ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- חקת
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
לפי זה אפשר לומר שטהרת אפר פרה אדומה נובעת מזה שהחוטא מכיר שחטא הוא קלקול ולא רק שהוא מקלקל את עצמו, אלא גם המצטרף אליו, נעשה נגוע והקלקול מתפשט בו. כדוגמת הפרה שנשרפת ונעשית אפר שחור, שהוא קלקול של האדום שהיה תחילה, וקלקול זה נמשך גם לעצים שהיו סמוכים לפרה, שאף הם נעשו אפר שחור, כאשר אדם מכיר שחטא (הגורם לאדם למות, החל מאדם הראשון ועד כל ימי העולם, כי לו היה האדם מצליח לחיות בלא עוון כל ימי חייו הייתה נמנעת ממנו המיתה. כמו שאמרו במסכת ברכות (לג, א) בעניין הערוד שהיה נושך בני אדם והיו מתים מנשיכתו עד שבא ר' חנינא בן דוסא ונשכו הערוד ומת הערוד. ואמר להם, ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית). הוא חסרון וקלקול בעולם, התחילה טהרתו הנפשית, כי בודאי אינו חפץ לעשות מעשים המביאים חסרון וקלקול על עצמו. אלא שהכרת החטא לפעמים היא משימה קשה מאד ולא כל אדם זוכה לכך. כי ישנם מעשים שהם נראים טובים לשעתם ולמעשה הם מובילים לבאר שחת, וישנם מעשים אחרים הנראים רעים, ובאמת הם מביאים בסופו של דבר לקידוש ה'. ההבחנה אם המעשה רצוי או נדחה, תלויה בהבנת התורה של המחליט. ועד כמה שהוא חכם גדול יותר בחכמת התורה, כך כוח השיפוט וההכרעה נתונים לו, לשקול את איכות המעשים שיש לעשות או לחדול מהם, וכל שכן בעניין המחשבות. לעומתו, אדם שגישתו היא אנושית, מחשבתו נוגדת דרכה של תורה, תורת חיים אותה קיבלנו בסיני. שכך כתב בתשובת מהר"י וייל (הובא בחושן המשפט סימן ג, בסמ"ע סקי"ג), שפסקי בעלי בתים ופסקי הלומדים הם שני הפכים. ואמרו בפרק זה בורר, כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים, לא היו יושבים בדין אלא אם כן יודעים מי ישב עימהם. ע"כ. לפי שדעת התורה ותפיסתה המחשבתית, היא אלוקית, ועל האדם לעמול הרבה כדי שמחשבתו, שבאופן טבעי היא אנושית, תגיב ותנחה אותו לפי אמת מדה אלוקית. ומובן שהלומדים שעמלו בתורה מחד, ובעלי הבתים שאינם יודעי תורה כל כך, ולא עמלו בה הרבה מאידך, יגיעו למסקנות שונות כאשר ידונו באותו עניין ממש.
לפיכך דווקא בפרשת טומאת מת וטהרת אפר פרה אדומה התורה מדגישה את חשיבות התורה ולימודה באופן מיוחד, כי רק על ידי הבנה טובה בתורה, של האדם בעצמו (וגם אם אינו יודע והוא שואל חכם מה עליו לעשות שנמצא שהוא מונחה על ידי חוכמת התורה) נפעלת טהרתו הנפשית של הטמא. והוא מתקן את מעשיו ומחשבותיו לפי רצון בוראו.
רבי אחא בשם רבי חנינא אמר, בשעה שעלה משה למרום. שמע קולו של הקדוש ברוך הוא שיושב ועוסק בפרה אדומה, ואומר הלכה בשם אומרה. ר' אליעזר אומר, עגלה בת שנתה, פרה בת שתים. אמר לפניו ריבון העולמים יהי רצון שיהא מחלצי. אמר לו, חייך שהוא מחלציך. הדא הוא דכתיב (שמות, יח, ד), וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר, שם אותו המיוחד. (מדרש רבה, יט, ד).
יש להבין מה ראה משה רבנו בדברי ר' אליעזר האומר פרה בת שתים (כלומר, פרה אדומה צריכה להיות בת שתי שנים) גדולה מיוחדת שבעבורה ביקש שיהיה ר' אליעזר מחלציו?
אלא, כידוע שני חכמים הנחלקים בדברי תורה, אחד אומר טהור והשני אומר טמא, דברי שניהם, דברי אלוקים חיים (חגיגה, ג, ב), כי השוני בדבריהם נובע משורש נשמתם וממציאותם הרוחנית השונה. דומה הדבר, לאדם המסתכל על העולם מתוך זכוכית אדומה, שכל הנשקף אליו צבעו אדום, ואילו חברו המסתכל מתוך זכוכית ירוקה ימצא שכל העולם ירוק. הווה אומר אין השוני נובע מצד העולם אלא מצד המסתכלים. אף בדברי תורה כך. והנה ר' אליעזר וחכמים נחלקו בעניינים שונים ובכל זאת לא מצא משה דבר מיוחד רק בדבריו בעניין פרה אדומה, ומדוע? כדי לעמוד על כך יש להקדים ולבאר מהי אישיותו המיוחדת של ר' אליעזר יותר משאר חבריו. במסכת בבא מציעא (נט, א) למדנו:
תנורו של עכנאי שחתכו חוליות ר"א מטהר וחכמים מטמאים. תנא, באותו היום השיב ר' אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם, אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה וכו'. חזר ואמר להם, אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח, חזרו אמת המים לאחוריהם, וכו'. חזר ואמר להם, אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו, הטו כותלי בית המדרש ליפול, וכו'. חזר ואמר להם, אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו, יצאה בת קול ואמרה, מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכל מקום וכו'. אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום באש, ונמנו עליו וברכוהו (נידוהו).
