ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
וְעוֹד הֵשִׁיב לוֹ, אַף כִּי בְּוַדַּאי אֵין זֶה קַשְׁיָא מַה שֶּׁאֵין יוֹצֵא הַתִּינוֹק מָהוּל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. מִכָּל מָקוֹם בְּזוּלַת זֶה אֵין דָּבָר זֶה רָאוּי לִשְׁאֵלָה. כִּי הַמִּצְוָה שֶׁצִּוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְנֵי אָדָם, רוֹצֶה הוּא יִתְבָּרַךְ לְצָרֵף אֶת הָאָדָם. כִּי מִצַּד פֹּעַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵין מִילָה•. וְזֶהוּ מִצַּד הַבְּרִיאָה, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל עַל יְדֵי הַטֶּבַע, וּלְפִי הַטֶּבַע רָאוּי הָעָרְלָה. רַק שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַמִּילָה לָאָדָם, שֶׁיִּהְיֶה צֵרוּף לָאָדָם עַד שֶׁיִּהְיֶה בִּלְתִּי טִבְעִי. שֶׁכַּאֲשֶׁר עוֹשֶׂה הַמִּצְוָה הוּא צֵרוּף אֶל הָאָדָם מִן הַטֶּבַע. וְזֶה אֲשֶׁר חָפֵץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּמִּילָה. וְאִם הָיָה נִבְרָא מָהוּל, לֹא הָיָה צֵרוּף אֶל הָאָדָם, כִּי הָיוּ כָּל בְּנֵי אָדָם כָּךְ, שֶׁהַטֶּבַע הִיא אַחַת לְכָל בְּנֵי אָדָם וְלֹא הָיָה זֶה צֵרוּף. שֶׁאֵין הַצֵּרוּף רַק בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ טִבְעִי. שֶׁהַצֵּרוּף הוּא הוֹצָאָה מִן הַטֶּבַע. וְזֶהוּ הַצֵּרוּף כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכֵן כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵם צֵרוּף לָאָדָם, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם פְּעֻלּוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו הוֹצָאָה מִן הַטִּבְעִי, וְלֹא יִהְיוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם שָׁוִים עִם הַבַּעֲלֵי חַיִּים הַטִּבְעִיִּים. כִּי מִצַּד הַטֶּבַע נֶחְשָׁב וְנִרְאֶה הָאָדָם כִּבְהֵמָה שֶׁהִיא טִבְעִית*. וְאֵין כָּל אָדָם רָאוּי לְמַעְלָה זֹאת, כִּי אִם הָעָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְדָבָר זֶה עוֹד יִתְבָּאֵר.
___________________________________
עוד השיב רבי עקיבא לשאלתו - אף שהשאלה למה אין התינוק יוצא מהול אינה קשה, כמו שכבר התבאר למעלה, מכל מקום גם מצד אחר אין מקום כלל לשאלה זו. למצוות, שציוה הקב"ה את בני האדם, מטרה כללית, לצרף את הבריות. מעשה הבריאה שהוא פועל ה' יתברך, מצד המעשה הטבעי הוא מעשה שלם, ולפי הטבע החומרי ראויה הערלה להיות. הקב"ה ציוה את האדם על מצות המילה כי על ידי כך יהיה לאדם צרוף ויהיה מזוכך מהחומרי. על ידי קיום המצוה מזדכך האדם מהחומר, ולכן חפץ ה' במילה. אם היה האדם נוצר מהול לא היה צרוף האדם, כי כל בני האדם היו נבראים באופן זה, שהרי זו היתה יצירת טבע משותפת לכל בני האדם, ולא היה כאן צרוף, לפי שאין צירוף רק כאשר יוצא מהחומרי. ענין זה של הצירוף עוד יתבאר. וכך הן כל המצוות שנתן הקב"ה, שהן מצרפות את האדם, כדי שיהיו מעשיו ופעולתיו יציאה מהעולם החומרי, וכדי שלא יהיו מעשי האדם שווים למעשה בעלי החיים החומריים, שהרי במבט מהפן החומרי נחשב ונראה שהאדם חומרי כמו הבהמה. אולם למעלה זו לא ראויים כל בני האדם, אלא רק העם שבחר בהם הקב"ה, ודבר זה עוד יתבאר.
