ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
נשמת פרץ בן מנחם מנדל ז"ל
וְעַל כֵּן רָאוּי שֶׁנָּדוּן הַדְּרָשׁוֹת הַהֵן לְכַף זְכוּת, וְנֵיטִיב לְעַיֵּן בָּהֶן, וְאַל נְמַהֵר לְהַרְחִיק• דָּבָר מֵהֶן. אֲבָל כְּשֶׁיִּרְחַק בְּעֵינֵינוּ דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶם — נַרְגִּיל נַפְשֵׁנוּ בַּחָכְמוֹת, עַד שֶׁנָּבִין עִנְיְנֵיהֶם בַּדָּבָר הַהוּא, אִם יוּכְלוּ לְהָכִיל לִבּוֹתֵינוּ הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה. שֶׁהֲרֵי הַחֲכָמִים אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לָהֶם מִן הַתַּאֲוָה לִלְמֹד, וְטוֹב הָרַעְיוֹן וְהַיְגִיעָה, וְחֶבְרַת הַלּוֹמְדִים הַנִּכְבָּדִים, וְהַרְחָקַת הָעוֹלָם בְּכָל מַה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ — הָיוּ מְיַחֲסִים הַחִסָּרוֹן לְנַפְשָׁם כְּשֶׁהֵם מַעֲרִיכִים נַפְשׁוֹתָם לְאוֹתָם הַחֲכָמִים שֶׁקָּדְמוּ לָהֶם. וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ: "לִבָּם שֶׁל רִאשׁוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם•, וְשֶׁל אַחֲרוֹנִים — אֲפִלּוּ כְּמַחַט סִדְקִית אֵינוֹ" (עירובין נג א). וְכָל שֶׁכֵּן אֲנָחְנוּ שֶׁהַחָכְמָה נִפְסְקָה וְנֶעְדְּרָה מִמֶּנוּ, וְכַאֲשֶׁר הוֹדִיעָנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (ישעיהו כט יד) – שֶׁיִּחֵד הַכָּתוּב כָּל אֶחָד מִמֶּנוּ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים: בְּחֻלְשַׁת הַשֵּׂכֶל, וְחֹזֶק הַתַּאֲוָה, וְעַצְלוּת בְּבַקָּשַׁת הַחָכְמָה, וּזְרִיזוּת בְּבֶצַע הָעוֹלָם — אַרְבַּעַת שְׁפָטָיו• הָרָעִים — אֵיךְ לֹא נִסְמֹך הַחִסָּרוֹן לְנַפְשׁוֹתֵינוּ, כְּשֶׁנַּעֲרִיךְ אוֹתָנוּ אֲלֵיהֶם?!
אזהרה לא לזלזל
וּמִפְּנֵי אֲשֶׁר יָדְעוּ, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁכָּל דִּבְרֵיהֶם בְּרוּרִים וּנְקִיִּים, וְאֵין בָּהֶם סִיגִים — צִוּוּ עֲלֵיהֶם וְהִזְהִירוּ שֶׁלֹּא יִלְעָג אָדָם עֲלֵיהֶם. וְאָמְרוּ: "כָּל הַמַּלְעִיג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים נִדּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתַחַת" (עירובין כא ב). וְאֵין לְךָ צוֹאָה רוֹתַחַת גְּדוֹלָה מִן הַכְּסִילוּת, אֲשֶׁר הִשִּׁיאַתּוּ• לְהַלְעִיג. וְעַל כֵּן לֹא תִמְצָא לְעוֹלָם מַרְחִיק דִּבְרֵיהֶם, אֶלָּא אִישׁ מְבַקֵּשׁ תַּאֲוָה, וְנוֹתֵן יִתְרוֹן לַהֲנָאוֹת הַמֻּרְגָּשׁוֹת, אֲשֶׁר לֹא הֵאִיר לִבּוֹ בְּדָבָר מִן הַמְּאוֹרִים הַבְּהִירִים.
