ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- חופה, חתונה ושבע ברכות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
בברכה האחרונה של ברכת הנישואין אנו מבקשים:
"מהרה ה' אלוקינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים מחפתם ונערים ממשתה נגינתם".
ובודאי התפילה מבוססת על נבואתו של ירמיהו הנביא (לג, י, יא):
"כה אמר ה' עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה בערי יהודה ובחֻצות ירושלים הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות כי טוב כי לעולם חסדו מביאים תודה בית ה' כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'".
נבואה זו באה לאחר הנבואה המופיעה בירמיהו (ז, לד), והשבתי מערי יהודה ומחצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה הארץ , ולפיכך בברכה אנו מבקשים, מהרה ישמע קול השמחה, שיקרב הקדוש ברוך הוא מועד מימוש נבואת הנחמה עלינו.
אלא שיש לשאול מדוע מתייחס הנביא רק לערי יהודה וחוצות ירושלים ואינו מדבר על שאר ערי ישראל שאינם בגבול יהודה. וכעין זה מצינו בהלכות תשעה באב אורח חיים (סימן תקסא), שהרואה ערי יהודה בחרבנם או הרואה ירושלים, או המקדש בחרבנם קורע. וביאר הב"ח שם דאין קורעים על שאר ערי ישראל, דלא חשיבי כל כך. (עיין במשנה ברורה שם) אמנם נימוק זה מבאר מדוע אין צורך לקרוע על חורבן הערים, אולם עדיין יש להבין מדוע לא נתפלל על ישובן שיתמלאו בקול ששון ושמחה וקול חתן וכלה. אכן יותר יש להבין מדוע ערי ישראל חשובות פחות מערי יהודה.
ואמנם מצאנו במסכת סנהדרין (יא, ב), דאין מעברין את השנים אלא ביהודה. חנניה איש אונו אומר, אם עברוה בגליל אינה מעוברת. וביאר ר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי טעמו, דאמר קרא (דברים, יב, ה), לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישה שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום. וכן שנינו במסכת מנחות (פג, ב) דעומר ושתי הלחם באות מהארץ. וביארה הגמרא (שם סד, ב), דעומר בא לכתחילה מיהודה משום דאין מעבירין על המצות (ואמרו טעם נוסף, משום דבעינן כרמל שהוא רך ומלא, ואם יביאו אותו ממקום רחוק הרוח נושבת עליו והוא מתקשה. אכן נראה מתוס' (פה, א), ד"ה אין מביאין, וכו', שרצו לומר שלכתחילה כל המנחות באות מיהודה. ועל כרחך הטעם דאין מעבירין על המצות, דלא שייך הטעם משום כרמל, שאינו בשאר מנחות. ואף על פי שדחו זאת דלא מישתמיט בשום דוכתא דליבעי במנחות מן הקרוב לירושלים. יש לומר שהטעם הוא, דבשלמא בעומר שיש מצות קצירה בקמה, הראשון שמוצא הוא בסביבות ירושלים. אך בשאר מנחות שבאות מהסולת הראשון שמוצא יכול להיות מהסולת שיש לו בביתו ואינו דוקא מירושלים או הקרוב לה. לפיכך אין דין אין מעבירין על המצות שייך בזה).
לפיכך נראה ששאר ערי ישראל מתברכות דרך ערי יהודה וכאשר הנביא אומר שערי יהודה תהיינה שוממות מקול שמחה ומקול חתן וכלה, ממילא יוצא שגם בשאר ערי ישראל יהיה כך. והוא הדין בנחמה כאשר השמחה חוזרת לערי יהודה ממילא חוזרת השמחה גם לערי ישראל. ובזה אפשר להבין את דברי הנביא הנ"ל, עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה. בערי יהודה ובחֻצות ירושלים הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה, וגו'. שבתחילה הנביא אומר, שאתם אומרים שהמקום חרב. ומשמע שבאמת אינו חרב. ולבסוף הוא אומר באותו פסוק בסופו, שערי יהודה וחוצות ירושלים נשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה. ועוד, הוסיף מאין יושב שלא הוזכר באתם אומרים. ובתחילה קראה מקום חרב ולבסוף קראה ערים נשמות. אלא יש לערי יהודה וחצות ירושלים שני פנים. האחד, התוכן הפנימי שהוא הצינור דרכו עובר השפע האלהי לישראל, סגולה זו באה מפני שמקום זה הינו שכנו של מקום. ואתם אומרים, שהוא חרב, לא רק מאדם ובהמה חיצונים שזה הפן השני של יהודה, אלא במהותו החורבן שולט. ועל זה הנביא אומר, שאמנם המקום שמם, שאין בו יושב, לא אדם ולא בהמה. אך כביכול הערים קיימות וחצות ירושלים עומדים, כי גם החורבן שפקד את המקום הוא רק על פני השטח ולא ברובד הפנימי אלהי. הוא שאמרו חכמים (עיין רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז) והשמותי את מקדשיכם אף על פי שהם שוממים בקדושתם הם עומדים. ואותה קדושה נמשכת גם בערים השוממות, השכנות.
אלא שיש להבין, מדוע לערי יהודה לא מתייחסים לחצות ערי יהודה, כפי שמזכירים חצות ירושלים, ולא אומרים עיר ירושלים. אלא, שחשיבות ירושלים לחֻצותיה, בעוד חשיבות ערי יהודה בעיר בשלמותה ולא לחלקיה השונים בנפרד. כי ירושלים מעניקה שמחה לכל פרט ופרט, לעומת ערי יהודה שכוחן לציבור בכללו. ולפיכך הנביא אומר קול ששון וקול שמחה, וכו', קול נפרד לכל אחד ולא כללן כולם בקול אחד. ולכן הקדים ערי יהודה לחֻצות ירושלים לומר שלא רק הכלל יבנה אלא אפילו כל פרט ופרט בו. יזכנו בוראנו במהרה לקיום נבואת נחמה זו וישתפנו בשמחת עולם זו בקרוב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
