ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
ניר בן אריה ואביטל בת דב
וְהַסִּבָּה הַשֵּׁנִית בִּמְצִיאוּת מִי שֶׁאֵין בּוֹ חָכְמָה — מִפְּנֵי שֶׁאַנְשֵׁי הַחָכְמָה הֵם מְעַטִּים מְאֹד, וְזֶה הַדָּבָר נִתְחַיֵּב בְּדֶרֶךְ הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית•. וְאֵין לוֹמַר בַּאֲשֶׁר חִיְּבָה הַחָכְמָה הָרִאשׁוֹנִית: 'מַדוּעַ הָיָה כָּךְ?'• כְּמוֹ שֶׁאֵין לִשְׁאֹל: 'לָמָּה הָיוּ הַגַּלְגַּלִים — תִּשְׁעָה, וְכוֹכְבֵי לֶכֶת — שִׁבְעָה, וְהַיְסוֹדוֹת – אַרְבָּעָה?'. שֶׁאֵלּוּ כֻלָּם וְהַנּוֹהֲגִים מִנְהֲגֵיהֶם נִתְחַיְּבוּ לִהְיוֹת כָּךְ בַּמְּצִיאָה הָרִאשׁוֹנָה•. וְהִנֵּה הַחֲכָמִים, עֲלֵיהֶם הֲשָׁלוֹם, כְּבָר בֵּאֲרוּ זֶה. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עַל אַנְשֵׁי דּוֹרוֹ — וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ נִכְבָּדִים רוּבָּם: "רָאִיתִי בְנֵי עֲלִיָּה — וְהֵם מוּעָטִין... וְאִם שְׁנָיִם הֵם — אֲנִי וּבְנִי הֵם" (סוכה מה ב). וְעַל כֵּן נִבְרְאוּ הֶהָמוֹן לַעֲשׂוֹת 'חֶבְרָה' לַחֲכָמִים, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ שׁוֹמֵמִים. וְאוּלַי תַּחְשֹׁב שֶׁזֹּאת הַתּוֹעֶלֶת קְטַנָּה — אֲבָל הִיא צְרִיכָה וּרְאוּיָה יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנָה. שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הֶעֱמִיד הָרְשָׁעִים• בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לָהֶם חֶבְרָה וּלְהָסִיר שִׁמֲמוֹן נַפְשׁוֹת הַחֲסִידִּים. הוּא מַה שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה" (שמות כג כט). וְזֶה הָעִנְיָן פֵּרְשׁוּ חֲכָמִים גַם כֵּן, וְאָמְרוּ: מַאי כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם? (קהלת יב יג) – "כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא לִצְוַת לַזֶּה" (ברכות ו ב), פֵּרוּשׁ: לְהָסִיר עָצְבּוֹ וְשִׁמֲמוֹן יְחִידוּתוֹ.
וְאִם כֵּן, נִתְבָּאֵר מִכָּל אֲשֶׁר אָמַרְנוּ: שֶׁהַכַּוָּנָה בִּבְרִיאַת כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הָעוֹלָם הַהֹוֶה וְהַנִּפְסָד, אֵינוֹ — אֶלָּא אִישׁ שָׁלֵם, כּוֹלֵל הַחָכְמָה וְהַמַּעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וּכְשֶׁתִּתְבּוֹנֵן וְתִלְמַד מִדִּבְרֵיהֶם, עֲלֵיהֶם הֲשָׁלוֹם, אֵלּוּ שְׁנֵי הָעִנְיָנִים, רְצוֹנִי לוֹמַר: 'הַחָכְמָה וְהַמַּעֲשֶׂה', מֵאֲשֶׁר בֵּאֲרוּהוּ וּרְמָזוּהוּ — תֵּדַע, כִּי עַל נָכוֹן אָמְרוּ: שֶׁאֵין לוֹ לְהָקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבָּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה.
וּכְבָר יָצָאנוּ מֵהָעִנְיָן שֶׁהָיִינוּ מִתְעַסְּקִים בּוֹ, אֲבָל הֵבֵאתִי אֵלּוּ הַדְּבָרִים מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְיַפִּים הָאֱמוּנָה, וּמְעוֹרְרִים עַל בַּקָּשַׁת הַחָכְמָה, וְאֵינָם נִקְלִים• — לְפִי מַה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה — וְהִנְנִי חוֹזֵר לְעִנְיָנִי.
___________________________________
נִתְחַיֵּב וכו' – זהו רצון ה'. מַדוּעַ הָיָה כָּךְ – מדוע ה' ברא כך. בַּמְּצִיאָה הָרִאשׁוֹנָה – כך רצה ה' בבריאת העולם. הָרְשָׁעִים – הכנענים בזמן כיבוש הארץ. נִקְלִים – חסרי חשיבות.
