ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
וּבַמִּדְרָשׁ(ויק"ר ד, ב) : וְגַּם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִּמָּלֵא(קהלת ו, ז) . לְפִי שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת שֶׁכָּל אֲשֶׁר תִּיגַע לְעַצְמָהּ תִּיגַע1 . לְפִיכָךְ אֵינָהּ שְׂבֵעָה מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי: מָשָׁל לְעִירוֹנִי2 שֶׁהָיָה נָשׂוּי בַּת מְלָכִים, אַף עַל פִּי שֶׁמַּאֲכִילָהּ כָּל מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ, אֵינוֹ יוֹצֵא חוֹבָתוֹ, לָמָּה? שֶׁהִיא בַּת מְלָכִים. כָּךְ, כָּל מַה שֶּׁיִּפְעֹל הָאָדָם עִם נַפְשׁוֹ אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ. לָמָּה? לְפִי שֶׁהִיא מִלְמַעְלָה, עַד כָּאן.
וּבֵאוּר עִנְיָן זֶה, כִּי הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת שֶׁהִיא מִלְמַעְלָה3 וְעוֹמֶדֶת בַּתַּחְתּוֹנִים, תָּמִיד הִיא מִשְׁתּוֹקֶקֶת אֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הַמִּצְווֹת, בְּמַה שֶּׁהִיא• בַּתַּחְתּוֹנִים•. וְדָבָר זֶה לְחֶסְרוֹן מַדְרֵגָה נֶחְשָׁב לָהּ. שֶׁהִיא עֶצֶם נֶפֶשׁ אֱלֹהִי מִלְמַעְלָה, עוֹמֶדֶת בַּתַּחְתּוֹנִים•. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא חָסֵר, מִשְׁתּוֹקֵק אֶל הַשְׁלָמָה. וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה הֵם הַשְׁלָמָה אֶל הַנֶּפֶשׁ. וּבִשְׁבִיל כָּךְ מִשְׁתּוֹקֶקֶת הַנֶּפֶשׁ אֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הַמִּצְווֹת, לָצֵאת אֶל הַפֹּעַל וְלִהְיוֹת מֻשְׁלָם. אָמְנָם, לֹא תִּשְׂבַּע מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, בְּמַה שֶּׁהִיא עוֹמֶדֶת בַּתַּחְתּוֹנִים, בְּגוּף הָאָדָם. שֶׁדָּבָר זֶה מִמַּדְרֵגַת עֶצֶם הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהִיא מִלְמַעְלָה, וּלְכָךְ אֵינָהּ מֻשְׁלֶמֶת בַּתַּחְתּוֹנִים בַּגּוּף הַחָמְרִי. וְכֵיוָן שֶׁאֵינָהּ מֻשְׁלֶמֶת, אֵינָהּ שְׂבֵעָה מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. רַק הִיא מִשְׁתּוֹקֶקֶת תָּמִיד לִהְיוֹתָהּ מֻשְׁלֶמֶת לְגַמְרֵי, וְאֵינָהּ מֻשְׁלֶמֶת עַד שֶׁתָּבֹא אֶל הַתַּכְלִית4 , בְּמַה שֶּׁהִיא עֶצֶם אֱלֹהִי מִלְמַעְלָה.
הסבר משל בת מלך שנשאת לעירוני
וְזֶה שֶׁהוּא מְדַמֶּה אוֹתָהּ אֶל בַּת מֶלֶךְ שֶׁנִּשֵּׂאת לָעִירוֹנִי, וְעִם5 שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם, אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ עִמָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בַּת מֶלֶךְ, וְהִיא מִתְחַבֶּרֶת אֶל עִירוֹנִי הַזֶּה. וְאִם כֵּן, תָּמִיד הִיא חֲסֵרָה, כַּאֲשֶׁר הִיא עִם הָעִירוֹנִי הַזֶּה. וְכָל אֲשֶׁר נוֹתֵן לָהּ, סוֹף סוֹף הִיא עִם הָעִירוֹנִי, שֶׁאֵינוֹ זִוּוּג שֶׁלָּהּ6 . וּלְכָךְ לֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת כְּפִי הָרָאוּי לָהּ, שֶׁהִיא בַּת מֶלֶךְ. שֶׁעַל כָּל פָּנִים הִיא מִתְחַבֶּרֶת לָעִירוֹנִי וְלֹא מֶלֶךְ. וּלְכָךְ אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ עִמָּהּ.