דוגמה לדרשה
וּמִפְּנֵי שֶׁיָּדְעוּ אֲמִתַּת דִּבְרֵיהֶם, כִּלּוּ בָעֵסֶק הַהוּא כָּל יְמֵיהֶם, וְצִוּוּ לִשְׁקֹד עָלָיו כָּל הַלַּיְלָה וּמִקְצָת הַיּוֹם, וְשָׂמוּהוּ תַּכְלִית הַחָכְמָה, וְכֵן הוּא. וְאָמְרוּ: "אֵין לְהָקָדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבָּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד" (ברכות ח א). וְהָשֵׁב לִבְּךָ לְזֶה הַדָּבָר, שֶׁאִם תִּסְתַּכֵּל אוֹתוֹ עַל פְּשׁוּטוֹ, תִּמְצָאֶנּוּ רָחוֹק מְאֹד מִן הָאֱמֶת: כְּאִלּוּ ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד הִיא הַתְּכוּנָה הַנִּדְרֶשֶׁת, וּשְׁאָר הַחָכְמוֹת וְהַדֵּעוֹת מֻשְׁלָכוֹת אַחַר גֵּווֹ. וּבִזְמַן שֵׁם וָעֵבֶר וְאַחֲרֵיהֶם, שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם הֲלָכָה, הֲנוּכַל לוֹמַר שֶׁאֵין לְהָקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חֵלֶק בָּעוֹלָם כְּלָל? אֲבָל אִם תְּעַיֵּן זֶה הַדָּבָר עִיּוּן שִׂכְלִי, תִרְאֶה בּוֹ מִן הַחָכְמוֹת דְּבַר פֶּלֶא, וְתִמְצָאֶנוּ אֹסֶף כְּלָל גָּדוֹל מִן הַמֻּשְׂכָּלוֹת. וַאֲנִי אֲבָאֲרֵם לְךָ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ דִּמְיוֹן לַשְׁאָר מַה• שֶׁיָּבֹא לְיָדְךָ, וְלָכֵן שִׂים לִבְּךָ אֵלָיו כָּרָאוּי.
___________________________________
לְהַרְחִיק – לדחות. אוּלָם – פתח המקדש שהיה רחב ביותר. שְׁפָטָיו - פורענויות. הִשִּׁיאַתּוּ – פיתתה אותו. לַשְׁאָר מַה – אגדות מדברי חז"ל.
ביאורים
בתקופת הרמב"ם הפילוסופיה שגשגה מאוד ונשאה איתה זלזול בתורה ובדברי חז"ל, לכן הוא נדרש ללחום בתופעה החולה הזו. דבריו רלוונטיים במיוחד לזמננו, משום שגם כיום יש יחס של זלזול לכל דבר עתיק, ולצערנו, הוא אינו פוסח על דבריהם הקדושים של חז"ל. עם עליית המדע תופעת הזלזול רק התעצמה, והנחת היסוד של רבים היא שאנחנו חכמים ואילו בעבר היו דעות משונות ופרימיטיביות. כאשר אדם חושב עצמו כטוב יותר מחברו הוא אינו מסוגל ללמוד ממנו דבר, כי הגאווה וההתנשאות אוטמים את ליבו. את הגאווה והזלזול הללו מתכוון הרמב"ם לעקור, ולשם כך הוא נותן לנו מקור השראה ללמוד ממנו – חז"ל הקדושים. כשמתבוננים בדבריהם רואים את הכבוד שהם נתנו איש לדברי רעהו, ועל דברי הדורות הקודמים אף לא העזו לחלוק. בזכות חכמתם ומידותיהם הטובות הם ידעו לזהות את העמקות בדברי הדורות הקודמים ולמדו אותם ללא הרף. לכן המשנה היא המקור לגמרא, ואמורא לא יחלוק על תנא. וכן גאונים וראשונים אינם חולקים על אמוראים אלא רק מפרשים, מסבירים ופוסקים הלכה כאחת הדעות. הרמב"ם נוטל את העוקץ מהגאווה שפושה בחברה, הוא מסייע לנו להביט נכוחה על הליקויים שיש בנו ואנו מעדיפים להתעלם מהם. הרצון ללמוד, יכולת הריכוז בעת הלימוד וגם הכישרונות השכליים, בעבר היו גבוהים יותר. אם בעבר היו לומדים גם מתוך דחקות ועניות, כיום אנו מפונקים יותר, הרצון הדוחף ללימוד נחלש ומשפיע ישירות על איכותו. ישנם גם גורמים רבים המסיחים את הדעת מהלימוד, ובכלל, העצלות היום מתגברת. לכן הרמב"ם אומר שקודם כל עלינו לתת יחס של כבוד לדבריהם הקדושים של חז"ל, לדעת שהם עמלו רבות על לימודם ועל כתיבת דבריהם לדורות הבאים, והוציאו מתחת ידם דברים נקיים מטעויות. אם רואים דבר שאינו מובן בעינינו, נתלה את החיסרון בנו ולא בהם חלילה, ונשתדל להתאמץ יותר בהבנת דבריהם. בהמשך ידגים הרמב"ם את הדרך ללימוד אגדות חז"ל באמצעות מאמר "אין לקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה".