ר"א נחלק עם חכמים במקומות רבים והורה כדבריו, ועשו אנשי מקומו כמותו (כמבואר בריש פרק ר' אליעזר דמילה, במסכת שבת) ולא נידוהו. יתרה מזאת מבואר בראשונים, שאנשי מקומו היו חייבים לנהוג כדבריו לפי שהיה רבם (עיין ר"ן, חולין מג, ב), ד"ה הרוצה לעשות וכו'. ובדברי הראשונים (יבמות סוף פרק קמא) בסוגיא עשו בית שמאי כדבריהם. ואם כן מדוע בתנורו של עכנאי יצא קצפם של חכמים ונדוהו? אלא לפי שהסימנים הראו שהלכה כר"א והיה חשש שדעת המון העם תטה אחריו, ובאמת אמרה תורה לא בשמים היא ואחרי רבים להטות והרי רוב חכמי הדור הבינו שלא כדבריו, ממילא הלכה כדבריהם.
אמנם יש לשים לב, וכי כלום שלשת ההוכחות הראשונות שהביא ר"א במקרה הן? נראים הדברים שבודאי יש טעם לכל אחד ואחד, וכל אחד מהם מוכיח את גדלותו המיוחדת של ר"א, אשר בגללה צריכה ההלכה להיקבע כמותו. וטעם לדבר נמצאנו למדים משלשת מנהיגי דור המדבר. אמרו במדרש רבה (א, ב):
המן בזכות משה, תדע לך שהוא בזכות משה כיון שנסתלק משה וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת (יהושע, ה, יב) וענני כבוד בזכותו של אהרן, מנא לן כיון שנסתלק אהרן מה כתיב וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ (במדבר, כא, ד) שהיתה השמש קופחת עליהם. והבאר בזכות מרים, מה כתיב וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם ומה כתיב אחר כך וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה (שם כ, א־ב).
ועוד הוסיפו במסכת תענית (ט, א):
רבי יוסי ב"ר יהודה אומר, שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן, משה ואהרן ומרים, ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן, באר וענן ומן וכו', מתה מרים נסתלקה הבאר, מת אהרן נסתלקו ענני כבוד וכו' חזרו שניהם בזכות משה, מת משה נסתלקו כולן שנאמר (זכריה, יא, ח), וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד וכי בירח אחד מתו? והלא מרים מתה בניסן, ואהרן באב, ומשה באדר, אלא מלמד שנתבטלו שלשת מתנות טובות שנתנו על ידן ונסתלקו כולן בירח אחד.
ובודאי אין זה מקרה שכל אחד משלשת הרועים של ישראל זיכה אותם במתנה מיוחדת, אלא, כל מתנה נובעת ממעלתו האישית של אותו מנהיג, בעבורו זכו ישראל. שהנה מרים הנביאה שהיא אישה, תפקידה בעולם כנאמר בתורה אעשה לו עזר כנגדו (בראשית, ב, יח) האישה היא שמולידה את האדם באופן פיסי, היא המגדלת אותו ונותנת לו את האפשרות לחיות חיים טובים ועל ידי כך הוא יכול להקדיש את עצמו לעולמו הרוחני. בזכות שלמותה של מרים, כאישה, היא זיכתה את עם ישראל כולו, במרכיב היסודי בחיי אדם בעולם, במים. אהרן שהוא יותר רוחני, הוא הקנה לישראל שלמות בקרבת אלוקים, אהרן שהוא רודף שלום ואוהב שלום ומטיל שלום בתוך העם בין אחד לשני עשה את ישראל לחטיבה אחת, שזהו הפתח להתקרבות רוחנית עליונה, בזכותו היו ענני כבוד, כביכול היה הקדוש ברוך הוא סוכך עליהם בגללו, וכאילו שכל אחד ואחד מהם היה דר בביתו יתברך, התוצאות המעשיות לענני הכבוד היו ששהייתם במדבר הייתה נוחה, ואומות העולם פחדו מהם, כל זאת באתם מפני שהתעלו למעלה ממגבלות הטבעיות הארצית, זו מעלתו של אהרן הכהן שהתעלה מקטנות הגוף החומרי והצליח להעביר מעלה זו לישראל כולם. מעלתו של משה קרובה יותר לעולם העליון (ולפיכך אין משה מטיל שלום בין הגופים הניצים כדרגתו של אהרן, אלא מלמד את תורת ה' לישראל) זכותו גורמת למן, אין המן אוכל רגיל אלא, לחם אבירים אכל איש (תהלים, עח, כה), לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו דברי ר' עקיבא, וכשנאמרו דברים לפני ר' ישמעאל אמר להם, צאו ואמרו לעקיבא, עקיבא