וְכֵן כַּאֲשֶׁר הַנֶּפֶשׁ הִיא מִלְמַעְלָה, וְאַף כִּי הַמִּצְווֹת וְהַתּוֹרָה הֵם יְצִיאָה לָהּ אֶל הַשְּׁלֵמוּת, מִכָּל מָקוֹם, בְּמַה שֶּׁהִיא עוֹמֶדֶת בַּתַּחְתּוֹנִים, בְּגוּף הָאָדָם, וְהִיא עֶצֶם נִבְדָּל מִן הָעֶלְיוֹנִים, לֹא תְּקַבֵּל הַשְׁלָמָה*. לְכָךְ אֵינָהּ שְׂבֵעָה מִן הַמִּצְווֹת, וְהִיא נֶחְשֶׁבֶת בְּכֹחַ כָּל יְמֵי הֱיוֹתָהּ עִם הַגּוּף. וְזֶה מַה שֶּׁרָצִינוּ לְבָאֵר.
השתוקקות הנפש לתורה ומצוות - הוכחה להיות התורה מן השמים
וְדָבָר זֶה מְחַיֵּב7 תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ עִנְיַן הַנֶּפֶשׁ וּמַדְרֵגָתָהּ, שֶׁהִיא מִן הַשָּׁמַיִם8 , וְהִיא עֶצֶם בִּלְתִּי מֻשְׁלָם, וּלְכָךְ הַשְׁלָמָתָהּ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וּמִצְווֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי נָתַן לָהּ הַמַּעֲלָה הַיּוֹתֵר עַל כֹּל, הִיא הַתּוֹרָה, לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנָהּ. בַּעֲבוּר שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִשְׁתּוֹקֶקֶת תָּמִיד אֶל הַהַשְׁלָמָה, מִפְּנֵי שֶׁעוֹמֶדֶת בַּתַּחְתּוֹנִים וְהִיא מִן הַשָּׁמַיִם, וּמַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהַשְׁלִימָהּ נִשְׁלְמָה.
____________________
במדרש על הפסוק: וגם הנפש לא תמלא, דרשו חז"ל: לפי שהנפש יודעת שכל אשר תיגע לעצמה תיגע 1 [יגיעתה במצוות היא לטובתה ואושרה], לפיכך אינה שבעה מצוות ומעשים טובים. אמר רבי לוי: משל לעירוני 2 [אדם פשוט], שהיה נשוי בת מלכים, אף על פי שמאכילה כל מעדני מלך, אינו יוצא חובתו, למה? שהיא בת מלכים. כך, כל מה שיפעול האדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו. למה? לפי שהיא מלמעלה.
ביאור מדרש זה: 3 נשמת האדם, שהיא חצובה מן העולמות העליונים ועתה נמצאת בעולם התחתון, משתוקקת תמיד אל התורה והמצוות, שאף הם מהעולמות העליונים. היות הנשמה בעולם התחתון נחשב לה כחסרון כפול, האחד שהיא בעולם התחתון, והשני שהיא אינה בעולמות העליונים. כל דבר שהוא חסר שואף אל שלמותו. מאחר שהתורה והמצוות הם השלמה לנשמת האדם היא שואפת לדבוק בהם, כי באמצעותם תמצא את השלמתה. אולם היותה בעולם התחתון יוצר מצב שבו לעולם לא תגיע אל סיפוקה, לכן גם כאשר מקיים האדם תורה ומצוות ככל יכולתו אין בזה די. 4 רק כאשר תחבור הנפש אל העולמות העליונים, ששם מקורה, תגיע אל שלימותה.
חז"ל דימו את הנשמה לבת מלך שנישאת לעירוני, 5 ואף על פי שהוא נותן לה כל מעדני מלך אינו מצליח לספק את רצונה, מפני שהיא בת מלך ומפני שהיא נמצאת עם העירוני. כוונת חז"ל היא שהעירוני 6 אינו הזיווג המתאים לה, ולמרות כל מאמציו לא יוכל להביאה למצב של שובע, מפני שעצם החיבור שביניהם אינו מתאים לה, כי הזיווג המתאים לה הוא מלך ולא עירוני.
כך היא נשמת האדם, שהיא מן העליונים ומתחברת אל גוף האדם שהוא מהתחתונים. אף כי תורה ומצוות הם מזונה האמור להשביעה ולהביאה אל השלימות, אין הדבר יוצא אל הפועל מפני היותה בעולם התחתון ולא בעולמות העליונים.
