ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
וְזֶה הָעִנְיָן הָרְבִיעִי, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַדְּרָשׁ הַנִּמְצָא בַּתַּלְמוּד, אֵין רָאוּי לַחְשֹׁב שֶׁמַּעֲלָתוֹ מְעַטָּה וְתוֹעַלְתּוֹ חֲסֵרָה, אֲבָל יֵשׁ בּוֹ תְּבוּנָה גְּדוֹלָה — מִפְּנֵי שֶּׁהוּא כּוֹלֵל חִידוֹת פְּלִיאוֹת וַחֲמוּדוֹת נִפְלְאוֹת. כִּי הַדְּרָשׁוֹת הַהֵן, כְּשֶׁיִּסְתַּכְּלוּ בָהֶן הִסְתַּכְּלוּת שִׂכְלִית — יוּבַן בָּהֶם מֵהַטּוֹב הָאֲמִתִּי, מַה שֶׁאֵין לְמַעֲלָה מִמֶּנוּ, וְיִגָּלֶה מֵהֶם מִן הָעִנְיָנִים הָאֱלֹהִיִּים וַאֲמִתּוּת הַדְּבָרִים מַה שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַחָכְמָה מַעֲלִימִים אוֹתוֹ וְלֹא רָצוּ לְגַלּוֹתוֹ, וְכָל מַה שֶׁגָּזְרוּ• בּוֹ הַפִּילוֹסוֹפִים דּוֹרוֹתֵיהֶם•. וְאִם תַבִּיט אוֹתוֹ עַל פְּשׁוּטוֹ — תִרְאֶה בּוֹ עִנְיָנִים רְחוֹקִים מִן הַשֵּׂכֶל, שֶׁאֵין לְמַעֲלָה מֵהֶם. וְעָשׂוּ דָבָר זֶה לְעִנְיָנִים נִפְלָאִים מְאֹד: הָאֶחָד מֵהֶם — לִלְטֹשׁ• רַעְיוֹנֵי הַתַּלְמִידִים וּלְלַבֵּב• לִבּוֹתָם. וְעוֹד: כְּדֵי לְעַוֵּר• עֵינֵי הַכְּסִילִים שֶׁלֹּא יַזְהִירוּ• לִבּוֹתָם לְעוֹלָם. וְאִלּוּ הָיִיתָ מַרְאֶה לָהֶם זֹהַר הָאֲמִתּוֹת יָסֵבּוּ פְנֵיהֶם מֵהֶם, כְּפִי חֶסְרוֹן טִבְעֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וּבְדוֹמֵיהֶם: "אֵין מְגַלִּין לָהֶם אֶת הַסּוֹד" (קידושין עא א) — מִפְּנֵי שֶׁאֵין שִׂכְלָם שָׁלֵם כְּדֵי לְקַבֵּל הָאֲמִתּוֹת עַל בֻּרְיָן. וְכֵן הַחֲכָמִים לֹא הָיוּ רוֹצִים לְגַלּוֹת קְצָתָם לִקְצָתָם. וּכְבָר זָכְרוּ (חגיגה יג א), שֶׁאִישׁ מִן הַחֲכָמִים נֶחְבַּר לַאֲנָשִׁים בְּקִיאִים בְּחָכְמַת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית — וְהוּא הָיָה בָּקִי בְּמַעֲשֶׂה מֶרְכָּבָה — וְאָמַר לָהֶם: לַמְּדוּנִי מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וַאֲלַמֶּדְכֶם מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וְאָמְרוּ: טוֹב הַדָּבָר. וְכַאֲשֶׁר לִמְּדוּהוּ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית — נִמְנַע הוּא מִלְּלַמֵּד לָהֶם מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. וְחַס וְשָׁלוֹם שֶׁעָשָׂה מִפְּנֵי רֹעַ לֵב לִמְנֹעַ הַחָכְמָה, אוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִתְרוֹן עֲלֵיהֶם — שֶׁהַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה מְגֻנּוֹת בְּאַחַד מֵהַטִּפְּשִׁים, קַל וָחֹמֶר בְּאֵלּוּ הַחֲסִידִּים הַנִּכְבָּדִים. אֲבָל עָשָׂה הַדָּבָר בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה בְּעַצְמוֹ רָאוּי לְקַבֵּל מַה שֶׁיֵּשׁ אֶצְלָם, וְשֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְקַבֵּל מַה שֶׁיֵּשׁ אֶצְלוֹ. וְהֵבִיא רְאָיָה עַל עִנְיַן זֶה דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה: "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיר השירים ד יא). וּפֵרְשׁוּ (חגיגה יג א) עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם וְאָמְרוּ: שֶׁעִנְיָן דָבָר זֶה — שֶׁהַחָכְמוֹת הַמְתוּקוֹת שֶׁהַנֶּפֶשׁ תִּנְעַם בָּהֵן, כְּמוֹ שֶׁיִּנְעַם הַחֵךְ בִּדְבַשׁ וְחָלָב, צְרִיכִים לְהַסְתִּירָן וְשֶׁלֹּא יְדֻבַּר בָּהֶן וְאַל יַעֲלוּ עַל שְׂפַת לָשׁוֹן בְּשׁוּם פָּנִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: 'תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ', שֶׁהָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה אֵינָם מִמָּה שֶּׁרָאוּי לִלְמֹד וּלְהוֹרוֹת בָּם בִּישִׁיבוֹת הַחָכְמָה. וְאוּלָם יִרְמְזוּ מֵהֶם בַּכָּתוּב רַק רְמָזִים נַעֲלָמִים, וּכְשֶׁיְּגַלֶּה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַסְוֵה הַסִּכְלוּת מִלֵּב מִי שֶׁיִּרְצֶה — אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִיגַע וְיַרְגִּיל בַּחָכְמוֹת – אָז יָבִין מֵהֶם כְּפִי שִׂכְלוֹ.
___________________________________
שֶׁגָּזְרוּ – קבעו בחכמתם. דּוֹרוֹתֵיהֶם – שבכל דור ודור. לִלְטֹשׁ – לחדד. וּלְלַבֵּב – למשוך את לבם. לְעַוֵּר – שלא יבינו מה שכתוב. יַזְהִירוּ – יאירו.
ביאורים
בסוף הפסקה הקודמת אמר הרמב"ם שלגמרא יש ארבע מטרות עיקריות, אשר אחת מהן היא לימוד האגדות. הרמב"ם רואה צורך מיוחד לדבר על אגדות חז"ל, משום שלאנשים יש נטייה לזלזל בהן. פעמים רבות הן עוסקות בעניינים מופשטים רחוקים מן השכל, ומוצגות באופן לא רציונאלי הגורם לאנשים לחשוב שאין בהן חכמה חלילה. חכמינו אף משתמשים בשיטות לימוד שונות כגון משלים כדי לעסוק בעניינים רוחניים ומשום כך יש המתפתים לראות בהם לא יותר מסיפורי עם. גם בתוך בית המדרש יש אנשים שמזניחים את לימוד אגדות חז"ל, ומבחינתם מטרתו הבלעדית של התלמוד היא לימוד ההלכה. את הטענות הללו, מבית ומחוץ, בא הרמב"ם לקעקע, ולשם כך הוא נותן לנו כמה נקודות יסוד בגישה לדברי חז"ל. הטעות הראשונה היא קבלת אגדות חז"ל כפשוטן. הסתכלות כזו רואה דברים שהשכל הישר לא יכול לקבל, אולם האמת היא שאין זו כלל כוונתם של חז"ל. להפך, מאמרים אלה טומנים בחובם רעיונות גדולים ועמוקים, שיש בהם פתרונות לשאלות מהותיות בכל מרחב הדיונים החברתיים. הם עוסקים בנושאים רוחניים אלוהיים, בשאלות פילוסופיות מורכבות ובבעיות מוסריות שונות שכולם מעסיקים את האנושות במשך דורות שלמים. את הטעם לכך שחז"ל הסתירו את הרעיונות הללו מסביר הרמב"ם משני צדדים: א. לפתוח את לב הלומדים, שלא יהיה להם קיבעון מחשבתי. ב. כדי שלא תהיה גישה אל הרעיונות הכמוסים למי שאינו ראוי להבינם. חז"ל היו מוכרחים למצוא דרך ללמד רעיונות שאמורים להישאר עלומים, ועם זה להעבירם הלאה לדורות הבאים. לכן כתבו את הרעיונות באופן שרק על ידי עמל רב ולימוד מרובה ניתן יהיה להבינם. יתרון נוסף הוא שעל ידי המאמץ האינטלקטואלי שנדרש מהלומד נולדת הבנה עמוקה יותר.
