ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הלכות תשובה לרמב"ם
מעלת התשובה
ו1 גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה, שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הָאָדָם לַשְּׁכִינָה•, שֶׁנֶּאֱמַר: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יי אֱלֹהֶיךָ" (הושע יד,ב), וְנֶאֱמַר: "שֻׁבוּ עָדַי נְאֻם יי" (יואל ב,יב; ושם: נְאֻם יי שֻׁבוּ עָדַי), וְנֶאֱמַר: "אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יי אֵלַי תָּשׁוּב" (ירמיה ד,א), כְּלוֹמַר: אִם תַּחֲזֹ ר בִּתְשׁוּבָה - בִּי תִּדְבַּק.
ו2 הַתְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים: אֶמֶשׁ הָיָה זֶה שָׂנוּי• לִפְנֵי הַמָּקוֹם, מְשֻׁקָּץ• וּמְרֻחָק וְתוֹעֵבָה, וְהַיּוֹם הוּא אָהוּב וְנֶחֱמָד, קָרוֹב וְיָדִיד*. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁבְּלָשׁוֹן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵק אֶת הַחַטָּאִים• - בָּהּ מְקָרֵב אֶת הַשָּׁבִים, בֵּין יָחִיד בֵּין רַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי" (הושע ב,א), וְנֶאֱמַר בִּיכָנְיָה בְּרִשְׁעוּתוֹ: "כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי•, גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו" (ירמיה כב,ל), "אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ• בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי"• (שם כב,כד). וְכֵיוָן שֶׁשָּׁב בְּגָלוּתוֹ, נֶאֱמַר בִּזְרֻבָּבֶל בְּנוֹ•: "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יי צְבָאוֹת, אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם יי, וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם" (חגי ב,כג).
ז1 כַּמָּה מְעֻלָּה מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה: אֶמֶשׁ הָיָה זֶה מֻבְדָּל מֵיי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲוֹנֹ תֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם" (ישעיה נט,ב); צוֹעֵק• וְאֵינוֹ נַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁ מֵעַ" (שם א,טו); וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת וְטוֹרְפִין• אוֹתָן בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי בִקֵּשׁ זֹ את מִיֶּדְכֶם רְמֹ ס חֲצֵרָי"• (שם א,יב), "מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּ ר דְּלָתַיִם"• (מלאכי א,י), "עֹ לוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר"• (ירמיה ז,כא).
ז2 וְהַיּוֹם הוּא מֻדְבָּק בַּשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיי אֱלֹהֵיכֶם" (דברים ד,ד); צוֹעֵק וְנַעֲנֶה מִיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ• וַאֲנִי אֶעֱנֶה" (ישעיה סה,כד); וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת וּמְקַבְּלִין• אוֹתָן בְּנַחַת וְשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (קהלת ט,ז). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמִּתְאַוִּים• לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָרְבָה לַיי מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלַָי ִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹ נִיֹּת" (מלאכי ג,ד).
הונאת בעל תשובה
ח1 בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה - דַּרְכָּם לִהְיוֹת שְׁפָלִים וַעֲנָוִים בְּיוֹתֵר: אִם חֵרְפוּ אוֹתָן הַכְּסִילִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים, וְאָמְרוּ לָהֶם 'אֶמֶשׁ הָיִיתָ עוֹשֶׂה כָּךְ וְכָךְ', וְ'אֶמֶשׁ הָיִיתָ אוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ' - אַל יַרְגִּישׁוּ לָהֶן•, אֶלָּא שׁוֹמְעִין וּשְׂמֵחִים, וְיוֹדְעִים שֶׁזּוֹ זְכוּת לָהֶם, וְשֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵם בּוֹשִׁים מִמַּעֲשֵׂיהֶם שֶׁעָבְרוּ וְנִכְלָמִים מֵהֶן - זְכוּתָם מְרֻבָּה•, וּמַעֲלָתָם מִתְגַּדֶּלֶת.
