ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- שמחות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס
מצווה גדולה מן התורה לפרות ולרבות, וזו מגמתה הראשונה של הבריאה, לגלות ולהוסיף חיים בעולם, ועל כן זו המצווה הראשונה שנזכרה בתורה. שאמר ה' לאדם וחוה בסיום מעשה הבריאה: "ויברך אותם אלוקים, ויאמר להם אלוקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל חיה הרומשת על הארץ" (בראשית א, כח). ועוד נאמר בפרשת נח לאחר המבול: "ויברך אלוקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ" (בראשית ט, א). ואחר שהזהיר שלא לרצוח, הוסיף ואמר: "ואת פרו ורבו, שירצו בארץ ורבו בה" (בראשית ט, ז).
על ידי מצווה זו האדם הולך בדרכי ה': מה ה' ברא את העולם ומקיימו, אף האדם מוליד ילדים נוספים בעולם. ועל ידי כך הוא נעשה שותף עם הקב"ה, וכמו שאמרו חכמים: "שלושה שותפים יש באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו" (נדה לא, א).
ההוראה האלוקית הבסיסית
וזו המגמה הראשונה והיסודית של הבריאה, וכפי שאמרו חכמים במשנה: "לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר: לא תוהו בראה - לשבת יצרה" (גיטין ד, ב). פסוק זה אכן מלמד שיישוב העולם היא ההוראה האלוקית הבסיסית ביותר, שנאמר: "כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלוקים יוצר הארץ ועושָׂהּ הוא כוננה - לא תוהו בראהּ לשבת יְצָרָהּ, אני ה' ואין עוד" (ישעיה מה, יח). עוד אמרו חכמים במשנה: "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין ד, ה). ואם כך אמרו על מי שמקיים עני שלא ימות ברעב (ב"ב יא, א), על אחת כמה וכמה שהורים שמולידים ילד מקיימים עולם מלא - קל וחומר כשהם גם מאכילים ומחנכים אותו.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
407 - חזון מעמד התורה בישראל
408 - להביא חיים לעולם - הזכות והמצווה
409 - הברכה הצבאית והכללית של ישיבות ההסדר
טען עוד
המתבטלים מכך כאילו שופכים דמים וממעטים הדמות
אמר רבי אליעזר: "כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים" (יבמות סג, ב), שנאמר: "שופך דם האדם - באדם דמו יישפך", ובפסוק שאחריו נאמר: "ואתם פרו ורבו, שירצו בארץ ורבו בה" (בראשית ט, ו-ז). תפקידו של האדם להוליד ילדים ולהוסיף חיים בעולם הוא עמוק ויסודי כל כך, עד שמי שאינו ממלא אותו נחשב כמי שהמית את ילדיו בטרם נולדו. ורבי יעקב אמר (שם): "כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו ממעט הדמות", שנאמר: "כי בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית ט, ו-ז), ובפסוק שאחריו נאמר: "ואתם פרו ורבו, שרצו בארץ ורבו בה". לכל אדם ייחוד משלו, ולכן כל אדם מגלה בחינה נוספת של צלם אלוקים, וממילא כל הנמנע מלעסוק בפריה ורביה "ממעט הדמות" - ממעט את הופעת הגילוי האלוקי בעולם.
המלך חזקיהו
בעת שצבאו האדיר של סנחריב מלך אשור צר על ירושלים להחריבה חלה המלך חזקיהו, שנאמר: "בימים ההם חלה חזקיהו למות, ויבוא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' צו לביתך, כי מת אתה ולא תחיה" (ישעיהו לח, א). ויש לדעת כי חזקיהו היה מודע לגודל הסכנה, שכן בעקבות החטאים שגברו בישראל, מלכות אשור כבר הכניעה את מלכות ישראל שבשומרון והגלתה את עשרת השבטים מהארץ (מלכים ב, פרק יז), והאיום על מלכות יהודה היה קרוב ומוחשי. כדי למנוע את הרעה ציווה חזקיהו את כל העם לחזור בתשובה ולהתחזק בתורה. "נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה יידקר בחרב זו. בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואישה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה" (סנהדרין צד, ב).
שעתו הקשה
והנה בשעתו הקשה, כאשר צבא אשור צר על ירושלים וחזקיהו עצמו נפל למשכב, בא אליו הנביא ישעיהו בן אמוץ והודיע לו: "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה", "מת אתה - בעולם הזה, ולא תחיה - לעולם הבא". נזדעק חזקיהו ושאל: מדוע העונש גדול כל כך?! השיב הנביא: "משום שלא עסקת בפריה ורביה". הסביר חזקיהו, שעשה זאת משום שנודע לו ברוח הקודש שייצאו ממנו בנים שאינם הגונים. אמר לו הנביא: "כבשי דרחמנא למה לך, מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד". כלומר: מה לך לחשב בסתריו של הקב"ה, מה שאתה מצוּוה עליך לעשות, ומה שטוב בעיני הקב"ה - יעשה.
