תירץ ארץ חמדה עמ' ל"ד), ולכן מותר לצאת לחו"ל לצורך זה.
יש צד שווה בין מצות סוכה לבין מצות אר"י ע"פ הגר"א שדורש הפסוק: "ויהי בשלם סוכה ומעונתו בציון" שאלו שתי מצוות שאדם מקיים אותם כאשר הוא נמצא שלם בכל גופו בהם! והנה בסוכה ישנה הלכה מבוססת על הפסוק "בסוכת תשבו" - תשבו כעין תדורו. ולכן המצטער פטורים מן הסוכה. והולכי דרכים פטורים מן הסוכה. ואף שומרי גנות ופרדסים פטורים מהסוכה, שזו היא אומנותם והם אינם ישנים בבית.
וזה ההיתר לצאת מהארץ כהולכי דרכים ע"מ לחזור. ולסחורה, וללמוד תורה, ולשאת אשה אף אם לא יחזור. ואף המצטער בישיבתה בחוסר פרנסה יכול לצאת. אמנם כל ההיתר הזה הוא לאחר שכבר כנה סוכה וישב בה לילה ראשון שאכילה בה חובה. ואח"כ יכול לצאת כדי שיקבע את ביתו בסוכה, כך גם ביחס לאר"י שצריך תחילה לקבוע עצמו בה, ואז אם לא מתבר ליה יצא ממנה.
וכן הלכה שמצטער לבנות סוכה אינו נפטר מהמצווה, רק אחרי שכבר בנה סוכה אם קשה לו לחזור אליה אחר שכבר יצא הימנה מחמת הגשמים פטור מלחזור אליה.(וכמו שהיוצא מן הסוכה צריך לצאת מתוך צער ש"שפך קיטון בפניו", כך היוצא מאר"י).
ואפשר להסביר לפי זה אם דרשת חז"ל "בזכות שתשב תירש", אם ישב הרי ירש? אלא שיש ישיבה שאינה מושלמת כירושה. והקב"ה מבטיח שע"י שירש ישב.
נדמה לומר שבימינו עם כל הקשיים שאנו מדברים עליהם בארץ, כבר הגענו בסייעתא דשמיא למצב שהיושב בארץ, יכול לשבת בה במנוחת הדעת תחת שלטון ישראל, ואנו מתקרבים לקיום ההבטחה שבאחרית הימים ש"פרזות תשב ירושלים".
המראה הטוב - מכוח השכינה
הרמב"ן אומר שהמראה הטוב הוא מכוח השראת השכינה עליהם, והצרעת באה להעכיר המראה עדות להסתלקות השכינה.
ראה שזה מקור היופי של ירושלים, שאמרו עליה "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו". (אבות ) מפני השראת השכינה שבה. ונערי ירושלים היו יפי תואר "המסולאים בפז" כיון שהייתה להם חכמה מיוחדת היונקת מאווירא דירושלים.
ר' יוחנן היה נחשב ל"שיירי שפירי קרתא דירושלם", יופיו נבע מהמקום הקדוש, ומהיותו מרעו של יוסף הצדיק יפה תואר ויפה מראה. ומשה רבנו זכה לקרני הוד מחמת התורה שקבל מהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה. וכאשר חטאו ישראל נלקחו מהם קרני ההוד, ומי שיש לו חוש הראיה יכול להבחין במראה פניו של אדם אם חטא או לאו.
חז"ל אומרים שאף קירות ביתו של אדם יעידו עליו ביום הדין, א"כ גם הקירות סופגות ומושפעות מהנעשה בבית, ולכן יש גם אפשרות של צרעת הבית של כעור מראהו, ועאכו"כ צרעת הבגדים הקרובים יותר לגופו של אדם.
ולפ"ז מובן מאמרו של ר' אבא שכאשר העצים שבאר"י יתנו פרים אין לך קץ מגולה מזה, מפני שחוזר המראה הטוב שלהם משמע שהשכינה חזרה לשכון בארצנו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











