ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- שמונה פרקים לרמב"ם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
וְכַאֲשֶׁר יָדַע מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרָה לוֹ מְחִצָּה שֶׁלֹּא קְרָעָהּ, וְשֶׁכְּבָר נִשְׁלְמוּ בּוֹ מַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת כֻּלָּן וְהַמַּעֲלוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת כֻּלָּן - בִּקֵּשׁ לְהַשִּׂיג ה' עַל אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ, הוֹאִיל וְלֹא נִשְׁאַר מוֹנֵעַ, וְאָמַר: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג, יח). וְהוֹדִיעוֹ, יִתְעַלֶּה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ זֶה בִּהְיוֹתוֹ שֵׂכֶל מָצוּי לְחֹמֶר•, רְצוֹנִי לוֹמַר: בַּאֲשֶׁר הוּא אָדָם, וְהוּא אָמְרוֹ: "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שם שם, כ). הִנֵּה לֹא נִשְׁאֲרָה בֵּינוֹ וּבֵין הַשָּׂגַת ה' עַל אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ אֶלָּא מְחִצָּה אַחַת בְּהִירָה, וְהוּא הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי הַבִּלְתִּי נִבְדָּל•. וְהִשְׁפִּיעַ עָלָיו, יִתְעַלֶּה, וְנָתַן לוֹ מִן הַהַשָּׂגָה אַחַר שְׁאֵלָתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה אֶצְלוֹ קֹדֶם שְׁאֵלָתוֹ, וְהוֹדִיעוֹ כִּי הַתַּכְלִית• לֹא תִּתָּכֵן לוֹ וְהוּא בַּעַל גֶּשֶׁם. וְכִנָּה אֲמִתַּת הַהַשָּׂגָה בִּרְאִיַּת פָּנִים, כִּי הָאָדָם, אִם יִרְאֶה פְּנֵי חֲבֵרוֹ - תִּקָּנֶה לוֹ בְּנַפְשׁוֹ צוּרָה שֶׁלֹּא יִתְבַּלְבֵּל בָּהּ עִם זוּלָתוֹ; אֲבָל אִם יִרְאֶה אֲחוֹרָיו - אַף עַל פִּי שֶׁיַּבְחִינוֹ בְּזֹאת הָרְאִיָּה, אֲבָל לִפְעָמִים יְסֻפַּק עָלָיו, וְלִפְעָמִים יִתְבַּלְבֵּל לוֹ עִם זוּלָתוֹ. כֵּן הַשָּׂגָתוֹ יִתְעַלֶּה עַל הָאֱמֶת, הִיא, שֶׁיִּקָּנֶה מֵאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ בַּנֶּפֶשׁ מַה שֶׁלֹּא יִשְׁתַּתֵּף בַּמְּצִיאוּת הַהִיא זוּלָתוֹ מִן הַנִּמְצָאוֹת•, עַד שֶׁיִּמְצָא בְּנַפְשׁוֹ אֵת מְצִיאוּתוֹ חֲקוּקָה, נִפְרֶדֶת מִמַּה שֶׁיִּמְצָא בְּנַפְשׁוֹ מִמְּצִיאוּת שְׁאָר הַנִּמְצָאוֹת. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשָּׂגַת הָאָדָם זֶה הַשֵּׁעוּר• מִן הַהַשָּׂגָה, אֲבָל הוּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הִשִּׂיג לְמַטָּה מִזֶּה מְעַט, וְהוּא אֲשֶׁר כִּנָּה אוֹתוֹ: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (שמות לג, כג). וַאֲנִי עָתִיד לְהַשְׁלִים זֶה הָעִנְיָן בְּסֵפֶר הַנְּבוּאָה.
השוואת החכמים למשה
וְכַאֲשֶׁר יָדְעוּ הַחֲכָמִים, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, כִּי אֵלּוּ שְׁנֵי הַמִּינִים מִן הַפְּחִיתֻיּוֹת, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַשִּׂכְלִיּוֹת וְהַמִּדּוֹתִיּוֹת, הֵם אֲשֶׁר יָחֹצּוּ בֵּין הָאָדָם וּבֵין ה', וּבָהֶם יִהְיֶה יִתְרוֹן מַדְרֵגוֹת הַנְּבִיאִים זוֹ עַל זוֹ - אָמְרוּ עַל קְצָתָם, לְמַה שֶּׁרָאוּ מֵחָכְמָתָם וּמִדּוֹתֵיהֶם: "רְאוּיִים שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם שְׁכִינָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ". וְאַל יִתְעַלֵּם מִמְּךָ עִנְיַן הַדִּמְיוֹן•, לְפִי שֶׁהֵם דִּמּוּ אוֹתָם אֵלָיו, לֹא שֶׁיַּשְׁווּם עִמּוֹ, חָלִילָה לָאֵל. וכֵן אָמְרוּ עַל אֲחֵרִים: כִּיהוֹשֻׁעַ, עַל הָאֹפֶן אֲשֶׁר זָכַרְנוּ. וְזֶה הוּא הָעִנְיָן אֲשֶׁר הִתְכַּוַּנּוּ לְבָאֲרוֹ בְּזֶה הַפֶּרֶק.
