ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
ולפתע... הוא נעלם. השמועות סיפרו שהוא פרש לעיר מרוחקת, עיר קיט ונופש. החברים בישיבה המשיכו להתעלות בתורה, אך ברק חידושיו היה חסר.
יום אחד, החליטו כמה מהחברים שהם חייבים ללכת לבקרו. הם נסעו לעירו, ואז גילו לתדהמתם ש... הכל נמחק. מוחו הגאוני פשוט שכח הכול, הוא לא ידע אפילו לקרוא פסוק כהלכתו.
כיצד אירע האסון? הוא עבר טראומה קשה?
לא ולא, העילוי המדובר הוא התנא הקדוש רבי אלעזר בן ערך. המשנה (אבות פ"ב) מספרת על תכונותיהם של חמשת תלמידיו הגדולים של רבן יוחנן בן זכאי. רבי אלעזר בן ערך מתואר שם כמעיין המתגבר. ההבדל בין מעיין לבור הוא שבור מכיל את המים שהוכנסו לתוכו, אך מעיין מוציא, כביכול, מים חדשים מבטן האדמה. בלימוד התורה יש מי שכוחו גדול בזיכרון העניינים שלמד (סיני), ויש מי שכוחו בחידושים (עוקר הרים), כוחו של רבי אלעזר היה בחידושי התורה שנבעו מתוכו.
בהמשך מספרת המשנה, שציווה רבן יוחנן לתלמידיו למצוא את הדרך הישרה שידבק בה האדם, ובמקביל – ימצא את הדרך הרעה שיתרחק ממנה האדם. בפשטות – כולם הסכימו שהדרכים הישרות של כולם הם טובות, והדרכים הרעות, שכולם הדגישו, חשוב להתרחק מהם. הציווי של רבן יוחנן בא למקד כל אחד מהתלמידים בנקודה המיוחדת שלו בעבודת ה'. כל אדם, על פי תכונותיו ואופיו, צריך להתמקד בנקודה מרכזית המתאימה לו, ובמקביל להתרחק מנקודה מרכזית המכשילה אותו, ודרך אותה נקודה לזכות בכל המכלול של עבודת ה'.
רבי אלעזר, כמו (כל?) התלמידים האחרים, מצא שהדרך הישרה והדרך הרעה מקבילות זו לזו. זו אותה נקודה, דבר והיפוכו. רבי אלעזר אמר שהדרך הישרה היא – לב טוב, והרעה – לב רע. מתאים לתכונותיו של רבי אלעזר, שהחידושים פרצו מתוך ליבו. (בשונה מרבי אליעזר בן הורקנוס, שהיה בור סוד, כלומר – עיקר עניינו הקליטה מחוץ. ואכן הוא שם את הדגש על עין טובה מול עין רעה, כי העין מייצגת את הקליטה מבחוץ).
שבח רבן יוחנן בן זכאי את רבי אלעזר, כי הלב הוא מרכז החיים וכולל הכל, וכך דברי כל האחרים כלולים בדברי רבי אלעזר.
ובאמת מסופר במדרש (קהלת ז), שלאחר שנפטר רבן יוחנן, רצה רבי אלעזר ללכת ללמוד עם כל החכמים ביבנה, אך אשתו אמר לו שכיוון שהוא הגדול בתלמידים, וחבריו צריכים אותו, הרי שהם צריכים לבוא אליו ולא הוא אליהם. וכך השתקע רבי אלעזר באמאוס, שהייתה עיר יפה עם מרחצאות, עד ששכח את תלמודו.
יום אחד, באו חבריו לבקרו, רצה רבי אלעזר ללמוד איתם, ועמד לקרוא את הפסוק מפרשתינו – "החדש הזה לכם", שיבש וקרא מילים מאד דומות בכתיב, אך מאד שונות במשמעות – 'החרש היה לבם'.
הפסוק והשיבוש אינם מקריים. החודש זו התחדשות. בכל חודש הלבנה מתחדשת. זהו גם הפסוק בתורה, שבו מתחילה מערכת המצוות של עם ישראל כעם, ולמעשה יציאת מצריים יוצאת כאן לדרך. העולם מתחדש ועולה קומה בהיוולד עם ישראל.
החידוש הוא כוחו המיוחד של רבי אלעזר, אך רבי אלעזר איבד את כוח החידוש, מפני שליבו היה חרש. בכך רומזים לו על צד נוסף בכוחו המיוחד – הלב. אי אפשר להסתפק בחידוש הלב מבפנים, הלב צריך גם להאזין ולקלוט מבחוץ, מחבריו ורבותיו. מי שחרש, סופו שליבו יאטם, וחידושיו יאבדו.
הבירור הרוחני הזה נוגע בנקודה יסודית הקיימת אצל כולנו. פעמים רבות, אנו שואלים את עצמינו – איך נשארים בהתלהבות ובהתחדשות בחיי היום יום ובעבודת ה'. השגרה שוחקת.
ראשית – עונים לנו: 'החודש הזה לכם'. דווקא מערכת המצוות הקבועה, המתחילה בפסוק זה, היא שבכוחה לשמור על הרעננות וההתחדשות. מי שבונה רק על ריגושים זמניים סופו להתאכזב.
שנית – ממשיכה הגמרא (שבת קמז) ומספרת שרבי אלעזר בעצמו ענה את התשובה. כשראו את מצבו הקשה, התפללו החכמים שרבי אלעזר ייזכר בתלמודו, ותפילתם התקבלה. דרש רבי אלעזר את המסקנה מהמאורע שאירע לו – "הווי גולה למקום תורה... שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תישען". הרעננות בעבודת ה' מותנית בחיבורו של אדם למקום תורה ולחברה שמקדמת את העניין.
משפחה שרוצה להתרענן בעבודת ה', חייבת להיות חלק מקהילה. אדם שרוצה להתקדם, שלא יסתפק רק בלימוד בביתו, אלא יקבע חברותא/ שיעור בבית כנסת/ בית מדרש.
בהצלחה לכולנו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