טעית, וכי מלאכי השרת אוכלין לחם? והלא כבר נאמר, לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי (דברים, ט, ט). אלא מה אני מקיים לחם אבירים לחם שנבלע ברמח אברים (יומא, עה, ב). נחלקו חכמים מה היא דרגתו של הלחם, אשר בודאי לא היה לחם רגיל ארצי, אלא אלוקי. אין ר"ע סובר שמלאכים אוכלים, אלא מעלתו של המן, שהוא בא מעולמות עליונים, מעולם המלאכים, כלומר, ישראל נעשו רוחניים כל כך שקיומם הגשמי בא מרוחניות מלאכית. זוהי דרגה שאינה שייכת לאדם חומרי כלל. ולכך אמר ר' ישמעאל שלא תיתכן התגשמות עולמם הרוחני של המלאכים במן מפני שאין אדם ארצי יכול להגיע לסוג לחם עליון כזה. אלא מהי מעלתו העליונה של המן? שהוא נבלע בכל האברים, אין למן את הפסולת הטבעית הקיימת במזונות האנושיים, ואין המן מוגבל בדברים גשמיים, אלא מתפשט בכל אברי האדם, זוהי דרגה רוחנית, אולם פחותה מדרגת מלאכי השרת. רק זכותו של משה ומעלתו המיוחדת הייתה יכולה להוריד להם מן שמימי. נמצא שישנן כאן שלש דרגות, הראשונה של מרים שהיא שלמות הגוף החומרי. השנייה, של אהרן המבטל את מגבלות הגוף אחד כלפי השני (כלומר, זיכוך הגוף). השלישית, של משה שהיא רוחנית שמימית המנותקת מן הגוף. ולכך כאשר נסתלקו מרים ואהרן חזרו מתנותיהם בזכות משה כי מעלתו כוללת את הכול.
זהו שאמר רבי אליעזר לחכמים, אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח, כלומר, שלמותו הגופנית הגיעה לדרגת שליטה על המים מעין דרגת מרים הנביאה. חזר ואמר חרוב יוכיח , חרוב הוא מזונם של הצדיקים. שכן מצינו שאמרו על ר' חנינא בן דוסא שדי לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת, וכן ר' שמעון בן יוחאי ובנו ר' אלעזר אכלו במערה מעץ החרוב שגדל שם בנס. יש ליתן שני טעמים מדוע דווקא החרוב הוא מאכל צדיקים, א. מפני שאינו נותן פירות לנוטעו אלא בניו אחריו הם שנהנים ממנו כמבואר במסכת תענית (כג, א). כלומר, כל הוויית העץ אינה לאדם המתעסק בו לעצמו אלא לאחרים, וזו מעלתם של הצדיקים. ב. כתב הרמב"ם (בהלכות דעות) שהחרוב הוא כחרבות לגוף שאינו נוח לעיכול. ולפי שהצדיקים פרושים מענייני עולם הזה הם בוחרים בחרוב למעט הנאתם. אמנם, רק ענקים רוחניים אשר גופם עצמו במידה מסוימת הפך לרוחני יכולים להרשות לעצמם חרבות לגוף בלא שיינזקו. וזה שאמר ר' אליעזר חרוב יוכיח, לומר שהוא הגיע במידת מה לדרגת משה רבנו שהיה מנותק מהגוף הגשמי והתקרב לעולם האלוקי. חזר ואמר, כותלי בית המדרש יוכיחו, הכתלים יוצרים חלל נפרד משאר המקומות, ובכך הם מאחדים את היושבים שם לחטיבה אחת. וביתר שאת כותלי בית המדרש מאחדים את הלומדים שם להיות כגוף אחד. זוהי מעין דרגתו של אהרן שאיחד את ישראל לאביהם שבשמים. שלמות בדרגות אלו מביא את האדם להבנה טובה יותר בתורה וכוונה יותר נכונה לאמיתתה, ולפיכך צריכה ההלכה להיקבע כאדם שזכה לכך. ולא הסתפק ר"א בכך עד שאמר מן השמים יוכיחו שהלכה כמותו, כלומר, דרגתו רוחנית עליונה אשר השמים מסייעים לו. (ובכל זאת לא נקבעה הלכה כמותו, מפני שאמרה תורה אחרי רבים להטות התורה ניתנה לנו, אנשי הארץ, וכפי שרוב חכמי התורה האמיתיים, מבינים אותה, כך נקבעת ההלכה לנו). ר' אליעזר הנושא ונותן בהלכות פרה אדומה מגלה את מהותו הפנימית העליונה, דבריו בעניין פרה נובעים מהווייתו המיוחדת למעלה משאר חכמי דורו לכך אמר משה רבנו, יהי רצון שיצא מחלצי ובאמת כך היה, ושם האחד אליעזר שם אותו המיוחד ר"א מהווה המשך למעלתו של משה רבנו.
-----------------------
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758. או באימייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