תשובתו
הבין חזקיהו שחטא, וביקש מישעיהו שייתן לו את בתו לאישה, ואולי זכותו וזכות ישעיהו תסייע בידם שייצאו מהם בנים טובים. השיב הנביא: כבר נגזרה עליך הגזירה. אמר לו המלך: "בן אמוץ - כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא (דוד המלך), אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" (ברכות י, א). "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'. ויאמר אנה ה' זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי, ויבך חזקיהו בכי גדול". וישמע ה' את קולו ויצו את ישעיהו לבשר לחזקיהו ששמע ה' את תפילתו והוסיף לו על שנותיו עוד חמש עשרה שנים ואף יציל אותו מחיל אשור. ובלילה יצא מלאך ה' והִכה את כל חיל סנחריב וירושלים ניצלה. וחזקיהו נשא את בתו של ישעיהו הנביא, ונולד להם מנשה שמלך אחרי חזקיהו ועשה הרע בעיני ה' והרבה לעבוד עבודה זרה, וגם דם נקי שפך הרבה מאוד, עד שנחתמה הגזירה על חורבן בית המקדש הראשון (מלכים ב, יט-כא). ואף על פי כן מצוות פרו ורבו לא זזה ממקומה, כי היא היסוד לקיום העולם. ואף במקרה של חזקיהו, על ידי בנו, מנשה הרשע, נמשכה שושלת בית דוד, שממנה נולד משיח בן דוד שיבוא במהרה בימינו.
בן עזאי
אמנם למדנו על אחד מגדולי התנאים, בן עזאי, שלא נשא אישה ולא קיים את מצוות פרייה ורבייה. וכך מסופר בתלמוד (יבמות סג, ב), שבן עזאי למד מהפסוקים שכל מי שאינו עוסק בפרייה ורבייה "כאילו שופך דמים וממעט הדמות. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים?! אמר להם בן עזאי: ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים". וכן נפסק להלכה, שמי שחשקה נפשו בתורה ולומד בשקידה עצומה כל ימיו, אם מרוב שקידתו לא נשא אישה, אין בידו עוון, ובתנאי שלא יהא יצרו גובר עליו (רמב"ם אישות טו, ג; שו"ע אה"ע א, ד). אמנם יש לדייק שאין בידו עוון, אבל לכתחילה אין ראוי לנהוג כן (ט"ז ו).
ואפשר אולי לבאר, שהואיל ומצוות פרו ורבו תלויה בנישואין, שכרוכים בהקשבה והתפנות נפשית כדי ליצור קשר עמוק של אהבה, ידע בן עזאי בנפשו שמרוב שקידתו בתורה, כל מחשבותיו היו נתונות לתלמודה, עד שלא יוכל לספק את אשתו כראוי, ועל כן לא התחתן. מה שאין כן שאר המצוות שאינן דורשות השקעה נפשית, כמו סוכה ולולב, יכול היה לקיים, למרות שמחשבותיו היו נתונות לתורה.
ערכה של התורה
הרי שרק מצווה אחת ישנה שהעוסק בה יכול בשעת הדחק להתבטל ממצוות פרו ורבו, היא מצוות תלמוד תורה. אפשר לומר שהסיבה לכך היא מפני שלימוד התורה מוסיף חיים לעולם. עובדה שבן עזאי, למרות שלא עסק בפרייה ורבייה, התעמק בחשיבותה הגדולה של המצווה ודרש בערכה, ובוודאי מכוח תלמודו נולדו ילדים רבים. אבל חזקיהו, שרצה להתנות את המצווה בכך שהילדים לא יהיו רשעים, ביטל את העיקרון המקודש שלה, שהיא מבטאת את הערך המוחלט של החיים, ועל כן היה צפוי לעונש נורא בעולם הזה ובעולם הבא. למדנו מכך, שיסוד החיים הוא הערך הראשון במעלה, שכן גם רשעים יכולים לחזור בתשובה. יתר על כן, גם ממעשי הרשעים לומדים הצדיקים לקחים. אבל כאשר מבטלים את המצווה, כופרים בערך החיים שבעולם הזה ובמצוות הבורא להוסיף בו חיים.
קירוב הגאולה
גדולה מצוות פרו ורבו שעל ידה נגאלו ישראל ממצרים, שנאמר: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותימלא הארץ אותם" (שמות א, ז). אמרו חכמים שאין דור בישראל שיהיו בו פחות משישים ריבוא, ולכן רק לאחר שהגיעו למספר זה נעשו עם ויכלו לצאת ממצרים ולקבל תורה (זוהר רע"מ ח"ג רטז, ב). ואם לא היו מתאמצים במצווה זו, והיה חסר מהם אפילו אחד, לא היו זוכים לקבל את התורה ולצאת ממצרים (דב"ר ז, ח). וזהו שאמרו חכמים: "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור - נגאלו ישראל ממצרים" (סוטה יא, ב).
כל אחד מאיתנו יכול לשער, אילו היו היום בארץ ישראל עוד שלושה מיליון יהודים, כיצד מצבנו היה משתפר מאוד מול כל הלחצים מבחוץ ומבפנים. אגב, אם לכל משפחה מעת קום המדינה היה עוד ילד אחד, היו היום עוד חמישה מיליון יהודים בארץ ישראל.
זהו שאמרו חכמים: "כמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים, כמו כן ייגאלו לעתיד בזכות שהם פרים ורבים. ומניין לך? תדע לך שהוא כן, שאין ישראל נגאלים אלא אם כן הם פרים ורבים ויהיו מלוא כל העולם, שנאמר: 'כי ימין ושמאול תפרוצי, וזרעך גויים יירש וערים נְשַׁמּוֹת יושיבו'" (אליהו זוטא יד).
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
