ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- חופה, חתונה ושבע ברכות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
אמר ר' חלבו אמר רב הונא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות שנאמר (ירמיהו לג, יא), קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת. ואם משמחו מה שכרו, אמר ר' יהושע בן לוי, זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות. שנאמר (שמות יט, טז), וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר, וגו', וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר. וגו'. וְהָאֱלֹקִים יַעֲנֶנּוּ בְּקוֹל. וגו'. ר' אבהו אמר, כאילו הקריב תודה שנאמר (ירמיהו שם), מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה'. רב נחמן בר יצחק אמר, כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים. שנאמר (שם), כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר ה'. פירש רש"י, עובר בחמשה קולות, מזלזל בחמשה קולות שבירך בהן הקדוש ברוך הוא את ישראל.
שהנה הנביא מבשר את ישראל כי ערי יהודה וחוצות ירושלים שהינן חרבות ושוממות מאין אדם ומאין בהמה, תשובנה להיות מבורכות בחמשה קולות שהן קול חתן וכלה, קול ששון ושמחה וקול מודים את ה'. כבר ביארנו בעזרת השם (בעניין יום הכיפורים הסבר דברי הגמ' סוכה, הנהו תרי מיני). שקול ששון מורה על שמחת קיום מצות. קול שמחה, הינו קול של תורה שיש בו התחדשות תמידית ולכן שמחתו מיוחדת. קול חתן, הוא שמחה על שלמות שהגיע אליו. וכן קול כלה, זו שמחה מצד שלמות הכלה. שאין דומה שלמות החתן שהוא הנותן, לשמחת הכלה שהיא מקבלת ונותנת אפשרות לחתן למלא את חובותיו הרוחניות בצורה יותר טובה, בלא דאגה לענייניו הגופניים (מבשלת, מכבסת טווה את בגדיו, ועוד). והקול החמישי, שנובע מהכרת הטובה שהקדוש ברוך הוא נותן לאדם, ומודים לו על כך.
סעודת החתן באה לבטא ולהרבות שמחת חתן וכלה בששון ובשמחה, כי השלמות שיוצאת מדיבוק איש ואשתו, מביאה שמתקיימת התורה על מצוותיה בטהרה ובקדושה. וממילא יש כאן הודאה לקדוש ברוך הוא שמאפשר לנו לקיים את מצוותיו ועל ידי כך להדבק בו ולזכות לכל הטובה שהקדוש ברוך הוא יעד לנו. מי שנהנה מסעודת החתן ואינו משמחו, שממילא אינה יוצאת לפועל הגדוּלה הגדוֹלה שראויה להתפתח משמחת חתן וכלה, מזלזל הוא בטובה מחומשת זאת, שהעניק לנו הבורא.
ואם שמחו זוכה, לריב"ל, לתורה שניתנה בחמשה קולות. שכאמור ישנן שלמות האיש ושלמות האישה, שלכל אחד מהם תפקידים שונים, לו ולה, בבנין עצמם ובתרומתם לעם ולעולם כולו. שהם האישים מקבלי התורה, שעמדו בהר סיני, הן אנשים והן נשים. והתורה שנחלקת, למצות שהן יותר לגוף, והתורה הלימודית שהיא יותר לרוחניות האדם. והדבר החמישי, ההכרה שבורא עולם נתנם ויש לברך על כך. ולא חרב הבית וגלו מן הארץ אלא מפני שלא ברכו בתורה תחילה (נדרים פא, א). חמשה דברים אלו נתנו בקול, שמשמעו הוצאה לפועל, כי הקול מוציא לפועל את מחשבת האדם ומגלה אותה, ונוסף לכך הקול הוא שיוצר קשר בין האישים השונים, וכל שכן בין האיש והאישה, ועל ידי כך הם יכולים במשותף לעזור אחד לשני למלא תפקידו טוב יותר. כאשר משמחים חתן הרי גורמים לעילוי חמשת הקולות של החתן, ולכן גם המצטרף לחתן זוכה להמשיך עליו גם כן את הסגולות הרוחניות של מעמד קבלת התורה. ואכן מעמד הר סיני וקבלת התורה מכונה ביום חתונתו (מדרש רבה, שיר השירים פרק ג, אות כא, בסופו).