ח2 וְחֵטְא גָּדוֹל הוּא לוֹמַר לְבַעַל תְּשׁוּבָה 'זְכֹ ר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים', אוֹ לְהַזְכִּירָן לְפָנָיו כְּדֵי לְבַיְּשׁוֹ, אוֹ לְהַזְכִּיר דְּבָרִים וְעִנְיָנִים הַדּוֹמִין לָהֶם כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ מֶה עָשָׂה - הַכֹּ ל אָסוּר, וּמֻזְהָר עָלָיו בִּכְלַל הוֹנָיַת דְּבָרִים• שֶׁהִזְהִירָה עָלֶיהָ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה,יז).
שְׁכִינָה - השגחת ה' (מו"נ א,כה). שָׂנוּי - שנוא. מְשֻׁקָּץ - מאוס. הַחַטָּאִים - הרגילים לחטוא. עֲרִירִי - בלא בנים. "חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי , [גם אם יהיה כטבעת שחותמים בה, שאין מסירים אותה מן היד] כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָ [=אנתק אותך]". כָּנְיָהוּ - שמו האחר של יכניה. בִּזְרֻבָּבֶל בְּנוֹ - מכאן שהועילה תשובתו ונולד לו בן. צוֹעֵק - מתפלל. טוֹרְפִין - דוחים אותן ואין מקבלים אותן. שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי [במקדש בשלושת הרגלים], מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי ". " מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם [הלוואי יבוא אחד מכם ויסגור את דלתי המקדש] וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם [לא תבערו אש לקרבנות], אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת וּמִנְחָה לֹא אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם". " עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר [העולות, שהן כליל למזבח, הוסיפו אותן על זבחי שלמיכם ואכלו את הבשר, כי אינן לרצון לפניי]". טֶרֶם יִקְרָאוּ - בעודם מתפללים אל ה' (ראב"ע). וּמְקַבְּלִין, שֶׁמִּתְאַוִּים - לשון רבים, על כוחות המציאות. אַל יַרְגִּישׁוּ לָהֶן - יתעלמו מהם. זְכוּתָם מְרֻבָּה - זכותם הולכת ומתרבה. הוֹנָיַת דְּבָרִים - אמירה המצערת את הזולת (כגון העלבה), שהתורה אסרה אותה (ל"ת רנא; ראה מכירה יד,יג).
ביאורים
בהלכות הללו מלמד אותנו הרמב"ם עד היכן התשובה פועלת. ישנם כמה סוגי אנשים: אדם שחטא, רחוק ורשע.
יש מקרים של אדם צדיק שנפל ועשה חטא. התשובה שהוא עושה מקרבת אותו שוב לשכינה ולקרבת ה'. הרמב"ם מביא שלושה פסוקים כדי להוכיח זאת. שלושת הפסוקים מלמדים על כמה סוגי תשובה. בין אם עשה תשובה מעולה ושב עד ה', ובין אם תשובתו היא כתגובה לעונש וייסורים, ואפילו אם רק הרהר בתשובה והתחיל לשוב - כל אלו מקרבים אותו לשכינה.
סוג נוסף של אדם הוא אדם רחוק. אדם שכל אורח חייו מנותק מתורה ומצוות. הוא אינו עושה זאת כהתרסה או כיציאה נגד ה', אלא מתוך השתקעות בעולם החומר. גם אדם כזה, שמושגי הקדושה רחוקים ממנו, מתקרב לה' על ידי התשובה. אתמול הוא היה משוקץ, מציאותו הרוחנית הייתה כמו שקץ שמטמא את סביבתו. הוא היה מרוחק - אפילו שאינו משפיע רעה על הסביבה - הוא רחוק מה'. הוא אף תועבה שמשמעה "תועה אתה בה" משום שהוא עסוק בתרבות ובמעשים שאינם מתאימים לו. אולם אם יעשה תשובה הוא יתקרב לה', יהיה אהוב לפניו, ה' יחמוד לקרבתו, ואף יתחבר אליו כידיד.
