ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- סליחות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"ויעבר ה' על פניו ויקרא", אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם.
ה' ה' - אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. אל רחום וחנון, אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר (שמות לד) "הנה אנכי כרת ברית".
בהתבוננות בדברי הגמרא הללו, עולות מספר שאלות:
א. כיצד יתכן שה' התעטף בטלית, הרי ה' הוא לא בשר ודם? וכן צריך להבין באיזו טלית ה' התעטף? מה עניינה של הטלית הזו?
ב. מדוע ה' מוחל כשאנו עושים כסדר התפילה שלו? מדוע מספיק לומר כמה מילות קסם מבלי חזרה בתשובה?
ג. "אני הוא קדם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם" - מדוע צריך להגיד לנו ש-ה' הוא לפני החטא וה' הוא אחר החטא? מה החידוש בכך? למה שנחשוב שה' השתנה במשהו?
ד. מעבר לכך יש לשאול, הרי אמרנו פעמים רבות את י"ג המידות ולא תמיד נענינו? אז מדוע הגמרא מבטיחה לנו "ברית כרותה לשלש עשר המידות שאינן חוזרות ריקם"? הרי אנו רואים שזו לא תמיד עובד?
כדי לענות על השאלות הללו, נתבונן בדברי המהרש"א 2 על הגמרא, שכך כתב:
ובספר ישן מחכמת המקובלים מצאתי וז"ל נתעטף הקדוש ברוך הוא באותו טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם שעליו נאמר עוטה אור כשלמה שמבהיק מסוף עולם ועד סופו כו' והאריך בסוד הענין:
מדברי המהרש"א עולה שחזרה בתשובה זה חידוש שאין כדוגמתו, כל פעם שאנחנו חוזרים בתשובה ה' בורא את העולם מחדש, ומאפשר לנו ליצור עולם חדש ומתוקן.
רעיון זה מיישב לנו, גם את השאלה שעולה הרבה פעמים, כיצד ייתכן לחזור בתשובה, הרי קלקלנו משהו, ומה שהתקלקל כבר לא ניתן לתקן.
מבאר המהרש"א, ש-ה' מראה לנו שאפשר לברוא את העולם מחדש. ה' יכול לברוא את העולם מחדש, ולתת לנו הזדמנות חדשה לעולם. כמו שכשילד מפסיד במשחק מחשב הוא יכול להתחיל אותו שוב מההתחלה.
ממילא כעת מובן, ש-ה' לא אומר לנו שברגע שנחטא נגיד "כצפצוף הזרזיר" 3 כמה מילות קסם של י"ג מידות וימחקו לנו העוונות, אלא ה' אומר לנו אתם יכולים כל רגע להתחיל מהתחלה, ולתת לבריאה להיברא מחדש.
יש לזכור שיום אמירת הסליחות (לפי מנהג האשכנזים) זהו יום בריאת העולם לפי דעת ר' אליעזר. כפי שכותב הר"ן בתחילת מסכת ראש השנה 4 :
ולפי זה הא דתניא בגמרא דרבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם על גמר ברייתו קא אמרינן דאדם הראשון שבו נגמר העולם נברא ביום ששי דהיינו באחד בתשרי... אבל בכ"ה באלול תחלת בריאת העולם הוא ולכך נהגו בברצלונ"ה וגלילותיה להשכים באשמורות הבוקר בכ"ה באלול
כל שנה בעת אמירת סליחות ניתנת לנו הזדמנות להיות שותפים בבריאת העולם מחדש. כל פעם שאנו עומדים לפני ה' עטופים בטלית, אומרים ל-ה' כפי שהתעטפת בטלית בבריאת העולם לברוא את העולם כך אנו רוצים להתעטף בטלית ולברוא עולם חדש מתוקן.
על פי זה צריך לבאר את המשך דברי הגמרא. "יעשו לפני כסדר הזה". כפי שביאר בעל ה"ראשית חכמה" לרב אליהו די וידאש 5 :
"אמרו הגאונים כי כוונת "יעשו לפני כסדר הזה" אין הכוונה לבד על עטיפת טלית, אלא שיעשו סדר המידות שלמד הקב"ה למשה שהוא א-ל רחום וחנון. דהיינו מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום וכן כל י"ג המידות".
כוונתו לומר, שאין צורך רק באמירת הסליחות באופן חיצוני, אלא שאנו צריכים ללכת ולהדבק במידותיו של הקב"ה. כדברי הגמרא 6 :
"ואנוהו - הוי דומה לו: מה הוא חנון ורחום - אף אתה היה חנון ורחום."
ברגע שאנחנו נדבק במידותיו של ה' ונתנהג כמותו, ממילא "נעשה לפניו כסדר הזה", ה' יסלח לנו ויקבל את בקשתנו.
על פי זה ניתן להוסיף קומה בהבנת דברי הרא"ש 7 שמסביר את המשמעות דברי הגמרא "אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא אחר שיחטא האדם" כך:
"ואם תאמר: מה צריך האדם למדת רחמים קודם שיחטא? ויש לומר אף על פי שגלוי וידוע לפניו {עוד בבריאת העולם} שסופו לחטוא מתנהג עמו במדת רחמים באשר הוא שם."
פירושו של דבר, ה' יודע שנחטא ובכל זאת הוא אוהב אותנו לפני כן, ואוהב אותנו גם אח"כ. ה' אומר לנו שהוא יודע שנחטא, ואף על פי כן הוא החליט לברוא את העולם, ואם אחר שנקלקל נחזור בתשובה, הוא יברא שוב את העולם מחדש. משמעות העניין, שה' אומר לנו שברגע שנחזור בתשובה, הוא יברא בעבורנו שוב את העולם, וכל העוונות נמחקים, כי הכל התחיל מהתחלה.
היטיב לתאר זאת הרב שלום הרוש בשיר שחיבר: "מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה". ה' אומר לנו שניתנת לנו אפשרות לברוא מהתחלה את העולם. להתעטף בטלית של בריאת העולם ולהגיד הכול מתחילים שוב מהתחלה.
הרב קוק בספרו אורות התשובה 8 העמיק במשמעות העניין, ומבאר שכל חזרה בתשובה היא יצירה מחודשת שכרוכה בבריאת העולם כך, וכך הוא כותב בלשונו הצחה:
"להעמיק הרבה צריכים ביסוד התשובה, עד שאורה יאיר כל-כך עד שזכרון כל חטא יעורר בו רגש שמחה עצומה, מפני הידיעה של הזכות הגדולה שמאירה בהם על ידי קדשת התשובה, שהיא אור ד' הפועל בתקון העולם, יסוד הבריאה."
הרב קוק מלמד אותנו שכל התשובה זה תהליך של יסוד הבריאה. כל מה שאנחנו פועלים בתשובה, זה שבים אל הבריאה, אל נקודת ההתחלה, ומאפשרים שוב ל-ה' ללבוש את אותה טלית שה' אתה ברא את העולם.
אנו כעת ברגעים הגדולים של בריאת העולם צריכים לבוא לפני ה' ולהגיד לו אמנם הייתה לנו שנה שבה טעינו בהרבה תחומים, אבל אנו רוצים שנה של קדושה וטהרה, שנה של התעלות רוחנית. שנה שנזכה בה להיות חלק מבריאת העולם. להיות שותפים בבריאה חדשה של העולם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