ר' אבהו הוסיף, כאילו הקריב תודה. קרבן זה שונה מכל הקורבנות, שנוסף לזבח, בא עמו ארבעים חלות, שלשים חלות מצה ועשר חלות חמץ, כאשר משקל החמץ והמצה שווה. ארבעה חייבים להודות, שהם, הנמצאים במקום סכנה וניצלו (יורדי הים, הולכי מדברות, חולה שנתרפא והיוצא מבית האסורים) הבאת קרבן תודה מלמדת שהקדוש ברוך הוא לא רק ברא את העולם ויושביו, אלא שהוא גם מתעניין בגורלם ומנהיגם כרצונו, לפיכך אמרו חכמים (מסכת ברכות נד, א), חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. כי כל הנפעל לאדם ולעולם, הן לטוב והן למוטב, מונהג ומכוון מאת הבורא ויש להכיר בכך ולברך על כך בדיבור, שלא תהיה זו רק מחשבה נכונה, אלא גם הוצאה לפועל בעולם המעשה. לחם החמץ שבא עם קרבן תודה מציין את עולם הטבע והכוחות הפועלים בו, שכן עיסה מחמיצה מחוסר עשייה, כמבואר במסכת פסחים (מב, א) שכל זמן שמתעסקים עם העיסה ולַֹשִים אותה אינה מחמיצה. לעומת זאת לחם המצה מציין את כוח האדם שפועל. ולכאורה כוחו ניכר במעשיו יותר, על כך ציותה תורה שמשקל החמץ והמצה יהיה שווה אף על פי שבצורת החלות נראה שיש פי שלש חלות של מצה, אך הן קטנות לשליש מחלות החמץ. נמצא שקרבן תודה בא לקשר ולהודיע שהקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו ומכוון את הכוחות הטבעים שיפעלו כרצונו ומציל את מי שחפץ בו.
יש לשים לב שבין הארבעה שחייבים להודות לא נאמר חמישי, מי שנעשה לו נס מפורסם, שהרי הארבעה אין ניסם חורג באופן בולט מדרך הטבע. ובודאי גם מי שנעשה לו נס מפורסם כחנניה מישאל ועזריה שניצלו מכבשן האש אליו הושלכו על ידי נבוכדנצר מלך בבל, צריך להביא קרבן תודה. אלא שסתם נס נסתר, עדיף על נס מפורסם וגלוי, כמבואר במסכת שבת (נג, ב( שאין הקדוש ברוך הוא משנה סדרי בראשית, וחסרון הוא לאדם שהקדוש ברוך הוא משנה בשבילו סדרים אלו. אלא אם כן הדבר נצרך באופן מיוחד, כחנניה מישאל ועזריה שהיו צריכים להינצל מכבשן האש שהושלכו לתוכו והוצרכו לקדש את השם בנס גלוי.
נמצא קרבן תודה מקשר בין עולם הטבעי שהם חוקות שמים וארץ כפי שטבע אותם בורא עולם, וגילוי מציאות הקדוש ברוך הוא והנהגתו את העולם. כך משמח חתן שעל ידי שמחתו מתהדק הקשר בין החתן והכלה וממילא בכל הקשור לכך, כנאמר לעיל, זוכה לקשר את עולמו הטבעי עם הנהגת הקדוש ברוך הוא באופן מעולה יותר, שמושך עליו יותר חסד עליון.
רב נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים. ירושלים בבניינה מקום עליית שבטים לרגל. שהכול מצווים לראות בעזרה ולהביא עולת ראיה ושלמי חגיגה, שעולה ואמורי חגיגה קרבים על גבי המזבח ובשר החגיגה נאכל בכל ירושלים, ושם לנים לאחר הקרבתם, לקיים מה שנאמר, ופנית בבקר והלכת לאוהלך שיש ללון בירושלים ולא ללכת מיד לאחר הקרבת הקרבן, איש לביתו. מעלתה של ירושלים שכל ישראל נעשים בה חברים (מסכת חגיגה כו, א( ולפיכך לא גזרו חכמים בזמן הרגל, טומאה על עמי הארץ. וכל ישראל יכולים להיכנס בשער אחד בלא מחיצות המפרידות ביניהם.
הגוף הוא זה שמפריד בין אחד לשני וכאשר הגוף מתקדש ומתעלה, דבר שקורה באופן מיוחד בעת העלייה לרגל ברגלים, מצטמצם הפער בין הגופות והן כביכול הופכות להיות אחד. לשמח חתן, מביא, שהוא מתקרב לכלתו יותר ושמח בה, והריחוק ביניהם קטן. לפיכך גם המשמח זוכה כאילו החזיר במידה מסוימת את מהות ירושלים שבאופן מיוחד היה מתאפיין בזה שעולי רגלים היו מתאכסנים בבתי הירושלמים (בתשלום או שלא בתשלום, ע' מגילה כו, א) ולכן יש כאן בנין חורבה, שאינה בשימוש עתה, מחורבות ירושלים, והחזרתה לתפארתה שמאחד את ישראל. למדנו, שרבי יהושע בן לוי מדגיש שמשמח חתן וכלה זוכה לתורה, שהיא עולמו הרוחני הגבוה ביותר של העולם. ר' אבהו מציין כי הזכייה מתפשטת יותר, גם לעולם הטבעי שמתקשר יותר עם בורא עולם. רב נחמן בר יצחק מוסיף, שהזכייה גדולה יותר, שמקדשת גם את גוף האדם.
אלו הם שלשת המרכיבים של האדם, רוחניותו וגופו, והנפש, שהיא המקשרת בין רוחניות האדם וגופו, ואשר ממנה נגזר שמי שניצל, שחיותו הבאה מהנפש ממשיכה, מביא קרבן תודה שמקשר בין עולם החומר והנהגת הקדוש ברוך הוא. המשתתף בשמחת חתן וכלה ממשיך שלמות בשלשת המישורים המרכיבים את האדם, הן של החתן והכלה והן של עצמו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