עקרון זה שבארנו 7 מוכיח את היות התורה מן השמים. 8 מעלת הנשמה שהיא מעולם העליון, והיא בלתי מושלמת בעולם הגשמי. השלמתה החלקית בעולם הזה היא באמצעות תורה ומצוות, שאף הן מהעולם העליון, כי אין אפשרות להשלים את הנשמה בדבר שאינו מן העולם העליון. זה מוכיח שהתורה, שרק בה תמצא הנפש את שלימותה, היא מהעולם העליון היינו מן השמים.
[בְּמַה שֶּׁהִיא – בגלל שהיא. עוֹמֶדֶת בַּתַּחְתּוֹנִים – הנשמה מוגבלת על ידי כוחות הגוף.]
ביאורים
בת המלך נישאה לעירוני. זהו זיווג שאינו מתאים וגורם ייסורים רבים לבת המלך. אם כן, מדוע המלך השיא את ביתו לאותו עירוני? נראה שהמלך רצה שבת המלך תדע מהו תפקידה. כאשר בת המלך בארמון היא יכולה לשקוע בחיי תענוגות ולא להבין את המיוחדות שלה כבת מלך. כאשר היא נישאת לעירוני היא מתחילה להבין מה היה לה ביד. העדינות המלכותית, האחריות והאצילות אינן נמצאות בבית העירוני. ככל שבת המלך תבין שמקומה אינו בביתו היא תוכשר להיות בת מלך המבינה את תפקידה. המאכלים הטובים שנותן לה העירוני מהווים תזכורת עבורה לכך שהיא בת מלך ועוזרים לה לא לשקוע במאכלים הגסים ובהתנהגות הפשוטה של העירוני.
כך גם הנשמה, בת המלך, נשלחה כאן לעולם, לגוף עירוני פשוט, כדי שתזכה בקרבת מלך מלכי המלכים הקב"ה בזכות ולא בחסד. לכן ככל שהיא משתוקקת יותר למלך, ככל שהיא טועמת בעולם הזה מהתורה ומהמצוות שמזכירות לה את ארמון המלך, היא תשקע פחות בענייני העולם הזה ותהיה מוכשרת ומוכנה למימוש תפקידה כבת מלך בעולם הבא.
כדי שמאכלים יהיו ערבים לבת המלך הם צריכים להיות מתוקנים כמו בשולחן המלוכה. דבר זה מלמדנו שחייבת להיות תורה מן השמיים כדי למלא את הצימאון האדיר שיש לנשמה, שמגיעה מן השמיים, לבוראה.
הרחבות
* הגוף והנפש
הַנֶּפֶשׁ... בְּגוּף הָאָדָם, וְהִיא עֶצֶם נִבְדָּל מִן הָעֶלְיוֹנִים, לֹא תְּקַבֵּל הַשְׁלָמָה. בפרק זה המהר"ל עוסק במורכבות שיש באדם משום שיש בו גוף ונפש שיש ביניהם סתירה – "שחורבן הנפש בתיקון הגוף, ותיקון הנפש בחורבן הגוף" [הקדמה לפירוש המשניות לרמב"ם]. החת"ם סופר [סוכה לו:] כתב שדברים אלו נכונים דווקא בחוץ לארץ, אך אדם בארץ ישראל שיאמר שאינו רוצה לזרוע את שדהו מפני שרוצה ללמוד תורה – דומה למי שיאמר שאינו רוצה להניח תפילין מסיבה זו. יישוב הארץ הוא מצווה ואין לדחות אותה מפני לימוד תורה. המצווה אינה רק בגידול פירותיה הקדושים של הארץ, אלא בכל מלאכה שמוסיפה ליישובו של עולם.
כך מוסבר הנוסח של ברכת-מעין-שלש "ונאכל מפריה ונשבע מטובה". יש שמחקו מילים אלה, מפני "שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצוות התלויות בה" [טור אורח חיים רח]. אך בבית חדש תמה עליהם: "הלא קדושת הארץ... נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ... ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה" [שם]. בארץ ישראל יש לנו היכולת לקדש גם את המעשים היום-יומיים, למצוא את הקודש בחיים שלנו ממש, ולא רק בבית המדרש. אם כן, המהר"ל לא שולל את העיסוק בגוף, אלא את השכחה שהגוף הוא כלי ולא העיקר.
שאלות לדיון
למה גורם ה'שידוך' המוזר שבין העירוני לבת מלך? איך זה בא לידי ביטוי בנו?
מה יכול לגרום לאדם ללכת לפי הכוח הפנימי שבו, ולא להימשך אחר עולם החומר?
הצטרף לדיון על שאלות אלו בפורום הישיבות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