הסוג האחרון הוא הרשע, מי שבאורח חייו מתריס כנגד ה'. אדם כזה אינו רק רחוק מה' אלא אף מובדל. יש מחיצה בינו לבין ה', ולכן תפילותיו לא נענות והמצוות הבודדות שעושה לא נחשבות כזכויות. הן שבויות בידי יצרו הרע ומחזקות אצלו את הרוע. כשהוא שב בתשובה - הוא לא רק מתקרב לה' אלא דבוק אליו, והמצוות הקודמות שעשה משתחררות מהיצר הרע והופכות לקדושה. לכן זה נחשב שהעוונות נהפכו לזכויות.
אדם כזה ששב בתשובה, ועברו הרחוק, המרוחק מקדושה, צף מול עיניו, מתמלא בבושה ובענווה. לכן אסור להזכיר לו את עברו, להעציבו יותר ולגרום לו להתדרדר ולשקוע בעולמו הקודם. אך בעל התשובה עצמו צריך לזכור שגם אם מקניטים אותו והוא מצליח שלא לשקוע בעבר - זה נחשב המשך תשובתו וזכויותיו עולות.
הרחבות
* תשובתו של אחאב
אֶמֶשׁ הָיָה זֶה שָׂנוּי לִפְנֵי הַמָּקוֹם, מְשֻׁקָּץ וּמְרֻחָק וְתוֹעֵבָה, וְהַיּוֹם הוּא אָהוּב וְנֶחֱמָד, קָרוֹב וְיָדִיד. המלך אחאב היה מלך ששכלל ופיתח מאד את העבודה הזרה בעם ישראל, עד שאמרו חז"ל בתלמוד הירושלמי שהוא העיד על עצמו: "ולא הנחתי ע"ז בעולם שלא עבדתי אותה". באותו זמן, אליהו שמע מאחאב דברים קשים כנגד הנהגת ה', והחליט לגזור שתהיה בצורת לעם ישראל.
בעקבות כך, אחאב מתחיל בעשיית תשובה: "כיון ששמע כן התחיל בוכה, הדא הוא דכתיב (זה הוא שכתוב) [מלכים א כא כז] 'ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע את בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט...' כתיב [מלכים א כא כח כט] 'ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר הראית כי נכנע אחאב מלפני', אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו, ראה מנה טובה שנתתי בעולמי אדם חוטא לפני כמה ועושה תשובה ואני מקבלו, הדא היא דכתיב: 'הראית כי נכנע אחאב מלפני' חמית אחאב עבד תשובה (ראית אחאב עשה תשובה) יען כי נכנע אחאב מפני לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על ביתו" [ירושלמי סנהדרין פרק י הלכה ב].
בדומה לירושלמי, גם בפרקי דרבי אליעזר למדו חז"ל מתשובתו של אחאב: "ותדע לך כח התשובה בא וראה מאחאב מלך ישראל שגזל וחמד ורצח שנאמר הרצחת וגם ירשת ושלח וקרא ליהושפט מלך יהודה והיה נותן לו (לאחאב) מלקות ארבעים בכל יום שלשה פעמים ובצום ובתפלה היה משכים ומעריב לפני הקב"ה ועוסק בתורה כל ימיו ולא חזר על מעשיו הרעים עוד ונרצת בתשובתו, שנאמר הראית כי נכנע אחאב מפני" [פרק מב].
שאלות לדיון
א. בעל תשובה שביישו אותו במעשיו הראשונים, צריך לשמוח או להתבייש?
ב. האם מותר להזכיר לבעל תשובה את חטאיו בעבר, כדי לביישו על מנת שיתרבו זכויותיו? מדוע?
הלכות תשובה (טקסט, ביאורי מילים וכותרות) ניתנו באדיבות 'מפעל משנה תורה'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