שמונה פרקים לרמב"ם (50)
בשביל הנשמה
38 - פרק ז'
39 - פרק ז' חלק ב
40 - פרק ז חלק ג
טען עוד
מָצוּי לְחֹמֶר – הקשור לגוף חומרי. הַבִּלְתִּי נִבְדָּל – שאינו מנותק מהחומר. הַתַּכְלִית – הידיעה הסופית העליונה. אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ וכו' – מציאות ה' שונה במהותה ממציאות שאר הנמצאים ש"נמצאו מאמיתת המצאו". זֶה הַשֵּׁעוּר – השגה במידה כל כך עליונה. הַדִּמְיוֹן – השוואה חלקית מבחינה מסוימת.
ביאורים
במקומות רבים בספריו מתייחס הרמב"ם בהערכה מיוחדת לאדון הנביאים – משה רבנו. מדרגת נבואת משה רבנו איננה כשאר מדרגות הנביאים. השגתו של משה רבנו הייתה כה עליונה עד שהרמב"ם מציין שנשארה בין השגתו להשגת האמת האלוהית השלמה רק מחיצה אחת. אלא שמחיצה זו לא נבעה כתוצאה מפחיתות מסוימת אלא מטבע היותו בן אדם. משה רבנו השיג את התיקון המלא הן בהשגתו השכלית והן בתיקון מידותיו, לכן הוא ביקש לזכות ולראות בכבוד ה'. את ההשגה השלמה מכנה התורה ראיית הפנים. זהו משל לראייה בהירה של הנהגת ה' בעולם, ראייה שלא מותירה עוד ספק בקרב המאמין. לשלמות ההשגה הזאת, אפילו משה רבנו לא יכול היה להעפיל. המחיצה שמנעה ממנו את ההשגה הזאת הייתה העובדה שאחרי ככלות הכול, שכלו של משה רבנו הוא שכל אנושי, וככזה, הוא מוגבל בהשגתו. עם זאת, ההשגה שלה זכה אדון הנביאים הייתה הגבוהה ביותר לה זכה אי פעם בן אנוש. מהי אפוא משמעות ראיית אחורי ה' ולא פניו – הראייה שלה זכה משה רבנו? נראה שמשמעות הדבר היא ראייה של תוצאות ההנהגה האלוהית – הסוף של המעשה, אך לא המחשבה שעמדה מאחורי המעשה. לעולם לא נוכל להבין את כל החשבון האלוהי. כל עוד אנו בעולם הזה נוכל להבחין רק בתוצאות. נראה שמשה רבנו בהשגתו העליונה הצליח להשיג בבהירות את השגחת ה' המתגלה בעולם אך לא את כל המניעים שעומדים מאחוריה.
הרחבות
האם דעת הרמב"ם ביחס לנבואה מוסכמת על חכמי ישראל?
האברבנאל חולק על הרמב"ם הסובר שיש תנאים רוחניים לנבואה: "שדעת זה בנוי על דברי הפילוסוף, שהנבואה היא דבר טבעי מגעת לאדם, כשאר הצורות שלא יחולו בנושאיהם כי אם אחרי ההכנות הראויות אליהם. ואין זה דעת תורתנו, כי אין הנבואה דבר טבעי ואין ההכנה צריכה אליה , כי הנבואה דבר נסיי " [פירוש האברבנאל לעמוס א, א].
האברבנאל מוכיח את טענתו מהנביא עמוס: "והלא עמוס עם היותו בנוקדי (כי בעל הצאן נקרא נוקד) והיה בנוקדים, ר"ל משרת אצל הנוקדים, ולא למד חכמה... התנבא".
המלבי"ם מיישב את דעת הרמב"ם: "ולדעתי ישב זה הבדל בין הנביא המנבא לצורך עצמו ושלימותו, ובין הנביא שהוא שליח לצורך הכלל . כי שינבא ה' את האדם הבלתי מוכן אל הנבואה הוא כבריאת יש מאין, וזאת לא יעשה ה' רק לצורך גדול... ולכן לא יבחר ה' להשפיע רוח נבואה על איש, רק בהיותו מזומן לה, שאז יוסף ברכתו בה הכנה הנמצאת בו ביתר שאת ויתר עז להשלימו... אבל בעת שיצטרך ה' לשלוח נביא אל הדור, ולא ימצא איש המוכן לזה בטבעו מלידה ומבטן ומהריון ועל ידי הכנתו, יבחר ה' את אשר יקרב אליו מצד צדקתו יגדל הנס. ומזה המין היה נבואת עמוס, שלא ניבא לצורך עצמו רק לצורך הכלל" [פירוש המלבי"ם לעמוס א, א].
שאלות לדיון
מה היחס בין היהדות ובין תפיסות מזרחיות שבהם ישנו ניסיון להתעלוּת ושחרור מעולם הגוף על מנת להתאחד עם הרוחניות?
"בִּקֵּשׁ לְהַשִּׂיג ה' עַל אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ". האם גם אנחנו צריכים לשאוף למעלה זו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