הרחבות
ירידת הדורות
וְכָל שֶׁכֵּן אֲנָחְנוּ שֶׁהַחָכְמָה נִפְסְקָה וְנֶעְדְּרָה מִמֶּנוּ. מתוך מספר מקומות בדברי חז"ל אנו למדים שישנה 'ירידת הדורות', וכל דור קטן מקודמו בחכמה ובמידות (עיין למשל עירובין נג.). ר' צדוק הכהן מלובלין אומר שאנו אמנם 'קטנים', אבל אנחנו כמו ננס על גבי ענק. זאת משום שאנו לומדים את דברי התורה של הדורות הקודמים במסורת מאבותינו ומרבותינו, ומתוך ספרי הקודש שהורישו לנו. בכך אנו מוסיפים על דבריהם, וכל תוספת בונה קומה נוספת [צדקת הצדיק רלח]. על פי דבריו כותב הרב קוק שכלפי חוץ נראה שישנה ירידת הדורות, דבר המתבטא באנשים הפרטיים. אבל בפנימיות – נשמת ישראל עולה וצומחת תמיד, ומצד כלל האומה כל דור גדול יותר מקודמו [אגרות ראי"ה א, שלב]. לכן תלמידי החכמים בדורות שלנו אינם חכמים ובעלי מידות כמו תלמידי החכמים בדורות הקודמים, אולם הדור כולו מוכשר לקבל רעיונות עליונים יותר לעומת הדורות הקודמים.
אמונת חכמים
אֵיךְ לֹא נִסְמֹך הַחִסָּרוֹן לְנַפְשׁוֹתֵינוּ. לצערנו, פעמים רבות מדי אנו נתקלים בתופעה קלוקלת של זלזול בדברי חז"ל. הרב קוק מסביר שהדבר נובע מכך שאנשים מייחסים את מידותיהם הרעות אל רבותינו [אדר היקר עמוד מט]. למשל, אדם שהמניע למחשבותיו ולמעשיו הוא הגאווה, חושב שכך פועלים כולם ומודד את סובביו לפי אמת המידה שלו. כך גם אנשים בעלי מידות מקולקלות מייחסים את חולשותיהם לרבותינו הקדושים ומודדים אותם בכליהם הקטנים. על כך מעירים הרמב"ם והרב קוק שזוהי טעות יסודית, ועלינו לקנות לעצמנו אמונת חכמים.
שאלות לדיון
"וְצִוּוּ לִשְׁקֹד עָלָיו כָּל הַלַּיְלָה וּמִקְצָת הַיּוֹם, וְשָׂמוּהוּ תַּכְלִית הַחָכְמָה" כמה זמן יש להקדיש לאגדות חז"ל?
"וְאֵין לְךָ צוֹאָה רוֹתַחַת גְּדוֹלָה מִן הַכְּסִילוּת". האם גם אנו מתייחסים כך ל"כסילות"?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.

תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.

לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.

לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.

שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז לא לחכות להיות מלאך: לקדש את המציאות שלך
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב עופר אונגר, ר״מ בישיבת שעלבים, פותח את הערב (במקום ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, שלא יכול היה להגיע). הוא שואל למה דווקא ביום שבו רבי אלעזר בן עזריה פתח את שערי בית המדרש לכל תלמיד — גם למי ש״אין תוכו כברו״ — הוכרע שספר קהלת, המלא בסתירות, הוא ספר קדוש. משם, בעקבות רבי צדוק הכהן, למעמד הסנה: משה רוצה ״לסור״ לגמרי מכל המידות הרעות, והקדוש ברוך הוא עונה לו ״של נעליך״ — אי אפשר לשרוף הכל בבת אחת; המקום שאתה עומד עליו, כמו שהוא, הוא אדמת קודש. ובסוף, סיפור אישי: נער מתל אביב שהתחיל ללבוש ציצית, החבר׳ה שצחקו עליו, והמשפט שאמר לו הרב נריה ושינה לו את הדרך. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז מלאכים ביום כיפור, בני אדם בסוכות — האתגר של דורנו
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ד״ר יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, שואל שאלה שכל מי שעבר את החגים מכיר: אחרי אלול, ראש השנה ויום כיפור, האם סוכות — עם האוכל והטיולים — הוא נפילה? ותשובתו: דווקא סוכות הוא עליית המדרגה. כמו שהיה הרב דרוקמן אומר בסוף יום כיפור: ״יום שלם הייתם מלאכים. הגיע הזמן להיות בני אדם.״ בהמשך, סיפור מחדר ההמתנה לפני ניתוח: משפחה שלמה אומרת תהילים, ואז נכנסים שני רופאים גלויי ראש. ״זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה? שהדתיים יגידו רק תהילים?״ — הרופא שיגיד תהילים וילך לנתח, והמהנדס שיגיד תהילים וימציא את כיפת הברזל. זה האתגר הגדול שלקחנו על עצמנו: חיבור של קודש וחול, גם ביום שאחרי החגים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז סוכות הוא חג של חיבוק — חינוך בין אהבה לגבולות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
ראש ישיבת בני עקיבא הדרום, הרב דוד טברסקי, פותח בדיני חינוך של חג הסוכות: שמאי הזקן שסיכך מעל מיטת נכדו התינוק, הילד שחייב בלולב ״משיודע לנענע״, והריטב״א שקובע שגיל החינוך אינו אחיד — הוא תלוי במצווה ובילד. משם, בעקבות המשנה ברורה והרב קוק: החינוך מתחיל באווירה של הבית ובחינוך העצמי של ההורים. ואחר כך, החגים כדרכים של קשר: פסח הוא דיבור, שבועות נשיקה, הימים הנוראים מבט — וסוכות הוא חיבוק, שאינו בודק מי אתה ומה עשית. בסוף, הציפור של ר׳ זושא שצריכה שתי כנפיים, וחבטת הערבה בהושענא רבה: גבול, ומיד אחריו חסד. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז למה המשיח נקרא ״בר נפלי״? סוכת דוד הנופלת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ערן טמיר, ראש ישיבת אורות אשקלון, יוצא מגמרא תמוהה: למה המשיח נקרא ״בר נפלי״ — בן הנופל — ולמה מלכות בית דוד נקראת ״סוכת דוד הנופלת״? בעקבות המהר״ל, ״העדר קודם להוויה״: כל קומה חדשה נבנית רק אחרי שהמציאות הקודמת מפנה לה מקום. עם דוגמאות מהחיים — מהרווק שהופך לנשוי ועד מלכות שאול ודוד. ולמה דווקא סוכה ולא בית? בית שנפל ונבנה מחדש הוא בית חדש; סוכה נועדה מראשיתה להתפרק ולהיבנות שוב, ולכן גם בשעת נפילתה היא נשארת סוכה. המסר החינוכי: לא להיבהל מנפילות — לא בחיים הפרטיים ולא בחיי האומה, מאז שמחת תורה של לפני שלוש שנים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.