ביאורים
לקראת חתימת ההקדמה, מסיים הרמב"ם לעסוק ב'אנשי המעלה' ובחשיבותם. הוא חוזר לשני המרכיבים שבהם עסק לעיל, ושמקיפים את אותם אנשים: 'החכמה והמעשה'.
עבודת ה' ואהבתו קבועות בליבם של יהודים רבים, גם כאלה שאינם מקפידים על קיומם של כל המצוות. ומכיוון ש"הקב"ה ליבא בעי" (רוצה את הלב) [סנהדרין קו:], נדמה לנו לעיתים שדי בלב החם, בכוונה הטובה וברצון הטוב, והלימוד והקיום המעשי אינם כה חשובים. אולם כשמתבוננים בדברי חז"ל רואים שלקב"ה לא די בזה.
ניתן לומר שאהבת ה' והרצון לעובדו הם הבסיס החשוב, אהבת ה' מבטאת קשר גדול של האדם לבוראו, שהוא יסוד ובסיס חשוב מאד. אולם אסור לאדם להסתפק בכך. על האדם לעסוק בחכמה של הבורא וברצונו, ולקיים באופן מעשי, את הטוב והישר בעיניו. מי שאינו עוסק בשני אלה – בלימוד החכמה ובקיום המעשי, אינו זוכה להתחבר ולגלות באמת את רצון ה'.
לעומתו, מי שזוכה לחיבור הגדול הזה, זוכה להיות זה שבשבילו ראוי כל העולם להיברא, זה ששאר הבריות נועדו לסייע לו, כפי שראינו לעיל, ולגרום שלא יהיה בודד ומשועמם כפי שכתב הרמב"ם כאן. עשיית הטוב והישר כוללת גם את קיום ההלכה המעשית על שלל פרטיה. ההלכה מדריכה את האדם, מנווטת את כל מהלך חייו, ומורה לו כיצד לנהוג בכל שעה משעות היממה על פי רצון ה'.
לאותו שילוב של החכמה והמעשה התכוונו חז"ל בדבריהם: "אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד". דברים אלו לכאורה עמוקים מאד ונראים לקורא כדברים שאינם נכונים. אולם כאשר מעמיקים בדברי חז"ל מבינים שכיוון שתכלית עולמו של הקב"ה הוא ה'אדם', ותכלית ה'אדם' הוא אותם אלו שזכו להיות הגדולים והקדושים שבבני האדם, הזוכים לשלב את לימוד החכמה ואת עשיית המעשים הטובים בפועל, מבינים את כוונתם של חז"ל.
הרחבות
הצורך בחברה לחכמים
לַעֲשׂוֹת 'חֶבְרָה' לַחֲכָמִים. ניתן לבאר שהחברה נועדה למלא את ה'צרכים החברתיים' של החכמים, כי האדם מטבעו חברתי. עוד ניתן לבאר שעל ידי הקשרים הבין-אישיים הם יכולים לממש את טובם ולתקן את מידותיהם – כפי שנדרש להשגת החכמה. כהמשך לדברי הרמב"ם ניתן לבאר שלחברה תפקיד נוסף חשוב מאוד בסיוע לחכמת החכמים, כיוון שבה תצטרך לבוא לידי יישום אותה חכמה, ועל ידיה החכמה תתפתח ותתפשט בעולם (וכפי שבארנו בהרחבות ליום לעיל ימים ח', י' חשון). הרב צבי יהודה קוק הרחיב את הדברים ברובד נוסף: "ענייננו המיוחד אינו קדושת היחיד, אלא קדושת הכלל...", "מהציבור בשלמותו נמשכים הפרטים..." [שיחות הרצי"ה בראשית עמ' 84 ועמ' 318-321]. בהמשך דבריו שם הוא מבאר שלכלל יתרון בכך שיש לו קביעות, וכן בכך שלעולם יש בו מצבים מסובכים ובעייתיים – מה שדורש קדושה יותר מורכבת ומפותחת. לפי דברים אלו מובן מאוד מדוע גם החכמים הגדולים ביותר זקוקים לציבור, שדרכו הם יופיעו את 'קדושת הכלל'.
יחס הרמב"ם ליסודות אמונה
מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְיַפִּים הָאֱמוּנָה. על יחס הרמב"ם לעיסוק בענייני אמונה ניתן ללמוד מדבריו בפירוש המשניות: "ואין זה מקום להביא שם הדבר הזה, לולי אשר כוונתי כשיבוא זכר דבר בעניין האמונה לבאר בו מעט, כי יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו..." [ברכות סוף פרק ט].