ביאורים
רבי עקיבא נותן תשובה נוספת לשאלתו של טורנוסרופוס. גם אם נאמר כדבריך, טורנוסרופוס, שאין שום חיסרון במעשה ה' בבריאת האדם אנו יכולים להבין את מצוות המילה. האדם נברא בטבעו מושלם ללא כל צורך בתיקון, ולכן הסרת העורלה היא מעשה לא טבעי. באופן טבעי האדם היה צריך לחיות עם הערלה שקיימת בו מטבע בריאתו. הסרתה היא מעשה שמנוגד לטבע. פעולה זו גורמת לאדם להתנתק מהחומר ולהפוך לרוחני יותר.
זוהי משמעות המילה 'צרוף'. כשאדם מצרף זהב או כסף הוא לוקח גוש כסף טבעי המעורבב מעפר מתכות שונות ומזקק אותו מהסיגים. לאחר הזיקוק בדיל הכסף כבר אינו כמו שנברא, אלא נקי ובעל ערך רב יותר. במצב זה הוא יכול לבטא את ייעודו ולהפוך לתכשיט יקר ערך. הצירוף הוא גילוי הנקודה הפנימית שחבויה מעבר לחומרים הנוספים הדבוקים בגוש הכסף שלנגד עינינו.
גם האדם דומה לאותו גוש כסף מעורבב. יש באדם צדדים חומריים ורוחניים המשמשים בערבוביה. קיום המצוות מסיט את השאיפות החומריות והתאוות השפלות, והופך את מעשיו החומריים של האדם לכאלו אשר מגלים את הנקודה הפנימית, הנשמה.
לכן ברית המילה היא מצווה שניטש עליה מאבק בין ישראל לגויים. הגויים טוענים שכך בראם הבורא, ולכן אין סיבה להסיר את העורלה. עם ישראל טוען בגאון שהאדם הוא גוש כסף גולמי, מעורבב ובלתי נקי. המצוות באות להסיר את המשיכות החומריות ואת התאוות, ולגלות את הנשמה הפנימית הטהורה. המצווה שמבטאת יותר מכל את הסרת החומר על מנת לגלות את הנשמה היא המילה.
הרחבות
*מותר האדם מן הבהמה
כִּי מִצַּד הַטֶּבַע נֶחְשָׁב וְנִרְאֶה הָאָדָם כִּבְהֵמָה שֶׁהִיא טִבְעִית. מצד העולם הטבעי אין הבדל אמיתי בין האדם לבהמה. שניהם עשויים מבשר ודם, לשניהם מערכות עיכול, הפרשה ורבייה. דמיון זה, בין האדם לבהמה, כבר מוזכר בספר קהלת : "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל" [קהלת ג, יט].
בהמשך הפסוקים מופיעה תשובה לשאלה זו: "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ" [ג, כא]. האבן עזרא מסביר שלאדם יש נשמה, ולבהמה לעומת זאת, יש נפש. נשמת האדם תחזור למעלה אל האלוהים, למקום ממנו נחצבה, אולם נפש הבהמה תחזור אל הארץ, למקום ממנו נוצרה: "ואחר כך ויפח באפיו נשמת חיים ורמז חיים בעבור שהיא עומדת ולא תאבד כנפש הבהמה. והפרש יש בין נשמה ונפש כי לא מצאנו בכל המקרא נשמה כי אם על בני אדם... ואמר שלמה בסוף הספר שרוח בני האדם תשוב אל האלוהים ולא אל העפר" [שם]. חובת קיום המצוות עליה מדבר המהר"ל, נגזרת מהבדל זה. כיוון שלאדם יש נשמה, מוכרחים גם מעשיו להיות שונים.
הבדל נוסף שנוצר כתוצאה מהימצאות הנשמה בגוף, הוא השכל הנמצא באדם אך לא בבעלי החיים. כך כותב השולחן ערוך בבואו להסביר מדוע ברכת 'אתה חונן' נתקנה ראשונה לברכות האמצעיות: "מפני שמותר האדם מן הבהמה היא הבינה והשכל, קבעו ברכת אתה חונן ראש לאמצעיות, שאם אין בינה אין תפלה" [או"ח, קטו, א].
שאלות לדיון
איך המצוות אמורות להשפיע עלינו? האם אנו רואים הבדל בין אנשים שמקיימים תורה ומצוות לאנשים שאינם עושים זאת?
מה הכוונה שהמצוות 'מצרפות' אותנו ומוציאות אותנו מן הטבע?
הצטרף לדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