הרחבות
מעשה בראשית ומעשה מרכבה
לַמְּדוּנִי מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וַאֲלַמֶּדְכֶם מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. בפירושו על המשנה ביאר הרמב"ם את משמעותם של מושגים אלה, וכתב: "ושמע ממני מה שנתברר לי לפי דעתי ממה שעיינתי בו מדברי חכמים. והוא, שהם מכנים במעשה בראשית למדעי הטבע והמחקר בראשית הבריאה. וכוונתם במעשה מרכבה – המדע האלהי, והוא הדבור על מציאות הבורא... ומה שאחרי המות" [פירוש המשנה לרמב"ם חגיגה ב, א]. הר"ן חולק על דבריו, ומסביר שגם מעשה בראשית וגם מעשה המרכבה עוסקים בעניינים הנסתרים מעינינו. ההבדל שביניהם הוא שמעשה בראשית עוסק בפן הרוחני של הטבע, לעומת מעשה מרכבה העוסק בעניינים רוחניים עליונים [דרשות הר"ן א]. יש לציין שהרמב"ם אינו מחלק בין המחקר המדעי לבין הפילוסופיה, ולכן כשהוא עוסק במעשה בראשית הוא כולל גם את העניינים האלוהיים שבו, בדומה לדברי הר"ן [עיין בהקדמה למורה הנבוכים].
מתי אפשר להתחיל לעסוק בתורת הנסתר?
צְרִיכִים לְהַסְתִּירָן וְשֶׁלֹּא יְדֻבַּר בָּהֶן. הרמב"ם אומר "שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר. ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר...". כלומר, רק מי שלמד ש"ס ופוסקים יכול להתחיל ללמוד את תורת הנסתר [הלכות יסודי התורה ד, יג. ועיין דרכי משה יו"ד רמו, ט]. הרב קוק מסביר שהרמב"ם נתן הדרכה כללית, אך כהדרכה פרטית ישנם אנשים מסוימים שיכולים לעסוק בתורת הנסתר גם בזמן מוקדם יותר. עוד הוא מחלק שדווקא עניינים נסתרים אין ללמוד לפני הזמן המתאים, אך רעיונות שכבר נטמעו בחברה מותר ללמוד אותם, משום שהמושגים מוכרים וברורים יותר. ומדגיש הרב קוק שבלימוד הנסתר נדרשת זהירות מיוחדת, כיוון שאפשר לטעות בו בנקל, ולכן צריכות לקדום לו יראת שמים ומידות טובות [אורות התורה ט, יב; אגרות ראי"ה ב, תיד; שם תרב].
שאלות לדיון
לאור דברי הרמב"ם, על מה יש לשים דגש, כשמגיעים ל'אגדתות', בעת לימוד הגמרא?
איך אדם ידע אם הוא ראוי להעמיק בסודות התורה?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.

תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.

לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.

לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.

שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז לא לחכות להיות מלאך: לקדש את המציאות שלך
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב עופר אונגר, ר״מ בישיבת שעלבים, פותח את הערב (במקום ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, שלא יכול היה להגיע). הוא שואל למה דווקא ביום שבו רבי אלעזר בן עזריה פתח את שערי בית המדרש לכל תלמיד — גם למי ש״אין תוכו כברו״ — הוכרע שספר קהלת, המלא בסתירות, הוא ספר קדוש. משם, בעקבות רבי צדוק הכהן, למעמד הסנה: משה רוצה ״לסור״ לגמרי מכל המידות הרעות, והקדוש ברוך הוא עונה לו ״של נעליך״ — אי אפשר לשרוף הכל בבת אחת; המקום שאתה עומד עליו, כמו שהוא, הוא אדמת קודש. ובסוף, סיפור אישי: נער מתל אביב שהתחיל ללבוש ציצית, החבר׳ה שצחקו עליו, והמשפט שאמר לו הרב נריה ושינה לו את הדרך. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז מלאכים ביום כיפור, בני אדם בסוכות — האתגר של דורנו
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ד״ר יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, שואל שאלה שכל מי שעבר את החגים מכיר: אחרי אלול, ראש השנה ויום כיפור, האם סוכות — עם האוכל והטיולים — הוא נפילה? ותשובתו: דווקא סוכות הוא עליית המדרגה. כמו שהיה הרב דרוקמן אומר בסוף יום כיפור: ״יום שלם הייתם מלאכים. הגיע הזמן להיות בני אדם.״ בהמשך, סיפור מחדר ההמתנה לפני ניתוח: משפחה שלמה אומרת תהילים, ואז נכנסים שני רופאים גלויי ראש. ״זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה? שהדתיים יגידו רק תהילים?״ — הרופא שיגיד תהילים וילך לנתח, והמהנדס שיגיד תהילים וימציא את כיפת הברזל. זה האתגר הגדול שלקחנו על עצמנו: חיבור של קודש וחול, גם ביום שאחרי החגים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז סוכות הוא חג של חיבוק — חינוך בין אהבה לגבולות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
ראש ישיבת בני עקיבא הדרום, הרב דוד טברסקי, פותח בדיני חינוך של חג הסוכות: שמאי הזקן שסיכך מעל מיטת נכדו התינוק, הילד שחייב בלולב ״משיודע לנענע״, והריטב״א שקובע שגיל החינוך אינו אחיד — הוא תלוי במצווה ובילד. משם, בעקבות המשנה ברורה והרב קוק: החינוך מתחיל באווירה של הבית ובחינוך העצמי של ההורים. ואחר כך, החגים כדרכים של קשר: פסח הוא דיבור, שבועות נשיקה, הימים הנוראים מבט — וסוכות הוא חיבוק, שאינו בודק מי אתה ומה עשית. בסוף, הציפור של ר׳ זושא שצריכה שתי כנפיים, וחבטת הערבה בהושענא רבה: גבול, ומיד אחריו חסד. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז למה המשיח נקרא ״בר נפלי״? סוכת דוד הנופלת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ערן טמיר, ראש ישיבת אורות אשקלון, יוצא מגמרא תמוהה: למה המשיח נקרא ״בר נפלי״ — בן הנופל — ולמה מלכות בית דוד נקראת ״סוכת דוד הנופלת״? בעקבות המהר״ל, ״העדר קודם להוויה״: כל קומה חדשה נבנית רק אחרי שהמציאות הקודמת מפנה לה מקום. עם דוגמאות מהחיים — מהרווק שהופך לנשוי ועד מלכות שאול ודוד. ולמה דווקא סוכה ולא בית? בית שנפל ונבנה מחדש הוא בית חדש; סוכה נועדה מראשיתה להתפרק ולהיבנות שוב, ולכן גם בשעת נפילתה היא נשארת סוכה. המסר החינוכי: לא להיבהל מנפילות — לא בחיים הפרטיים ולא בחיי האומה, מאז שמחת תורה של לפני שלוש שנים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.