שאלות לדיון
אחרי כל האריכות, לפי הרמב"ם, מהו ביאור מאמר חז"ל "אֵין לוֹ לְהָקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבָּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה"?
לסיום, מהי הגישה הנכונה לפי הרמב"ם, בלימוד האגדתות שיש בגמרא?
השתתפו עכשיו בדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות:
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.

תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.

לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.

לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.

שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז לא לחכות להיות מלאך: לקדש את המציאות שלך
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב עופר אונגר, ר״מ בישיבת שעלבים, פותח את הערב (במקום ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, שלא יכול היה להגיע). הוא שואל למה דווקא ביום שבו רבי אלעזר בן עזריה פתח את שערי בית המדרש לכל תלמיד — גם למי ש״אין תוכו כברו״ — הוכרע שספר קהלת, המלא בסתירות, הוא ספר קדוש. משם, בעקבות רבי צדוק הכהן, למעמד הסנה: משה רוצה ״לסור״ לגמרי מכל המידות הרעות, והקדוש ברוך הוא עונה לו ״של נעליך״ — אי אפשר לשרוף הכל בבת אחת; המקום שאתה עומד עליו, כמו שהוא, הוא אדמת קודש. ובסוף, סיפור אישי: נער מתל אביב שהתחיל ללבוש ציצית, החבר׳ה שצחקו עליו, והמשפט שאמר לו הרב נריה ושינה לו את הדרך. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז מלאכים ביום כיפור, בני אדם בסוכות — האתגר של דורנו
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ד״ר יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, שואל שאלה שכל מי שעבר את החגים מכיר: אחרי אלול, ראש השנה ויום כיפור, האם סוכות — עם האוכל והטיולים — הוא נפילה? ותשובתו: דווקא סוכות הוא עליית המדרגה. כמו שהיה הרב דרוקמן אומר בסוף יום כיפור: ״יום שלם הייתם מלאכים. הגיע הזמן להיות בני אדם.״ בהמשך, סיפור מחדר ההמתנה לפני ניתוח: משפחה שלמה אומרת תהילים, ואז נכנסים שני רופאים גלויי ראש. ״זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה? שהדתיים יגידו רק תהילים?״ — הרופא שיגיד תהילים וילך לנתח, והמהנדס שיגיד תהילים וימציא את כיפת הברזל. זה האתגר הגדול שלקחנו על עצמנו: חיבור של קודש וחול, גם ביום שאחרי החגים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז סוכות הוא חג של חיבוק — חינוך בין אהבה לגבולות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
ראש ישיבת בני עקיבא הדרום, הרב דוד טברסקי, פותח בדיני חינוך של חג הסוכות: שמאי הזקן שסיכך מעל מיטת נכדו התינוק, הילד שחייב בלולב ״משיודע לנענע״, והריטב״א שקובע שגיל החינוך אינו אחיד — הוא תלוי במצווה ובילד. משם, בעקבות המשנה ברורה והרב קוק: החינוך מתחיל באווירה של הבית ובחינוך העצמי של ההורים. ואחר כך, החגים כדרכים של קשר: פסח הוא דיבור, שבועות נשיקה, הימים הנוראים מבט — וסוכות הוא חיבוק, שאינו בודק מי אתה ומה עשית. בסוף, הציפור של ר׳ זושא שצריכה שתי כנפיים, וחבטת הערבה בהושענא רבה: גבול, ומיד אחריו חסד. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז למה המשיח נקרא ״בר נפלי״? סוכת דוד הנופלת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ערן טמיר, ראש ישיבת אורות אשקלון, יוצא מגמרא תמוהה: למה המשיח נקרא ״בר נפלי״ — בן הנופל — ולמה מלכות בית דוד נקראת ״סוכת דוד הנופלת״? בעקבות המהר״ל, ״העדר קודם להוויה״: כל קומה חדשה נבנית רק אחרי שהמציאות הקודמת מפנה לה מקום. עם דוגמאות מהחיים — מהרווק שהופך לנשוי ועד מלכות שאול ודוד. ולמה דווקא סוכה ולא בית? בית שנפל ונבנה מחדש הוא בית חדש; סוכה נועדה מראשיתה להתפרק ולהיבנות שוב, ולכן גם בשעת נפילתה היא נשארת סוכה. המסר החינוכי: לא להיבהל מנפילות — לא בחיים הפרטיים ולא בחיי האומה, מאז שמחת תורה של לפני שלוש שנים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.










